פבלו סקורופדסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פבלו סקורופדסקי
האטמאן פבלו סקורופדסקי. תמונה מ 1918
האטמאן פבלו סקורופדסקי. תמונה מ 1918
לידה 3 במאי 1873 (יוליאני)
ויסבאדן, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באפריל 1945 (בגיל 71)
מטן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל, לוטננט גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
האטמאן פבלו סקורופדסקי סוקר את חייליו

פבלו פטרוביץ' סקורופדסקיאוקראינית : Павло́ Петро́вич Скоропа́дський; ברוסית: Павелъ Петровичъ Скоропадскiй;‏ 18731945) היה גנרל ממוצא אוקראיני בצבא האימפריה הרוסית. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית היה שליט (האטמאן) של המדינה האוקראינית מ-29 באפריל 1918 עד 14 בדצמבר 1918.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-3 במאי 1873 במשפחת אצולה אוקראינית. אביו היה קצין בצבא האימפריה הרוסית (לימים הגיע לדרגת קולונל בחיל הפרשים). פבלו סקורופדסקי למד בבית הספר לבני האצולה בסנקט פטרבורג. בסיום לימודיו הוסמך לקצונה.

שירת במספר תפקידי פיקוד ומטה שונים ביחידת קירסירים. השתתף במלחמת רוסיה-יפן. בשנת 1910 הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד רגימנט דרגונים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח עם יחידתו לחזית. בשנת 1915 הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקד חטיבת פרשים. בהמשך פיקד על דיוויזיה וגיס.

לאחר מהפכת אוקטובר פרש מהצבא הרוסי ושב לאוקראינה. בסוף 1917-1918 ריכז סקורופדסקי סביבו תומכים מקרב עשירי אוקראינה ויצר קשרים עם הפיקוד העליון של כוח הכיבוש הגרמני (בעקבות הסכם ברסט-ליטובסק כל שטחה של אוקראינה נכבש על ידי צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה). 29 באפריל 1918, בעזרת הגרמנים, ביצע סקורופדסקי הפיכה צבאית ועלה לשלטון.

הוא פירק המועצה המרכזית והקים ממשלה שמרנית בראשותו. את הרפובליקה העממית של אוקראינה החליפה "מדינה אוקראינית". סקורופדסקי העניק לעצמו תואר "האטמאן" (באופן רשמי הוא נקרא :" הוד רוממותו הנאצל אדון הטמאן של כל אוקראינה "). בניהול המדינה הסתמך סקורופדסקי על בעלי האדמות ועל קצינים לשעבר בצבא האימפריה הרוסית (שרובם המכריע התנגד לניתוק אוקראינה מרוסיה). הממשלה ברשותו זכתה לתמיכה מועטה מצד הלאומנים האוקראינים. למרות שבפועל ממשלתו הייתה ממשלת בובות של גרמניה, היא השכילה ליצור מערכת אדמיניסטרטיבית יעילה. סקורופדסקי פעל רבות לפיתוח החינוך והתרבות האוקראינית - תוך מספר חודשים, הממשלה הדפיסה מיליוני ספרים בשפה האוקראינית והקימה בתי ספר אוקראינים רבים, שתי אוניברסיטאות ואת האקדמיה האוקראינית למדע.

סקורופדסקי גם ניסה להקים צבא אוקראיני, אך נתקל בהתנגדות לכך מצד כוח הכיבוש הגרמני. מתוך 3 דיוויזיות שהוא הקים, שתיים פורקו על ידי הגרמנים. הכוח הצבאי ברשותו הסתכם בדיוויזיה אחת בת כ-6000 חיילים. תמיכתו של סקורופדסקי בנתינת אדמות איכרים, שהולאמו במהלך מהפכת אוקטובר, לבעלי נכסים עשירים הובילה למתיחות עם האיכרים, שהיוו את הרוב באוכלוסיית המדינה. בעקבות המעשים הללו הוקמה תנועת איכרים פרטיזנים ואירעו מספר התקוממויות חמושות.

בנובמבר 1918, לאחר הפסד גרמניה במלחמת העולם הראשונה, היא התחילה להסיג את כוחותיה מאוקראינה וסקורופדסקי נשאר למעשה ללא כוח צבאי משמעותי, שיוכל להגן על שלטונו. הוא ניסה להקים צבא והתחיל באופן חפוז לגייס קצינים וחיילים לשעבר בצבא האימפריה הרוסית, אשר התגוררו בקייב, אך זה מאוחר מדי. בינתיים הלאומנים האוקראינים סמיון פטליורה וולדימיר ויניצ'נקו הקימו ממשלה חלופית, שכונתה ה"דירקטורט". לממשלה זו היה כוח צבאי לא מבוטל, שחלק גדול ממנו היוו יחידות שערקו מצבאו של סקורופדסקי. בתחילת דצמבר 1918 החל הצבא של הדירקטורט להתקדם לכיוון קייב. הכוחות המעטים שעוד נשארו נאמנים לסקורופדסקי לא הצליחו לעמוד בפני התקפותיו. ב-14 בדצמבר, כאשר הגיע צבא הדירקטורט לפאתי קייב, עזב סקורופדסקי את ארמונו ונמלט באופן חשאי מקייב בעזרתם של הקצינים מכוח הכיבוש הגרמני.

הוא התגורר בברלין. במהלך מלחמת העולם השנייה הציעו לו נאצים כמה תפקידים בכירים בשלטון הכיבוש שלהם באוקראינה, אך הוא דחה את כל ההצעות. בתחילת 1945, עם התקרבות הצבא האדום אל ברלין, עזב סקורופדסקי את העיר, כיוון שחשש ליפול לידי הסובייטים, ונסע לבאווריה. באפריל 1945 נפצע בהפצצות של בעלות הברית על רגנסבורג וכעבור כמה ימים מת מפצעיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פבלו סקורופדסקי בוויקישיתוף