לדלג לתוכן

הכנסת העשירית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכנסת העשירית
ממשלות הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים
תקופת כהונה 20 ביולי 1981 – 13 באוגוסט 1984
(3 שנים)
מערכת בחירות 30 ביוני 1981
הנהגה
יו"ר הכנסת מנחם סבידור
ראש הממשלה מנחם בגין
יצחק שמיר
ראש הקואליציה רוני מילוא, אברהם יוסף שפירא
ראש האופוזיציה שמעון פרס
הרכב הכנסת
סיעות הקואליציה

מספר חברי הקואליציה 66

מספר חברי הקואליציה
66 / 120
סיעות האופוזיציה

מספר חברי האופוזיציה 54

מספר חברי האופוזיציה
54 / 120
מפלגת השלטון הליכוד

הכנסת העשירית נבחרה בבחירות לכנסת העשירית אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, הושבעה ב-20 ביולי 1981 וכיהנה עד 13 באוגוסט 1984. את ישיבתה הראשונה פתח הנשיא יצחק נבון, ולאחר מכן מסר את ניהול הישיבה ליוסף בורג זקן חברי הכנסת, שהחזיק בתפקיד עד בחירתו של מנחם סבידור, נציג הליכוד, לתפקיד יושב ראש הכנסת.

הרכב פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשירית
מפלגה מושבים בכנסת
הליכוד 48
המערך 47
מפד"ל 6
אגודת ישראל 4
חד"ש 4
תמ"י 3
התחיה 3
תנועה להתחדשות ממלכתית 2
שינוי 2
רצ 1

הבחירות לכנסת העשירית, אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, כ"ח בסיוון ה'תשמ"א, היוו את קיצה של אחת ממערכות הבחירות הסוערות והקשות בתולדות מדינת ישראל. הן הוקדמו ממועדן המקורי שנועד להיות ב־3 בנובמבר אותה שנה, ו' בחשוון ה'תשמ"ב. בבחירות התמודדה מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין מול המערך בראשות שמעון פרס. הליכוד, שפיגרה בסקרים בתחילת מסע הבחירות, עשתה כל שביכולתה על מנת להמשיך ולהחזיק בשלטון, ומערכת הבחירות רוויית המתחים העדתיים הייתה סוערת, קשה, ולעיתים אף אלימה. הליכוד קיבלה בבחירות כעשרת אלפים קולות יותר מן המערך והקימה את הממשלה.

במהלך הכנסת העשירית כיהנו 2 ממשלות. הראשונה הייתה ממשלת ישראל התשע עשרה בראשות מנחם בגין, בתמיכת רוב דחוק של 63 חברי כנסת, כאשר בהמשך התמיכה בה גדלה ל-66 ומאוחר יותר ל-67 ח"כים. השנייה - ממשלת ישראל העשרים, בראשות יצחק שמיר, התבססה על רוב דומה וכיהנה עד לסוף כהונת הכנסת במשך כשנתיים.

אירועים מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחום המדיני-ביטחוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע שלום הגליל

האירוע המרכזי בזמן כהונתה של הכנסת העשירית היה "מבצע שלום הגליל", מבצע שיזם שר הביטחון אריאל שרון. המבצע החל ביוני 1982, ויעדו המוצהר היה לסלק את ריכוזי המחבלים הפלסטינים מדרום לבנון. יעדו הרחב יותר היה לגרום לבחירתה של ממשלה בלבנון שתחתום על הסכם שלום עם ישראל, ותביא לחיסול בסיסיו של אש"ף במדינה. המבצע החל בקונצנזוס לאומי רחב, אולם הפך למוקד של מחלוקת קשה, שבאה לידי ביטוי בהפגנות ובדיונים סוערים בכנסת. אלה הגיעו לשיאם אחרי הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה שליד ביירות, טבח שתוכנן ובוצע על ידי מיליציה של הפלנגות הנוצריות. ועדת כהן, שמונתה בנובמבר 1982 לחקירת הנושא, מצאה כי גורמים פוליטיים וצבאיים ישראליים לא פעלו למניעת הטבח, וגרמה להתפטרותו של אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון. הסתבכותו של מבצע "שלום הגליל" היה אחד הגורמים שהביאו להתפטרותו של מנחם בגין מראשות הממשלה בספטמבר 1983.

אמנם בעקבות המבצע עברו מנהיגי אש"ף ומפקדותיה לתוניס, אולם פעולות הטרור נגד ישראל לא פסקו. בפרשת קו 300 – פעולת טרור שבה חטפו ארבעה מחבלים אוטובוס – נהרגו שני מחבלים במהלך שחרור האוטובוס בידי כוחות הביטחון, אך השניים האחרים נהרגו לאחר שנתפסו חיים, והדבר הוביל לכמה חקירות לבירור נסיבות האירוע. בד בבד עם המשך המאבק נגד אש"ף ונגד הטרור הוקמו ביהודה ושומרון אגודות הכפרים שנמנו עליהן פלסטינים מתונים, בתמיכת המנהל האזרחי, בתקווה שתקום הנהגה פלסטינית חלופית מתוכן. כמו כן, בתקופת כהונתה של הכנסת העשירית החלו חיכוכים בין צה"ל לאוכולוסיה הפלסטינית, שהביאו בסופו של דבר לפרוץ האינתיפאדה הראשונה (במהלך כהונתה של הכנסת האחת עשרה).

הכנסת העשירית החילה את החוק הישראלי ברמת-הגולן, ובמהלך כהונתה והסתיימה הנסיגה מסיני ופינוי חבל ימית שהחל בשלהי הכנסת התשיעית בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. תוכנית האוטונומיה שנכללה בהסכמי קמפ דייוויד לא קודמה. במאי 1983 נחתם הסכם שלום בין ישראל ללבנון, אולם בתוך פחות משנה הודיע נשיא לבנון על ביטולו.

התחום הכלכלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משבר מניות הבנקים

בתחום הכלכלי אירע במהלך כהונת הכנסת העשירית משבר מניות הבנקים, ובעקבותיה הפכה המדינה לבעליה של רוב מערכת הבנקאות הישראלית. כמו כן, עלה לדיון מצבן הכספי החמור של הרשויות המקומיות. לקראת סוף כהונתה של הכנסת העשירית הגיעה האינפלציה לרמה תלת-ספרתית, ועלתה לדיון תוכנית הדולריזציה של שר האוצר יורם ארידור. בסופו של דבר תוכנית זו הובילה להתפטרותו. בתקופה זו החליטה הממשלה על יישום שני פרויקטים גדולים ויוקרתיים: פרויקט תעלת הימים ופרויקט מטוס ה"לביא". לשני הפרויקטים קמו מתנגדים, ובסופו של דבר בוטלו מסיבות תקציביות.

נושאים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתח האידאולוגי בין ימין לשמאל, בתוך הכנסת ומחוצה לה, עלה במידה רבה והגיע לשיאו ברצח פעיל "שלום עכשיו", אמיל גרינצוויג, בידי איש ימין ירושלמי במהלך הפגנה בירושלים. בהפגנה נפצע חבר הכנסת לעתיד אברהם בורג. באפריל 1984, כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת ה-11, נתפסו אנשי המחתרת היהודית, שביצעו פעולות חבלה נגד פלסטינים, וקשרו קשר לפוצץ את מסגד אל-אקצא.

הצורך לקדם את שחרורם של אסירי ציון בברית-המועצות ולהעלותם ארצה, והגידול שחל בממדי הירידה מהארץ היו אף הם נושאים שהעסיקו את הכנסת העשירית.

המפלגות הדתיות ניצלו את הרוב הדחוק של הממשלה כדי להמשיך בשינוי הסטטוס-קוו בענייני דת שהחל בכנסת התשיעית. חלק מהצלחותיהם: הפסקת טיסות "אל על" בשבת, צמצום מתן אישורי עבודה בשבתות ובחגים והחמרה בנושא הכשרות. בתקופה זו הגביר הארגון "אתרא קדישא" את פעילותו, ובעיית הקברים באתר הבנייה של מלון "חמת" בטבריה עלתה לדיון בכנסת.

חוקים בולטים שאושרו בכנסת העשירית:

חברי הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

הליכוד מנחם בגין, שמחה ארליך, דוד לוי, משה נסים, יעקב מרידור, יצחק מודעי, יצחק שמיר, אליעזר שוסטק, גדעון פת, יורם ארידור, יצחק ברמן, אריאל שרון, פסח גרופר, משה ארנס, מנחם סבידור, דב שילנסקי, אברהם שריר, יגאל כהן, חיים קורפו, מרדכי צפורי, דוד שיפמן, אליהו בן-אלישר, פנחס גולדשטיין, רוני מילוא, משה קצב, אהוד אולמרט, מיכאל דקל, דן תיכון, חיים קופמן, דוד מגן, שרה דורון, דרור זייגרמן, אמל נסראלדין, יוסף רום, מרים גלזר-תעסה, אליעזר קולס, אמנון לין, צבי רנר, יגאל כהן-אורגד, מאיר כהן-אבידב, מאיר שטרית, יהודה פרח, איתן לבני, בני שליטא, מיכאל רייסר, יצחק זיגר, יצחק פרץ, עקיבא נוף, מיכאל קליינר, אריאל וינשטיין, אברהם הירשזון
המערך שמעון פרס, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, אבא אבן, יצחק רבין, ויקטור שם-טוב, חיים בר-לב, רפאל אדרי, משה שחל, ירוחם משל, דב זכין, נאוה ארד, מרדכי גור, גד יעקבי, אליהו שפייזר, עוזי ברעם, אריה נחמקין, משה חריף, דניאל רוזוליו, יאיר צבן, שלמה הלל, אורה נמיר, חיים הרצוג, מנחם הכהן, עדיאל אמוראי, יוסי שריד, אלעזר גרנות, יעקב ז'אק אמיר, אהרן הראל, יחזקאל זכאי, אברהם כ"ץ-עוז, יעקב צור, מיכה חריש, מוחמד ותד, דב בן-מאיר, שבח וייס, יעקב גיל, נפתלי בלומנטל, תמר אשל, יהודה חשאי, אמרי רון, מיכאל בר-זוהר, אורי סבג, רפאל סוויסה, אהרן-רפאל נחמיאס, רענן נעים, נפתלי פדר, חמד חלאילה, עדנה סולודר, נחמן רז, חיים רמון
מפד"ל יוסף בורג, חיים דרוקמן, זבולון המר, אברהם מלמד, יהודה בן-מאיר, אליעזר אבטבי
אגודת ישראל אברהם יוסף שפירא, מנחם פרוש, שלמה לורינץ, שמואל הלפרט
חד"ש מאיר וילנר, תופיק טובי, צ'רלי ביטון, תאופיק זיאד
תמ"י אהרן אבוחצירא, אהרן אוזן, בן-ציון רובין
התחיה יובל נאמן, גאולה כהן, חנן פורת, צבי שילוח
תל"ם משה דיין, מרדכי בן-פורת, יגאל הורביץ
שינוי אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי
רצ שולמית אלוני

חילופי גברי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת המחליף רשימה סיבה
16 באוקטובר 1981 משה דיין יגאל הורביץ תל"ם נפטר
16 בינואר 1982 משה חריף עדנה סולודר המערך נהרג בתאונת דרכים
19 בינואר 1982 משה ארנס מיכאל קליינר הליכוד התפטרות (מונה לשגריר בארצות הברית)
18 באוקטובר 1982 דוד שיפמן אריאל וינשטיין נפטר
22 במרץ 1983 חיים הרצוג נחמן רז המערך התפטרות (מונה לנשיא המדינה)
16 במאי 1983 דניאל רוזוליו חיים רמון התפטרות
19 ביוני 1983 שמחה ארליך אברהם הירשזון הליכוד נפטר
7 במרץ 1984 חנן פורת צבי שילוח התחיה התפטרות

בעלי תפקידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי תפקידים בכנסת ה-10
התפקיד שם סיעה הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת מנחם סבידור הליכוד
סגני יושב ראש הכנסת יגאל כהן הליכוד
מאיר כהן-אבידב הליכוד
נפתלי פדר המערך
משה שחל המערך
יושבי ראש הוועדות הקבועות
ועדת הכנסת איתן לבני הליכוד
ועדת הכספים שלמה לורינץ אגודת ישראל
ועדת הכלכלה גד יעקבי המערך
ועדת החוץ והביטחון משה ארנס הליכוד 18 באוגוסט 1981 - 20 בינואר 1982
אליהו בן-אלישר הליכוד 20 בינואר 1982 - 13 באוגוסט 1984
ועדת הפנים והאיכות הסביבה שושנה ארבלי-אלמוזלינו המערך
ועדת החוקה, חוק ומשפט אליעזר קולס הליכוד
ועדת העלייה הקליטה עוזי ברעם המערך
ועדת החינוך והתרבות אורה נמיר המערך
ועדת העבודה והרווחה מנחם פרוש אגודת ישראל
הוועדה לענייני ביקורת המדינה אברהם כ"ץ-עוז המערך
ועדת האתיקה איתן לבני הליכוד הוועדה הוקמה לראשונה בכנסת העשירית.
ראשי הקואליציה והאופוזיציה
יושב ראש הקואליציה רוני מילוא הליכוד 1981 - 1984
אברהם יוסף שפירא אגודת ישראל 1981 - 1984
ראש האופוזיציה שמעון פרס המערך באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
בעלי תפקידים
מזכיר הכנסת נתנאל לורך עד-2 בינואר 1983
שמואל יעקבסון מ-2 בינואר 1983
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר
קצין הכנסת יצחק בן גל

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכנסת העשירית בוויקישיתוף