עווית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עָוִית (ברבים עָוִיתוֹת; מוכר גם כסְפַּאזֶם - Spasm; גם Cramps; וגם כ-קונוולוסיה - Convulsion), הינו מונח המתאר התכווצות שרירית לא רצונית.

תיאור ופתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העָוִית מתארת בדרך כלל את כיווץ השרירים (פלקסציה). כמו כן, העווית עלולה להתרחש בשריר החלק (של כלי הדם) אך גם בשריר המשורטט (המפעיל את השלד). ההסבר הפתופיזיולוגי המקובל, טוען שהעוויתות החיצוניות נגרמות מחוסר מלחים או מעייפותם של השרירים. מקרי עיוות הם תסמין לחוסר מלחים בגוף. בכל מקרה, ההסבר הפתולוגי הנ"ל מתייחס רק לחלק של מקרי העוויתות; עדיין ישנם מקרי עוויתות שלכאורה אין להם הסבר, כמו עווית בשוק בשעת השינה ועוד.

סוגי עווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מספר גדול של סוגי עוויתות והם ממויינים לפי מקומות מקריהם בגוף, להלן דוגמאות לכמה מהן: עווית קלונית; עווית טונית; עווית קלונית-טונית; עווית עינית; עווית ביטנית; עווית כלייתית; עווית הריונית; עווית הנרתיקה (וגיניזמוס); עווית ושט; עווית לוע; עווית כלי־דם (אנגיאוספזם); עווית ינקותית (תסמונת וסט); עווית תעסוקתית (דוגמה לה: עווית הסופרים או עווית המקלידים); לחלק מסוגי עוויתות אלה יש מאפיינים וטיפולים ספציפיים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "עוית" הוטבע כבר בימי הביניים, וניתן למצוא לו עדויות בתלמוד: "המשמש מיטתו מעומד, אוחזתו עוית"[1]; "עוים, שכל הרואה אותם אוחזתו עוית"[2]. המקור למילה זו כנראה מגיע מהפועל הערבי עוי, שפירושו לעקם או לטעות[3] ומכאן הפועל לעוות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א, גולדשטיין (ד"ר), מ, שכטר (ד"ר), אוצר הרפואה והבריאות, דביר תשי"ח, חלק שני.
  • אסתי אנגל, הלקסיקון הרפואי השלם, ידיעות אחרונות, 2001.
  • אנציקלופדיה לבריאות המשפחה, הוצאת כרטא 1972.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ע', עמוד א'
  2. ^ תלמוד בבלי, חולין דף ס:
  3. ^ ראו מילון אב"ש ערך עוה.