מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά (פיזיקה) "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הקונקרטי, או יסודיים ממנו. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

תחומי עיסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטאפיזיקה מחפשת תשובות לשאלות כדלקמן:

מהו טבעה של המציאות?
האם קיימים נפש וגוף? ואם קיימים שניהם - מה היחס ביניהם? (הבעיה הפסיכופיזית).
האם העולם קיים באופן שאינו תלוי בהכרתנו?
מהו שינוי?
מהי סיבה?
מהו טבעם של עצמים, אירועים ומקומות?
מהו הזמן?
האם אלוהים קיים ומכוון את המציאות?

ענפי המטאפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף מרכזי במטאפיזיקה הוא האונטולוגיה או תורת היש, החוקרת את טיבם של הדברים הקיימים בעולם ואת הקשרים ביניהם.

המטאפיזיקאי מנסה גם להבהיר את המושגים שלפיהם אנשים תופסים את העולם, לרבות קיום, אובייקט, רכוש, מרחב, זמן, סיבתיות והיתכנות, תחום זה נקרא אפיסטמולוגיה, ויש שאינם מכלילים אותו כחלק מהמטאפיזיקה. הפילוסוף הנודע עמנואל קאנט איחד למעשה בין המטאפיזיקה לבין האפיסטמולוגיה. קאנט טען שאנחנו יכולים להשיג רק את עולם התופעות, בניסיון שלנו להכיר את המציאות, ולא את הדברים כשלעצמם. באמצעות הבחנה זו, ואחרות נוספות, קאנט ביקר את היומרה של תבונה להשיג את מה שמעבר לניסיון אנושי, ובכך קבע את גבולות תבונת האדם. רבים טענו שבכך קבר קאנט את המטאפיזיקה, אולם פרופסור ירמיהו יובל טוען כי בכך רצה קאנט דווקא לחדש את העיסוק במטאפיזיקה, לאחר הספקנות הניהליסטית של דייוויד יום.