לדלג לתוכן

תמר הרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמר הרמן
תמר הרמן, 2007
תמר הרמן, 2007
מדינה ישראל
ענף מדעי מדע המדינה
השכלה אוניברסיטת תל אביב
מעסיק האוניברסיטה הפתוחה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

תמר הרמן (נולדה בשנת 1954) היא פרופסור אמריטה במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, וכן עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. תחומי המחקר העיקריים שלה הם: פוליטיקה השוואתית, פוליטיקה חוץ-פרלמנטרית, חברה אזרחית, תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, דעת קהל ועיצוב מדיניות חוץ וביטחון.

נולדה בתל אביב כתמר פיוטרקובסקי וגדלה בגבעתיים (שם היא מתגוררת עד היום). אמה, שולמית לבית ריקלין, הייתה ילידת הארץ ואביה דוד פיוטרקובסקי היה יליד קילץ שבפולין, שהגיע לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה.

למדה בתיכון עירוני ט' (סיימה ב-1972).

בשנים 1974-1972 שירתה בצבא כמורה חיילת.

לאחר תום שירותה התחילה ללמוד באוניברסיטת תל אביב. את התואר הראשון (מדע המדינה והיסטוריה), סיימה בהצטיינות ב-1978. בהמשך למדה שם לתואר שלישי במסלול ישיר לתואר וסיימה ב-1990. עבודת הדוקטור שלה נכתבה בהנחיית פרופ' דוד ויטל, וכותרתה הייתה "מ'ברית שלום' ל'שלום עכשיו' – הפציפיזם הפרגמטי של מחנה השלום בישראל (1925-1985)".[1]

לאחר קבלת התואר זכתה במלגת קרן מקארתור למחקרי שלום וביטחון לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון. היא שהתה בפרינסטון שנתיים (1991-1990), והיא מתארת שנים אלה כשנים משמעותיות שעיצבו את דרכה המחקרית.

עם שובה מהשהות בפרינסטון התמנתה כחברה בסגל הבכיר של האוניברסיטה הפתוחה: ב-1991 כמרצה, ב-1995 כמרצה בכירה, ב-2004 כפרופסור חבר וב-2009 עלתה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנים 1991-2007 כיהנה כמנהלת האקדמית של מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב,

מ-2007 היא עמיתת מחקר בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שם היא מכהנת כמנהלת האקדמית של מרכז ויטרבי למחקרי שלום.

במהלך השנים הייתה מרצה וחוקרת אורחת במוסדות אקדמיים שונים בישראל (אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז הבינתחומי הרצליה), בארצות הברית (אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת ג'ורג' מייסון) ובאירופה (אוניברסיטת המלכה בבלפסט, צפון אירלנד, WZB מרכז למדעי החברה ברלין (אנג') ואוניברסיטת פאביה באיטליה).

ב-2023 פרשה מהסגל הבכיר של האוניברסיטה הפתוחה, אך המשיכה לשמש בשנים 2026-2023 כראש הוצאת הספרים "למדא - עיון" של האוניברסיטה הפתוחה.

משנת 2023 היא מלמדת באוניברסיטת רייכמן קורסים העוסקים בקשרים בין מאפייני משטרים שונים לבין התמודדותם עם מצבי אסון.

בשנת 2025 מונתה לתפקיד חברת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).

תחומי מחקרה המרכזיים של הרמן הם:

  • חברה אזרחית ותנועות חברתיות – בתחום זה עסקה הרמן בשאלה מהם מאפייניהן של חברות אזרחיות בתרבויות פוליטיות שונות ובסוגי משטר מגוונים; אילו פונקציות הן ממלאות; וכיצד הן מושפעות מתהליכי שינוי, כגון נסיגת המדינה מאספקת שירותים חיוניים והתחזקות מגמות נאו-ליברליות.
  • תנועות שלום – הגישה הקלאסית הדגישה את תפקידם של מקבלי החלטות ושל גורמים צבאיים ואחרים בעיצוב מדיניות חוץ וביטחון. הרמן התמקדה במחקריה, במקביל למחקרים שנערכו ברחבי העולם, דווקא בניסיונות של גורמים אזרחיים להציע אלטרנטיבות רעיוניות ותפקודיות לדגש ששמים הגורמים הממסדיים בהתעצמות והרתעה צבאית. מקרה הבוחן המרכזי שהיא מנתחת לאורך שנים הוא ארגוני השלום בישראל, המהווים "מקרה קצה" של פעילות בתוך אקלים מוסדי וציבורי המקשה על התפתחותם, מקטין את השפעתם ואף מאיים על שרידותם. בשנת 2009 פרסמה ספר על תנועת השלום הישראלית, בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'.[2]
  • דעת קהל ועיצוב מדיניות לאומית – הרמן עסקה בשאלה מהם צינורות העברת ההעדפות של הציבור, על קבוצותיו השונות, בנושאי שלום ומלחמה אל מקבלי ההחלטות; מהם מנופי ההשפעה "מלמטה למעלה"; ומהי מידת האפקטיביות שלהם בתנאים שונים, בעיקר בעתות של סכסוכים חיצוניים.
  • שבילים לאומיים והליכה בטבע – הרמן התמקדה במחקרה בתחום זה במשמעויות הפוליטיות-תרבותיות של שבילים לאומיים כאמצעי להבניית האתוס הלאומי. מקרה הבוחן המרכזי בעבודתה הוא יצירת שביל ישראל, תוך ניתוח הגורמים לקביעת תוואי השביל המקורי והשינויים שחלו בו לאורך השנים, וכן אפיון סוציו-דמוגרפי של ההולכים בו. בשנת 2017 זכתה בפרס בהט, על מחקר שבחן היבטים חברתיים, פוליטיים, כלכליים ותרבותיים של שביל ישראל. המחקר התפרסם כספר בשם "שביל באמצע - ההליכה בשביל ישראל והישראליות החדשה-ישנה".[3]
  • משטרים וסביבה (אסונות טבע ואחרים) – מאז תחילת שנות העשרים (של המאה ה-21) החלה הרמן לעסוק גם באופן שבו משטרים שונים מגיבים לאסונות טבע ולאסונות מעשה ידי אדם. אחד מִמִמְצאיה הבולטים הוא כי לנוכח אסונות רחבי היקף, הן משטרים סמכותניים והן משטרים דמוקרטיים, נוטים לצמצם חירויות אזרח, להרחיב את סמכויותיהם של גורמים צבאיים או סמי-צבאיים (כגון המשמר הלאומי), ואף להגביל את הסיקור התקשורתי של פעולותיהם. נוסף על כך, בשלבי ההיערכות, ההתמודדות והשיקום, משתלבים לא פעם שיקולים פוליטיים, שלעיתים קרובות באים על חשבון ואפילו מתעלמים מהמלצות מקצועיות ומדעיות.

תפקידי ניהול אקדמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעיסוקה במחקר ובהוראה, מילאה הרמן תפקידי ניהול אקדמי בשלושה מוסדות: באוניברסיטה הפתוחה, באוניברסיטת תל אביב ובמכון הישראלי לדמוקרטיה. בין הבולטים שבתפקידים אלה:

באוניברסיטה הפתוחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2003-2000 - כיהנה כראש המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת.
  • 2006–2009 - כיהנה כדיקאן הלימודים האקדמיים.
  • 2013-2010 - עמדה בראש תוכנית המ.א. ללימודי דמוקרטיה בין תחומיים.
  • 2010–2011 - כיהנה כסגנית הנשיאה לעניינים אקדמיים (כיום המשרה קרויה רקטור).
  • 2016-2015 - הייתה מופקדת על ניהול הקשרים האקדמיים הבינלאומיים של האוניברסיטה.
  • 2026-2018 - ראש ההוצאה לאור של הוצאת הספרים האוניברסיטאית "למדא -עיון".

באוניברסיטת תל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכון הישראלי לדמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המנהלת האקדמית של "מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות".[5][6] במסגרת זו היא עומדת בראש הצוות העורך את סקרי "מדד הדמוקרטיה הישראלית" השנתיים וסקרי "הקול הישראלי" החודשיים, ומחקרים נוספים בנושאים שבמרכז השיח הפוליטי בישראל.

עיסוקים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הקימה ב-2019 עם פרופ' אורן סופר את הפודקסט "אדרבא" במסגרת האוניברסיטה הפתוחה וגלי צה"ל, והייתה מראיינת-שותפה בפודקאסט. ניתן להאזין לשיחות שנערכו בפודקאסט באתר של ספוטיפיי.[7] לאחר מותו של סופר, בשנת 2020, החליף אותו פרופ' יורם קלמן.
  • בשנים 2016-2020 ערכה עם פרופ' עדנה לומסקי-פדר מהאוניברסיטה העברית את כתב העת מגמות.
  • בשנת 2022 ייסדה יחד עם פרופ' עדנה לומסקי-פדר את כתב העת האקדמי "קריאות ישראליות", ושתיהן עורכות אותו עד היום (2026).
  • מתנדבת בעמותת הל"ל, שמטרתה לסייע ליוצאים בשאלה מהיהדות החרדית בישראל.
  • בשנים 2024-2018 הייתה חברת הוועד המנהל של עמותת צו גיוס.

ספרים שכתבה או ערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר ממאמריה ומפרקים שכתבה בספרים ערוכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מבחר מהמאמרים הרבים שפרסמה:

ספרים שתרגמה לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסים שפיתחה במסגרת האוניברסיטה הפתוחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן תרמה לפיתוחם של קורסים רבים במדע המדינה במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, הן במסגרת התואר הראשון במדע המדינה והן במסגרת התואר השני בלימודי דמוקרטיה. בין הקורסים האלה ניתן למנות את הקורסים הבאים:

  • מבוא לגישות ושיטות במדע המדינה
  • תנועות חברתיות ומחאה פוליטית
  • תנועות חברתיות ומחאה פוליטית בישראל (קורס מתקדם)
  • יסודות המחקר הכמותי א: עקרונות המחקר ועיצובו
  • יסודות המחקר הכמותי ב: ניתוח נתונים סטטיסטיים
  • דמוקרטיה: גישה רב-תחומית (קורס לתואר שני)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תמר הרמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ תמר הרמן, מ"ברית שלום" ל"שלום עכשיו": הפציפיזם הפרגמטי של מחנה השלום בישראל בהיבט השוואתי (בהנחיית דוד ויטל), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, החוג למדע המדינה, 1989
  2. ↑ Tamar Hermann, The Israeli Peace Movement: A Shattered Dream, Cambridge, MA: Cambridge University Press, 2009
  3. ↑ תמר הרמן, שביל באמצע - ההליכה בשביל ישראל והישראליות החדשה-ישנה, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה והוצאת פרדס, 2019
  4. 1 2 מדד השלום, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  5. ↑ מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  6. ↑ מרכז ויטרבי היה קרוי בעבר מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות. המרכז הוקם בשנת 1998 כש"מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי" עבר ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה". המכון המקורי הוקם ב-1949 על ידי פרופ' לואי גוטמן כמרכז למחקרי דעת קהל. יעדו של המרכז הוא להעשיר את הדיון הציבורי בסוגיות מדיניות ציבורית באמצעות מידע השאוב מבסיסי הנתונים של המרכז ומסקרי דעת הקהל שהוא עורך.
  7. ↑ תמר הרמן ואחרים, אדרבא, באתר ספוטיפיי
  8. ↑ מדד הדמוקרטיה הישראלית בודק מאז שנת 2003 ובתדירות קבועה אחת לשנה, היבטים מבניים, תהליכיים ותפיסתיים של הדמוקרטיה הישראלית. המדד מבוסס על סקר דעת קהל.