סירקה טורקה

**סירקה טורקה**
**Sirkka Turkka**
לידה	2 בפברואר 1939; הלסינקי, פינלנד
פטירה	23 באוקטובר 2021 (בגיל 82); לויה, פינלנד
שם לידה	Sirkka Annikki Turkka
מוקד פעילות	פינלנד
מקום לימודים	אוניברסיטת הלסינקי
שפה מועדפת	פינית
פרסים והוקרה	מדליית פרו פינלנדיה (1996); Tomas Tranströmer prize (2016); פרס פינלנד לספרות (1980); פרס פינלנד לספרות (1984); פרס פינלנדיה (1986); פרס אלכסיס קיווי (2005); פרס אינו לינו (2000); Tanssiva karhu (1994) ;

סירקה טורקה (בפינית: Sirkka Turkka;‏ 2 בפברואר 1939 – 23 באוקטובר 2021) הייתה משוררת פינית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירקה טורקה נולדה בהלסינקי. היא פרסמה את ספר שיריה הראשון בגיל שלושים וארבע. במשך השנים שחלפו מאז, היא פרסמה יצירה אחת בפרוזה, "בבטן הלוויתן" (1975), ושנים-עשר ספרי שירה: "חדר בחלל" (1973), "זאת אני" (1976), "הלילה נפתח כמו דגן" (1978), "האיש שאהב את אשתו יותר מדי" (1979), "השליט היפה" (1981), "אף-על-פי שקיץ" (1983), "שובי, שובי, שבא הקטנה" (1986), "קול הכוח" (1989), "אח לנפש" (1993), "בית השמש העולה" (1997), "באתי דרך יער כהה" (1999) ו"כה קשה הכתה הרוח" (2004). ספר הכולל יותר משמונה-מאות עמודים ואוצר את כל כתביה ראה אור בשנת 2005.

שירת טורקה זכתה להערכה ולמספר פרסים. בשנים 1980 ו-1984 קיבלה המשוררת את פרס פינלנדיה, בשנת 1986 היא הייתה האישה הראשונה והמשוררת היחידה עד אותו זמן שזכתה בפרס פינלנדיה, ובשנת 1994 הוענק לה פרס רשות השידור הפינית. אסופות של שירתה תורגמו לעשרות שפות, ביניהן עברית.

טורקה נפטרה ב-23 באוקטובר 2021.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה של סירקה טורקה חוללו שינוי בשירה הפינית, כיוון שהייתה בהן שבירת מוסכמות מבחינת התוכן, הלשון והצורה. היא שזרה בשיריה יסודות פגניים ונוצריים, שפת תפילה ואמירות מקראיות בעלות נימה רצינית לצד משפטים בשפה מדוברת הלקוחים מלהיטים נדושים, פתגמים פיניים לצד מילים בשפות זרות, ועוד, ואת כולם שילבה באופן מקורי. לעיתים מתייחסים לשילוב כזה כאל כתיבה פוסט-מודרניסטית, אך טורקה לא ראתה עצמה ככזאת, והיא ביטאה קול ייחודי משלה. עם זאת, טורקה הושפעה ממקורות ומשוררים רבים, כמו פדריקו גארסיה לורקה, פרננדו פסואה, אונו קיילאס ואווה-ליסה מנר, והשתמשה בהיגדים שלא היו תמיד מקוריים.

נושאי השירים שלה לא היו ממוקדים, והתמונות בהם נעו במהירות רבה. בשיריה היא עסקה באהבה, בכמיהה, במחלה, במוות ובאובדן. יצירתה כללה הן שירי טבע קצרים והן שירים ארוכים. עירוב הסגנונות והתכנים וערבוביית המשלבים והמקצבים שימשו אותה להדגיש את הפער בין המוחלט לבין היחסי, בין האלוהי לבין הארצי, בין המוות לבין החיים. המקצב בשיריה היווה תפיסה ביחס לשפה ולאפשרויותיה. אמצעי נוסף שטורקה הייתה עושה בו שימוש היה ההקבלה והשילוב בין החריג, המוזר והחד-פעמי לבין היומיומי, המוכר והשגרתי, למשל השילוב בין המלט וחלוק-רחצה. בשירתה הייתה חוזרת ונשנית גם האנשה, שטשטשה את הגבול בין המופשט למוחשי.

שירתה התאפיינה במחאה אישית, חברתית ואקולוגית, שיצרה לה תדמית של מוזרוּת וחריגוּת, שכן בניגוד למשוררים פינים חשובים בני-זמנה כמו פנטי סאריקוסקי (Pentti Saarikoski) ופאבו האביקו, שהביעו מחאה לפי דפוסים מקובלים, לא גילתה טורקה מעולם שום נאמנוּת לרעיון כלשהו פרט לנאמנותה לעולמה הפנימי. נראה כי חריגות זו שימשה אותה להבעת השפה הייחודית בשיריה.

תרגום שירתה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומי שיריה של סירקה טורקה התפרסמו בעברית החל משנת 1989 במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" ובמוסף הספרות של "מעריב", וכן במספר כתבי-העת, באנתולוגיות של פסטיבל המשוררים משכנות שאננים בשנים 1993 ו-2006, ובספר "חופשית ברוח" מאת שי גינות (1999). האסופה הראשונה של שירתה בעברית, "מהר, לבד ועכשיו", יצאה לאור ב-1998. האסופה השנייה, "עמוק בלב היער", יצאה ב-2006, וכוללת בנוסף על כל חומרי האנתולוגיה הראשונה, גם שירים רבים שלקוחים מעשרת קובצי השירה הראשונים שלה, שלא פורסמו בעברית קודם לכן, וכמו כן אוסף משני קובצי השירה האחרונים שלה, שראו אור רק אחרי פרסום האנתולוגיה העברית הראשונה. האסופה השלישית משירת טורקה, "כנסיית כלבים", ראתה אור בשנת 2016 ונכללו בה אך ורק שירים פרי עטה של המשוררת שלא נכללו באף לא אחת משתי האסופות העבריות שקדמו לה.

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהר, לבד ועכשיו, שירים, תרגום מפינית, מבוא והערות - רמי סערי, הוצאת כרמל, תשנ"ט 1999.
עמוק בלב היער, שירים, תרגום ומבוא - רמי סערי, הוצאת כרמל, תשס"ז 2006.
כנסיית כלבים, שירים, תרגום מפינית, מבוא והערות - רמי סערי, הוצאת כרמל, 2016.