עלות שיתוף פעולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עלות שיתוף פעולה הוא מושג המורכב משתי מילים, עלות שהוא מושג כלכלי במהותו ושיתוף פעולה שהוא מושג מהקהילות חברתיות. קליי שירקי עושה שימוש במושג הכלכלי להבהיר מה קורה לארגונים, כאשר עלות התקשורת יורדת באופן דרמטי לנוכח התשתיות הדיגיטליות הזמינות ומהפכת התקשורת באינטרנט. אפשר לשתף, לשוחח ולהתארגן בכל מקום גאוגרפי ללא מגבלה של זמן, עלות וללא צורך בשיטה הארגונית המסורתית. מקובל בכלכלה כשארגון לא יכול לעמוד בעלויות העסקה עדיף להעביר לארגון שעלויותיו זולות יותר. אפשר להשליך את התאוריה הכלכלית הזאת למה שקורה היום בעולם התקשורת. קליי שירקי, בספרו "כל אחד יכול: ארגונים ללא ארגונים", מסביר שאפשרי לתכנן מערכות שמתאמות את התפוקה של הקבוצה כתוצר לוואי של המערכת מבלי להתייחס למודלים המוסדיים. החלפת תכנון בתיאום זה ההיבט הכלכלי של מערכות שיתוף פעולה. הארגונים המסורתיים עומדים מול מהפכת תקשורת שמשפיעה על פעילותם.

השפעות שיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליקר וויקיפדיה מדגימים את מה שטכנולוגיה מתקדמת יכולה לעשות לשיתוף פעולה. במקום תכנון יש תיאום. המשימה מגיעה לפרטים ולא הפריטים למשימה, פליקר הוא אתר שיתוף שבעזרת טכנולוגיית התיוג, מאפשר לארגן תמונות בכל נושא. התמונות נאגרות ברשת בתהליך איטי לאורך זמן, לכן אפשר לארגן אותם לפי קטגוריות מתי שרוצים. אין צורך לשכור עובדים מקצוענים שיתייגו את התמונות. המפרסמים עצמם עושים זאת. בפליקר וויקיפדיה המשתמשים הם גם יצרנים וגם צרכנים. המשתמשים הופכים ליצרנים שעובדים בהתנדבות, מתוך עניין ורצון אישי לתרום. כל אחד יכול להתנדב ולשתף, כמו בלוגים, סרטי וידאו באתר יוטיוב וכן הלאה. אין משמעות לזמן, התרומה של המתנדבים מורידה את הצורך בתכנון - הכל קיים וצריך רק לארגן ולתאם. החופש ליצור מביא ליזמות וחדשנות בכל רגע. החדשנות איננה עוד עניין למקצוענים בלבד אלא לחובבנים נלהבים, המשתמשים בכלים חדשניים ויוצרים מוצרים שחברות מסחריות אינן יכולות לייצר. גם תפישת העולם משתנה, עולם שבו יש שקיפות, עבודה שיתופית וחברתית יותר.

התאגיד המסורתי מול יוצרים חובבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצד אחד מודל התאגיד הישן והמסורתי שבו אנשים מיוחדים כגון מתכנתים, דוקטורים ועיתונאים, עובדים תחת ארגון היררכי שדואג לכל העלויות של יצירת התפוקה או המידע שנוצר לפי לוח זמנים מתוכנן ועובר תחת ביקורת הארגון עד לשחרור המידע. עבור צרכנים שמשלמים כסף, שאין באפשרותם להגיב ולשתף. המידע נדחף לציבור פסיבי.

מצד שני קמים בכל מקום חובבנים שרוצים ליצור ולשתף, להיות כותבים ומוציאים לאור, ציבור שמנהל דו-שיח ולוקח חלק בזרימת הידע. אמצעי התקשורת המקצועיים מסורתיים עומדים מול השינוי בעולם האינטרנט. הרבה מוסדות עדיין בהכחשה למצב החדש, קשה לארגונים להשתחרר מהעקרונות של השוק הכלכלי שדוגל בארגונים חזקים ששולטים בשוק לפי התפישה של רולנד קהאוס בספרו "הטבע של הפירמות" שדוגלת בארגונים גדולים שיכולים להפוך לבעלי מונופול ולא דוגלים בשוק תחרותי. הלחץ שיופעל על המונופולים האלו מצד היצרנים החדשים בשוק שגם יוצרים וגם צורכים, יגרום לארגונים להתאים את העסק למציאות החדשה. הפתרון יכול להיות נתינת חלק מהעבודה ללקוחות וכך להוריד עלויות. ישנם חברות שמשתמשות בתשתית האינטרנט למכירת מוצרים ולקניית מוצרים על ידי הלקוחות עצמם. למשל איביי שיצרה פלטפורמה המאפשרת ללקוחות להיות גם צרכנים וגם מוכרים. הלקוחות גם עושים את עבודת הפרסום על ידי נתינת משוב על המוצרים. גם ויקיפדיה יכולה לתת שיעור בביזנס למוסדות הקלאסיים שבה הצרכנים הם גם יצרנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]