עמוק בלב היער
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלוקה לקטעים, עריכה כללית וויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלוקה לקטעים, עריכה כללית וויקיזציה. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
סירקה טורקה  |
| שפת המקור |
פינית |
| סוגה |
שירה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת כרמל |
| תאריך הוצאה |
2006 |
  | |
עמוק בלב היער הוא אנתולוגיה מקיפה מיצירתה של המשוררת הפינית סירקה טורקה. באנתולוגיה כלולים מאות שירים הלקוחים משנים-עשר ספרי השירה, שהמשוררת פרסמה בין השנים 1973 ו-2004. הספר בגרסה העברית ראה אור בשנת 2006 בהוצאת כרמל, בתרגומו של רמי סערי.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
משירי האנתולוגיה עולה כי האבסורד הקיים בעולם, ובעיקר במעשי האדם, אינו גורם למשוררת להאמין כי לחיים אין שום משמעות, כפי שהתפתה להאמין סמואל בקט. לא בכדי טורקה מתייצבת בשיריה לצד החלשים לכאורה – הכלבים, הסוסים, הארנבות והלטאה הם חלק מהעולם שאתו היא מזדהה ושאליו היא מרגישה שייכת. אגב התקרבותה לעולם החי והזדהותה עמו, היא מנערת את חוצנה מכל שמץ של מיסטיקה ומטפיזיקה, אולם גם מפנה עורף, בנחרצוּת וללא הכרזות מיותרות, לצרכנוּת הראוותנית של החברה המודרנית, לאטימוּת, לרשע ולכוחניוּת. כאדם החי בקרבת החיות והטבע, המשוררת ערה לנוכחוּת המתמדת של האלימוּת והמוות בעולם, לוודאוּת כי "תרבות האדם היא מות הציפור". למרות זאת אין היא מתעלמת מהזולת או מתנכרת במכוון למין האנושי. אדרבה, היא מודעת בהחלט ליופי השביר שיש ליחסי הרעוּת ולאהבה, אך בו בזמן גם ערה לדחף ההרס העצמי המפעם עמוק בלבו של האדם. בכתיבתה ניכרים ההומור, הרגישות, הפתיחוּת והבהירות. שיריה אינם מסרים מוצפנים המחכים למפענחיהם, ועולם סמליה אינו חידתי אלא מוחשי ונגיש. השפה נקייה מכל הצטעצעות, והדימויים מצטיינים בחדוּת ובמעוף, בהומור דקיק, בקסם וברעננות. טורקה איננה נרתעת מסנטימנטליוּת ומנאיביוּת: העוצמה, הצרידוּת והחספוס הטבעיים לה מגינים על שירי "עמוק בלב היער" מפני אמירות בנאליות, ותזזיתיוּת המחשבה המהירה והמבריקה אינה מאפשרת לקוראים להתעכב על גילויי הרגש, כיוון שאלה מְפַנים מיד את מקומם לתיאורים חדשים, לתמורות, לתהפוכות ולהתרחשויות המוליכות הלאה מהם, לכיוונים, לגילויים ולרעיונות אחרים. יתרה מזו, אפילו בשירים החושפניים ביותר שבאנתולוגיה אין גילויים מביכים או מבישים: המשוררת היא חלק מהנוף ולא מושא לחטטנוּת, ובמקביל להצגה ישירה ואף בוטה של צרותיה, מכאוביה וייסוריה היא אינה חדלה להתבונן בסביבתה ולמקד את תשומת-לב הקוראים בדברים שמעבר לעולמה הצר. אותה זווית ראייה רחבה והמעבר המהיר ממחשבה למחשבה מקשים למקד את ה"את/ה" של השירים בדמות אחת ויחידה: האם מדובר באהוב, בידידה, בסוס או בכלבה? גם בזכות הטשטוש כביכול, הטבעיוּת הסובייקטיבית והכּנוּת השלֵמה שהיוצרת מציגה בהן את עולמה, את עצמה ואת מחשבותיה האינטימיות ביותר, מתקבלות באורח טבעי לגמרי, בהבנה ובהזדהוּת אצל קוראיה. בה בעת מה שקוסם יותר מכול בשירת טורקה נותר מעבר ליכולת ההפשטה, הרחק מן האפשרות לנתחו ולהסבירו.
בעולם הנגלה למקרא שירי הספר בולטים זה לצד זה חיפוש האנושיוּת, עושר הדמיון, הפסימיזם, הכושר להפתיע והנטייה לרומנטיזם. האסיר הו צ'י מין הנזכר בספר הראשון מאבד במהרה את ייחודו הפוליטי, ובספרים אחרים מופיעות דמויות כאלה ואחרות הכמהות כולן לחופש. במהלך השנים מפַנות ההתרסה והמחאה את מקומן לפטליזם מפוכח ופיקח. המשוררת מביעה פיוס והשלמה עם החיים בעולם הזה, שבו הסבל והגעגועים הם לעיתים קרובות ביתו היחיד של האדם. בו בזמן היא מצליחה לשאוב בסבלה הארצי נחמה דווקא מאמונתה הבלתי-מעורערת באלוהים ובכוחו של המוות: "והשרֵפה הזאת האורכת רק רגע והמצוקה הקלה שהחיים הנם/ מובילות אותנו לבית הנצח,/ שם, הרחק, מאחורי הכוכבים." הנצרות תופסת מקום מרכזי בשירת היוצרת, אולם ביטויה ואמונתה אינם עולים בקנה אחד עם שום תפישה נוצרית מקובלת. מבחינה זו טורקה בוראת לעצמה כנסייה פרטית ואלוהים משלה, דת תוצרת בית ופולחן המתמקד באל הירוק, בטבע. מנקודת מבטה, חוויות היסוד של החיים הן הצער והחסד המפצה עליו. שלב הכרחי בדרך להשגת השלווה הפנימית הוא קבלת הדברים כמו שהם וההשלמה עם תחושת האשם. מתחת לשכבה הנוצרית, המותאמת לראיית עולמה, המשוררת מאפשרת לעולם פגאני עתיר דמיון וקסם להתנהל בדרכו. היסודות היחידים בנצרות שהיא מאמצת ללבה ללא שום הסתייגות, הם האמונה והאהבה, ובזכות שילוב יסודות אלה עם רגישותה הרבה לטבע ולנופיו היא יכולה לכתוב: "אם אמות אי-פעם, הרי יהיה זה מאהבה: מאהבת העצים והחיות, מאהבת השדה הקטן, שהאדמה אינה מתעייפת לשאת ומעקבות רגלי-החיות שבו." אולי הודות לאהבה העזה הזאת טורקה ושירי "עמוק בלב היער" רחוקים מהשכלתנוּת הקרה והעקרה, המאפיינת משוררים פינים לא מעטים בימינו.