עיבוד משמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עיבוד משמראנגלית: Conservation tillage) הוא דרך להכנת הקרקע לזריעה ועיבודה על ידי החקלאי. העיקרון המנחה את הממשק הוא שימור הקרקע תוך הקטנת מספר העיבודים למינימום הנחוץ. משך ההשפעה של פעולות עיבוד משמר הנו קצר ועלותן נמוכה.

לממשק עיבוד משמר שלוש תועלות עיקריות:

חשיפת סלע אב בשדות חיטה עקב סחיפת שכבת הקרקע העליונה, רמות מנשה, 2015

חיסכון ניכר בעלויות העיבוד על ידי הקטנת מספר העיבודים – בממוצע, בחקלאות שלחין עלות העיבוד יורדת מ-150 ₪ ל-50 ₪/ד'; ובחקלאות בעל, מ-80 ₪ ל-40 ₪/ד'.

סוגי הפעולות בעיבוד משמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינימום עיבוד - הפחתת מספר הצעדים המיושמים בשדה, לדוגמה סדר פעולות כגון קילטור, תיחוח ללא משתת, חריש, ארגז[דרושה הבהרה], וסימון, בהשוואה לפעולות בעיבוד מקובל-משתת, חריש, ארגז, קילטור, תיחוח, סימון.

אי פליחה (No till / No tillage) - זריעה בשדה ללא עיבודים כלל. משרד החקלאות ממליץ על חריש והטמעה של זבל אורגני בשדות באי-פליחה תוך פליחת הקרקע כל מספר שנים. חלק מהמטרות העיקריות של החריש בפרט והעיבוד בכלל הוא שמירה על השדה מפני עשבים רעים קשי הדברה, מניעת הידוק קרקע, והכנת מצע זרעים תקין. מכיוון שבהגדרתו ממשק משמר אמור לתת מענה לבעיית הסחיפה, אבל לא על חשבון נושאים אחרים – העיבוד במחזור הוא חלק חשוב.

סיכור- סכירת תלמים על ידי חסימות עפר. סכירת תלמים על ידי חסימות עפר לרוחבם שסופה שורות של אגמים קטנים לאורך התלמים. מטרת הסכרונים והגומות (סעיף הבא) היא קליטה מרבית של הגשם או של מי ההשקיה על ידי יצירת שקתות/גומות על פני כל שטח העיבוד. שקתות אלו קולטות את עודפי הגשם, בפרקי הגשם שעוצמתם גבוהה מיכולת החילחול של הקרקע. החילחול, מהסכרונים עצמם, מתקיים במלוא עוצמתו בהפסקות בין מטחי הגשם ואף לאחר גמר הסופה. עקרון שיטות הסיכור והגימום הוא טיפול בגשם הישיר בלבד, ללא תרומת נגר מדרכים ושדות סמוכים. האוגר המקסימלי של הסכרונים הנו 60 מ"מ, ואינו מתאים לאזורים מסוימים בארץ, דוגמת השרון.

גימום- שיטת סכרונים מיוחדת פותחה באזור הנגב עבור שטחי המזרע של תבואות חורף. בשיטה זאת יוצרים בעזרת ציוד מכני מיוחד, רשת צפופה של גומות קטנות, 12 גומות למ"ר המביאות להגדלת אוגר פני השטח לשם קליטה מרבית של גשם. יתרון שיטות הסיכור והגימום מתבטא בטבלה היסטורית משנים 1980-1985 (איור 6) המראה כי היבול הנמוך ביותר בכל השנים התקבל בחלקת הביקורת, ללא גימום או סיכור. תוספת פעולות שימור הנגר העלתה את היבול בלפחות 40%. חיסרון של השיטות הללו הוא ביצירת מכשול מסוים לעבירוּת מיכון חקלאי בשטח.

תוספת חומר אורגני-פיזור קומפוסט/זבל אורגני בשדה בכמות מצטברת השווה ל1 קוב לדונם לשנה. תוספת חומר אורגני תורמת ליציבות תלכידי הקרקע, משפרת תאחיזת מים בקרקעות קלות, ומצמצת איבוד מים מאזור בית השורשים. על מנת להצניע את החומר האורגני, יש לבצע חריש.

צמחי כיסוי –זריעת צמחי תרבות כגון חיטה, בקיה או שיבולת שועל או צמחיית בר בין השורות של המטע, בשולי השדה ובשולי הדרכים החקלאיות. לצמחי כיסוי יכולת לשפר את פוריות הקרקע (על ידי תוספת חומר אורגני) ,לחספס את הקרקע ובכך להעלות את חדירות המים לקרקע ואף להוות כר גידול פורה לאויבים טבעיים למזיקים. החשש מפני הכנסת חיפוי צמחי נובע מאפשרות כי צמח החיפוי יתחרה עם עצי ההדר על המים וחומרי ההזנה והחומר הצמחי היבש יעלה את הסכנה מפני שרפות ויהווה כר פורה לנברנים.

מזרעת אי פליחה
כיסוי צמחי בשילוב צמח הווטיבר. מטע שקדים ,קיבוץ גבע, מחוז העמקים, עמק חרוד, 2015

כדאיות כלכלית של עיבוד משמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא הכדאיות הכלכלית של אי-פליחה לעומת הסיכון (עשביה, מזיקים) נחקר רבות במו"פים חקלאים ובאקדמיה בארץ והעולם. כמה דוגמאות מהארץ: • מחקר שנערך במו"פ כותנה, כפר מסריק, על ידי אמנון ליסאי ב-2005 הראה כי בהשוואה בין עיבוד רגיל, מינימום עיבוד, וחלקות ללא עיבוד כלל (אי-פליחה) נמצא כי לא היה הבדל בפרמטרים של יבול, איכות סיבים, הבכרה, התנגדות הקרקע לחידור ורטיבות הקרקע. לעומת זאת הבדל משמעותי, נמצא בהוצאות. 101 ₪ לדונם עבור אי-פליחה, 163 ו-241 עבור מינימום עיבוד ועיבוד מקובל, בהתאמה.

מחקר אחר, שנערך על ידי ד"ר דוד בונפיל מתחנת מחקר גילת בשדות חיטה בצפון הנגב הראה כי בעשורים האחרונים, בהם מספר שנות הבצורת הלך ועלה, הבדל של 20% יותר יבול חיטה התקבל משדות באי פליחה, בהשוואה לשדות בעיבוד רגיל. זאת עקב חדירות מים ואוגר מים גבוהים יותר בממשק אי עיבוד בתוספת חיפוי קש, פרמטר משמעותי ברצף שנות בצורת שפקדו את האזור. בחישוב בו התנובה הייתה זהה, לא נמצא יתרון כלכלי לממשק אי פליחה, וזאת עקב הכדאיות למכור קש לעומת להשאיר אותו בשדה.

בדיקה נוספת נערכה בשטחי רמות יששכר המאופיינים בשיפועים ונתונים בסכנת סחיפה חמורה ובינונית. בגד"ש מולדת, ב-2013, נבחנה התכנות אגרוטכנית לשתול ולקטוף עגבניות תעשייה ללא עיבודי יסוד בקרקע בה מחזור גידול קודם היה חיטה לגרעינים. נערכה השוואה בין שתי חלקות, באחת התבצע חריש לעומק 30 ס"מ, החלקה עם ארגז ומעגלה משוננת, ובשנייה התבצע קילטור עם דישון סיכות חודש לפני השתילה. התוצאות הראו כי נטו טון ומחיר לדונם היו 15.6 ו-332.8 ₪ עבור מינימום עיבוד, ו-14.76 ו-351 ₪ עבור עיבוד רגיל, בהתאמה. חלקה במינימום עיבוד הניבה יותר פרי, אך תכולת הסוכר של הפרי הייתה נמוכה יותר. נמצא גם כי השתילה והקטיף היו קלים יותר בממשק של עיבוד מופחת עקב פרכיותה של הקרקע.

היקף השטחים המעובדים באי-פליחה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה מיושמת בצורה נרחבת באזור העמקים (100,000 דונם) ובנגב הצפוני ברוחמה, משמר הנגב ובית קמה (15,000 דונם) .נכון ל-2015, כעשרים מכונות זריעה ייעודיות לגידולי פלחה באי פליחה נרכשו בארץ. קיים מגוון רחב של תת-שיטות וגרסאות ליישום "שיטת אי פליחה", החל משיטות זריעה שונות (התלויות בטכנולוגיה של המזרעות שנרכשו), משך מחזור אי פליחה, שיטות העיבוד במחזור ואופן הטמעת הזיבול. לאור ההישגים המרשימים של שיטת האי פליחה בשמירה על הקרקע והחדרת מי הנגר לקרקע, ובמיוחד לאור החסכון בדלק היקף השטחים המעובדים באי-פליחה גדל בהתמדה.

משרד החקלאות מעודד שיטת עיבוד זאת בצורה של מענקי השקעות.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]