ניקולאי יודניץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי יודניץ'
Николай Николаевич Юденич
גנרל ניקולאי יודניץ'
גנרל ניקולאי יודניץ'
לידה 18 ביולי 1862
מוסקבה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 5 באוקטובר 1933 (בגיל 71)
קאן, צרפת צרפתצרפת
מקום קבורה
  • בית הקברות הרוסי אורתודוכסי של ניס
  • כנסיית המלאך מיכאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית הקיסרית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
דרגה גנרל
תפקידים בשירות
מפקד המערכה בקווקז
מפקד הצבא הלבן הצפוני
פעולות ומבצעים
מלחמת רוסיה–יפן
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים ברוסיה
עיטורים
  • Order of St. Alexander Nevsky with swords (1916)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית (1915)
  • חרב הזהב של גבורה (1905)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (1913)
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש (1915)
  • Order of noble Bukhara (1897)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה (1916)
  • צלב המלחמה (1916)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 (1889)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 3 עם חרבות (1905)
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 (1904)
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2 (1900)
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה (1909)
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 (1893)
  • מסדר הנשר הלבן עם חרבות (1915)
  • מסדר סטניסלב הקדוש דרגה 1 עם חרבות (1906)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 (1895)
  • מסדר סטניסלב הקדוש
  • מסדר ולדימיר הקדוש
  • אות מסדר העיט הלבן
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
  • אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאי ניקולאייביץ' יודניץ'רוסית: Николай Николаевич Юденич; ‏18 ביולי 1862 - 5 באוקטובר 1933) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה. במלחמת האזרחים ברוסיה היה ממנהיגי הצבא הלבן שנלחם בקומוניסטים.

שנותיו הראשונות והתקדמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודניץ' נולד במוסקבה לאביו שהיה פקיד בבית המלוכה הרוסי. יודניץ' סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי אלכסנדרובסקי ב-1881 ואת לימודיו באקדמיה לקצינים ב-1887. הוא שירת ברגימנט משמר הראש בליטא בשנים 18891890. ב-1892 עבר לשרת במחוז טורקסטן וקודם לדרגת לויטננט קולונל באותה שנה. הוא יצא עם חיל המשלוח להרי פמיר ב-1894 וקודם לדרגת קולונל ב-1896. מספטמבר 1900 שירת במטה בריגדת חיל הרגלים הראשונה שבטורקסטן. ב-1902 התמנה למפקד רגימנט הרגלים ה-18 עליו פיקד גם במלחמת רוסיה–יפן שהתרחשה בשנים 19041905. הוא נפצע בזרועו בקרב סנדפו ובצווארו בקרב מוקדן. בסיום המלחמה קודם לדרגת מייג'ור גנרל. ב-1907 פיקד על חיל האספקה בקווקז, קודם ב-1912 ללויטננט גנרל ושירת כראש המטה הצבאי בקאזאן ולאחר מכן בקווקז.

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם הראשונה שירת יודניץ' כראש המטה של הארמייה הרוסית הקווקזית שניצחה בקרב סריקמיש את כוחותיו של אנוור פאשה במסגרת המערכה בקווקז. ב-1915 קודם לדרגת גנרל חיל הרגלים והחליף את אילריון דשקוב-וורונצוב כמפקד המערכה בקווקז. יודניץ' תקף את העות'מאנים בשטחם באזור ימת ואן וצר על העיר ואן. הוא כבש את העיר, אך נאלץ לסגת לאחר חודשיים. באותה תקופה הודח ניקולאי ניקולאייביץ' הבן מתפקידו כמפקד העליון של הצבא ועבר לפקד על אזור הקווקז. הוא נתן ליודניץ' יד חופשית בניהול המערכה, והוא ניצל זאת כדי לכבוש שוב את ואן ולהקים שם מחדש את מִנְהל מערב ארמניה ב-1916. הלחימה באזור זה נמשכה ללא תוצאות חד משמעיות למשך 14 החודשים הבאים. הוא הוביל את הרוסים במתקפת ארזורום בה הם כבשו את העיר והחזיקו בה עד סוף המלחמה. על פעולותיו בקרב זה זכה לעיטור מסדר ג'ורג' הקדוש מדרגה שנייה.

בעקבות מהפכת פברואר מונה יודניץ' למפקד המערכה בקווקז, אך ממשלת המעבר הרוסית הדיחה אותו מתפקידו לאחר כמה חודשים באשמת אי ציות לפקודות, ובהוראתו הישירה של אלכסנדר קרנסקי פוטר מהצבא. בעקבות כך עקר יודניץ' מטביליסי לפטרוגרד שם תמך במהפכת קורנילקוב.

בצבא הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מהפכת אוקטובר הסתתר יודניץ' מפני הבולשביקים בביתו של חבר ותיק מתחילת שירותו הצבאי. ב-1919 נמלט לפינלנד שם הצטרף ל"ועדה הרוסית" שהקימה את הצבא הלבן במטרה להילחם בבולשביקים ולהחזיר את המלוכה על כנה. באותה שנה נפגש בסטוקהולם עם דיפלומטים בריטים, צרפתים ואמריקנים בניסיון כושל לארגן צבא סיוע שילחם בבולשיביקים.

ביוני 1919 נסע לטאלין שם נפגש עם גנרל אלכסנדר רודזיאנקו שפיקד על הצבא האסטוני במלחמת העצמאות שלו כנגד הצבא האדום, ומונה לשלישו. באוגוסט מונה יודניץ' למפקד הצבא הלבן ובמשך החודשיים הבאים אימן את צבאו שכלל 17,000 חיילים, 53 תותחים ו-6 טנקים. באוקטובר ניצל את התרכזות הצבא האדום בחזיתות רחוקות והחל במתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד. הוא כבש את קינגיספ וב-19 באוקטובר הגיע לפאתי פטרוגרד, אך לא הצליח לאבטח את מסילת הרכבת ממוסקבה, בה נשלחה תגבורת "אדומה" כדי למנוע את נפילת העיר. בחודש נובמבר הצליח הצבא האדום ללחוץ את יודניץ' חזרה לשטחי אסטוניה. ממשלת אסטוניה שהייתה במגעים עם הצבא האדום להכרה בעצמאותה, פרקה את חיילי הצבא הלבן מנשקם ופירקה למעשה את כוחותיו של יודניץ'.

ב-28 בינואר 1920 עצרה המשטרה האסטונית בסיועם של קצינים רוסים את יודניץ' כשניסה להימלט למערב אירופה ובידו כספי הצבא הלבן (בערך 227,000 לירה שטרלינג, 250,000 מרקים אסטוניים ו-110 מיליון מרקים פיניים). הכסף הוחרם וחולק לחיילי הצבא הלבן המפורק כמשכורת אחרונה.
לאחר לחץ של דימפלומטים בריטים וצרפתים, שוחרר יודניץ' מהכלא ועבר לצרפת. ב-13 השנים הבאות לא מילא שום תפקיד חשוב בקרב קהילת הגולים הלבנים. הוא מת בסנט לורן על הואר שליד ניס בריביירה הצרפתית ב-5 באוקטובר 1933.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]