עופר שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עופר שיף (נולד ב-22 בדצמבר 1956), הוא היסטוריון חברתי-תרבותי של הציונות והחברה בישראל, חבר סגל במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר שיף נולד בשנת 1956 למנחם ולעמליה, שניהם לוחמי אצ"ל בעברם. אביו, מנחם שיף, נחטף במהלך תקופת הסזון על ידי לוחמי פלמ"ח, הוא הובא לקיבוץ קריית ענבים ובהמשך נמסר לידי שלטונות המנדט הבריטי. למרות עמדותיהם האידאולוגיות של הוריו למד עופר בתיכון חדש שהיה מזוהה באותה העת עם חוגי השמאל. בשנת 1974 התגייס ושירת כקצין חינוך בין היתר כקצין החינוך של ביסלמ"ח וכמפקד קורס קציני חינוך. כיום הוא מתגורר בתל אביב.

שיף החל את לימודיו (תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל) באוניברסיטת תל אביב והוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברנדייס שבארצות הברית. עם חזרתו מארצות-הברית ב-1993 לימד במכללת בית ברל והקים שם את המרכז ללימודי השואה. מאז 1996 מכהן כחבר סגל במכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות. במסגרת זאת כיהן בשורה של תפקידים, ביניהם ראש המסלול ללימודי למדינת ישראל ומנהל מכון בן-גוריון (20012004). בשנת 2014 מונה למנהל ההוצאה לאור של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ולעורך שותף (יחד עם ד"ר אבי בראלי) של כתב העת עיונים בתקומת ישראל.

בשנת 2016 הקים מעבדת מחקר רב-תחומית העוסקת ב"ישראל בעם היהודי" במסגרת המרכז ללימודי ישראל של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. במסגרת זו הוא מבקש להוביל קבוצת חוקרים העוסקת במיקומן ובהשפעתן של התפוצות על החברה בישראל.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הראשונים של שיף התמקדו בהתמודדות היהדות החסידית עם השואה ובדמותו של קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה. לאחר מכן התמקד שיף ביהדות ארצות הברית ובציונות האמריקנית. בין השאר חקר את התגובות היהודיות-אמריקניות לשואה, גישות יהודיות-רפורמיות לציונות ולמדינת ישראל ואת דמותם של כמה מנהיגים יהודיים-אמריקאיים בולטים ובהם הוראס קלן, ג'וליאן מורגנשטרן, לואי ליפסקי, אבא הלל סילבר ועוד.

בשנים האחרונות מתמקד שיף בחקר הזהות היהודית-ישראלית מתוך נקודת מבט משווה, ותוך ניסיון לבחון מושגים תרבותיים וחברתיים הנותנים ביטוי לנקודות המבט הישראליות כלפי פנים וכלפי חוץ.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודים משתלבים: אוניברסליזם רפורמי אמריקני מול ציונות, אנטישמיות ושואה, תל אביב: עם עובד, 2001.
  • הציונות של המנוצחים: המסע של אבא הלל סילבר אל מעבר ללאומיות, תל אביב: רסלינג, 2010.

ספרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Survival Through Integration: American Reform Jewish Universalism and the Holocaust, Leiden:‪ Brill, 2005.
  • The Downfall of Abba Hillel Silver and the Foundation of Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2014.

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל 1977-1967: המשכיות ומפנה, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2017 (בשיתוף עם אביבה חלמיש).
  • גלויות ישראליות: מולדת וגלות בשיח הישראלי, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2015.
  • מולדות בגולה: תפיסות של שייכות וזרות בתפוצה היהודית, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2015.
  • היהודים בהווה: כינוס ופיזור, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2009 (בשיתוף עם אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי ומאיר חזן).

מאמרים מרכזיים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארבעה ניסיונות תיווך בין טכסטים יהודיים ואמריקניים: סופרים יהודים-אמריקנים לנוכח איום האנטישמיות בתקופת מלחמת העולם ה-II, הציונות כא (תשנ"ח), עמ' 355-369.
  • הדיאלקטיקה של הזיקה הרפורמית-אמריקנית המוקדמת לארץ-ישראל, הציונות כ"ב (תשס"א), עמ' 15-35.
  • ‫התגובה היהודית אמריקנית לאנטישמיות לאחר השואה: דפוס התמודדות או מנגנון בריחה?, ילקוט מורשת פו (תשסט) 139-154.
  • "להמציא תקווה": שלוש נקודות מבט יהודיות אמריקניות ביקורתיות על מדינת ישראל, תיאוריה וביקורת 42 (2014), עמ' 313-323.

מאמרים מרכזיים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abba Hillel Silver and David Ben-Gurion: a diaspora leader challenges the revered status of the "founding father", Studies in Ethnicity and Nationalism 10,3 (2010), pp. 391-41.
  • At the crossroad between traditionalism and Americanism: nineteenth-century philanthropic attitudes of American Jews toward Palestine, Jewish History 9,1 (1995), pp. 35-50.
  • Jewish continuity from the Reform-Judaism perspective, in: Contemporary Jewries; Convergence and Divergence. Ed. by Eliezer Ben-Rafael, Yosef Gorny and Yaacov Ro’i. Leiden: Brill, 2003, pp. 161-180.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]