פארוק לע'ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פארוק לע'ארי
فاروق لیغاری
פארוק לע'ארי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 29 במאי 1940
צ'וטי זרין, פנג'אב, הודו הבריטית
פטירה 20 באוקטובר 2010 (בגיל 70)
רוואלפינדי, פקיסטן
שם מלא פארוק אחמד ח'אן לע'ארי
מדינה פקיסטןפקיסטן  פקיסטן
מקום קבורה צ'וטי זרין, פנג'אב, פקיסטן
השכלה Forman Christian College, Aitchison College עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העם הפקיסטנית (עד 1997)
מפלגת האומה (2002-1997)
הליגה המוסלמית (2010-2002)
נשיא פקיסטן ה־8
14 בנובמבר 19932 בדצמבר 1997
(4 שנים)
וסים סג'ד (בפועל)
וסים סג'ד (בפועל) ←
שר החוץ של פקיסטן
19 באוקטובר 1993 – 14 בנובמבר 1993
(3 שבועות ו-6 ימים)
→ עבדול סאטר (בפועל)
עאסף אחמד עלי ←
שר המים והאנרגיה של פקיסטן
28 בדצמבר 19886 באוגוסט 1990
(שנה ו-31 שבועות)
→ ווזיר אחמד ג'וגזאי
שחזאדה מוחמד יוסף ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פארוק אחמד ח'אן לע'אריאורדו: سردار فاروق احمد خان لغاری; ‏ 29 במאי 1940 - 20 באוקטובר 2010) היה פוליטיקאי פקיסטני שכיהן כנשיא פקיסטן השמיני החל מנובמבר 1993 ועד להתפטרותו בדצמבר 1997. הוא היה הראשון מקרב בני העם הבלוצ'י שנבחר כנשיא.

לע'ארי נולד למשפחה רבת השפעה ולמד בקולג' פורמן הנוצרי בלאהור ובקולג' סנט קתרין באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. עם שובו מלימודיו הוא החל את הקריירה שלו בשירות הציבורי שהתמשכה עד לכניסתו לפוליטיקה ב-1973, עת נבחר כחבר בסנאט של פקיסטן שייצג את בלוצ'יסטן מטעם מפלגת העם הפקיסטנית בין השנים 19751977. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוא הוביל את ההפגנות נגד הנשיא מוחמד זיא-אל-חאק שהובילו לעריכת הבחירות הכלליות ב-1988. בין השנים 1990–1993, הוא כיהן כסגנה של בנזיר בהוטו שהייתה אז מנהיגת האופוזיציה והוא השתתף בבחירות שהתקיימו ב-1993.

כישוריו והמוניטין שלו הובילו אותו בסופו של דבר להיות מועמדה של ראשת הממשלה בהוטו לנשיאות וב-1993 הוא נבחר למשרה. אף על פי כן, הוא החל לספוג ביקורת על המינויים השנויים במחלוקת שביצע לתפקיד שופטי בית המשפט העליון של פקיסטן והוא הסתבך בשערוריית בנק בהרן. ב-1995 התגלעו מחלוקות בינו לבין ראשת הממשלה בהוטו וב-1996 הוא פיטר את ממשלתה. שאיפותיו הפוליטיות התנגשו מאוחר יותר עם דעותיו של ראש הממשלה נוואז שריף והתערבותו לטובת המשך כהונתו של סג'ד עלי שאה כנשיא בית המשפט העליון גרמו בסופו של דבר להתפטרותו ב-1997. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה וב-2004 הוא הצטרף לליגה המוסלמית של פקיסטן, אך זמן קצר לאחר מכן הוא פרש מהחיים הפוליטיים. לע'ארי מת ממחלת לב שסבל ממנה זמן רב בבית החולים בעיר רוואלפינדי ב-20 באוקטובר 2010.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארוק לע'ארי נולד בצ'וטי זרין, כפר במחוז פנג'אב שבהודו הבריטית (כיום בפקיסטן). משפחת לע'ארי הייתה משפחה בלוצ'ית שנודעה בשל עושרה הרב ושהוציאה מקרבה ראשי שבטים והייתה פעילה בפוליטיקה במשך כל תקופת השלטון הבריטי בהודו. אביו וסבו היו שניהם מנהיגים פרוגרסיביים שחשפו את שבטם לרעיונות העולם המודרני. אביו לקח חלק פעיל בתנועה הפקיסטנית ונכלא כאסיר פוליטי ב-1946. לאחר חלוקת הודו שימש אביו כשר בממשלת מחוז פנג'אב בין השנים 19491955.

פארוק לע'ארי למד בתחילה בקולג' איצ'יסון היוקרתי בלאהור וסיים את לימודיו שם ב-1957. הוא המשיך את לימודיו בקולג' האוניברסיטאי הנוצרי פורמן בלאהור ושם סיים ב-1960 לימודי תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה. הוא נסע לבריטניה, שם הוא המשיך את לימודיו בקולג' סנט קתרין שבאוניברסיטת אוקספורד וסיים שם לימודי תואר שני בפילוסופיה, במדע המדינה ובכלכלה.

לע'ארי היה ספורטאי נלהב ושיחק טניס ופולו. ב-1974 הוא ייצג את פקיסטן בירי ספורטיבי במשחקי אסיה שנערכו בטהרן שבאיראן.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964, עם שובו לפקיסטן, הצטרף לע'ארי לשירות הממשלתי במזרח פקיסטן ולאחר מכן עבר לעבוד במערב פקיסטן. ב-1973 הוא התפטר מן השירות הממשלתי והצטרף למפלגת העם הפקיסטנית בהזמנתו של ראש ממשלת פקיסטן, זולפיקר עלי בהוטו. ב-1975 הוא נבחר לסנאט של פקיסטן וייצג שם את מחוז בלוצ'יסטן מטעם מפלגת העם. הוא מונה כשר התעשיות הביטחוניות וב-1978 הוא מונה לתפקיד המזכיר הכללי של מפלגת העם.

בשנות ה-80 של המאה-20 נודע לע'ארי כדמות המובילה בהפגנות ההמוניות שהתקיימו אז נגד ממשלו של הנשיא מוחמד זיא-אל-חאק והוא נעצר מספר פעמים על ידי המשטרה. הוא השתתף בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-1988 ובממשלתה של בנזיר בהוטו הוא כיהן כשר המים והארגיה. כהונתו זו נקטעה באופן פתאומי כאשר נשיא פקיסטן, ע'ולאם איסחאק ח'אן פיטר את בהוטו ואת כל שרי הממשלה. בבחירות שהתקיימו ב-1990 הוא שמר על מושבו בפרלמנט. כאשר כיהנה בהוטו כמנהיגת האופוזיציה, שימש לע'ארי כסגנה כשמנגד כיהן ראש הממשלה נוואז שריף.

ב-1993 התפטרו הנשיא ח'אן וראש הממשלה נוואז שריף ולע'ארי הצטרף לממשלה הזמנית בראשותו של מועינודין אחמד קורשי כשר האוצר. באותה תקופה הוא שימש כיושב הראש של ועידת שרי החוץ של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי שנערכה בקראצ'י באפריל 1993. בבחירות הכלליות שנערכו באותה שנה הוא המשיך לשמור על מושבו בפרלמנט. בנובמבר 1993 היה לע'ארי מועמדה של בהוטו לתפקיד שר החוץ, אך עד מהרה הוא היה למועמדה לתפקיד נשיא פקיסטן.

נשיא פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישוריו ושמו הטוב והתנגדותו למעשי השחיתות ולעבירות הצווארון הלבן, הקנו ללע'ארי את תמיכתם של בנזיר בהוטו ושל מפלגת העם הפקיסטנית. הוא קיבל על עצמו את המועמדות לנשיאות ובבחירות לתפקיד הוא התמודד מול וסים סג'ד, שהיה אז הנשיא בפועל ומועמדה של הליגה המוסלמית בראשותו של נוואז שריף.

כתוצאה משיטת ההצבעה הבלתי-ישירה זכה לע'ארי ב-274 קולות מול 168 הקולות של סג'ד. ב-13 בנובמבר 1993 הוא נבחר כנשיא פקיסטן לתקופת כהונה של חמש שנים. הוא גמר אומר לבטל את התיקון השמיני לחוקת פקיסטן, שעל פיו הייתה אז לנשיא סמכות לפזר את הפרלמנט ולפטר את הממשלה, והביע את תמיכתו בראשת הממשלה בנזיר בהוטו. אף על פי כן, לא הוגשה הצעת חוק לביטול התיקון השמיני. מצב החוק והסדר בפקיסטן החמיר, במיוחד בקראצ'י, שם כתוצאה מפעולותיה של המשטרה נגרמו מספר מקרי מוות.

בשנים 19941995 נחשפה שערורייה מרכזית באמצעות תרגיל עוקץ של סוכנות החקירות הפדרלית של פקיסטן שמשכה את תשומת הלב הלאומית. במסגרת הפרשה, שנודעה בכינוי "מהרנגייט", הוזכרו בכלי התקשורת שמותיהם של לע'ארי ובהוטו כמי שהיו מעורבים בשערוריית שחיתות. אף על פי כן, מפלגת העם בלמה את חקירת הסוכנות, את הבירורים המשפטיים ואת פרסומי התקשורת. לע'ארי העניק את תמיכתו למדיניות הפנים והחוץ של ממשל בהוטו וליוזמותיה של ראשת הממשלה ברמה הלאומית. בעת כהונתו הוא קיים פגישות עם ראש ממשלת הודו פמולפרטי ונקטה נאראסימה ראו ועם אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת כאשר זו קיימה ביקור מלכותי בפקיסטן.

יחסיו הפוליטיים של לע'ארי עם בנזיר בהוטו נעשו קרירים על רקע שאלות מדיניות הפנים ועל רקע מינויי שופטים לבית המשפט העליון ב-1996. ב-1993 אישר לע'ארי את מינויו כנשיא בית המשפט העליון של סג'ד עלי שאה, שהיה הידוע כקרוב לאידאולוגיה של מפלגת העם. ב-1994 הציגה בהוטו את מועמדותם של עשרים שופטים בכירים לבית המשפט העליון, של-13 מתוכם היו קשרים פוליטיים עם מפלגת העם. כמה מהם כלל לא שימשו קודם לכן כשופטים והיה להם מוניטין שנוי במחלוקת בחוגי המשפט. הממשלה החלה להפעיל לחץ על נשיא בית המשפט העליון שאה כדי להניא אותו מלהביע את הסתייגויותיו כלפי אותם מועמדים. הנשיא לע'ארי גיבה את נשיא בית המשפט העליון שאה בסוגיה זו וכך נתגלעו חיכוכים בינו לבין בהוטו שראתה בכך קשירת קשר מצדו של נשיא בית המשפט העליון. הפרסומים בנוגע למינויים אלו הוציאו שם רע ללע'ארי בחוגים המשפטיים, שכן, הם נתפשו כבלתי ראויים.

מערכת היחסים הגרועה בין לע'ארי לבין בהוטו הסלימה עוד יותר כאשר לע'ארי העלה את סוגייתה מעורבותם של שרים בכירים בשחיתות ואת מינויו של אסיף עלי זרדרי לתפקיד שר ההשקעות. לע'ארי גם חשד שבהוטו וזרדרי (שהיה בן זוגה) היו מעורבים ברצח של מיר מורטאזה בהוטו, אחי אשתו, שאירע ב-1996, אף על פי שבהוטו רמזה על מעורבותו של לע'ארי בכך. בחודשים אוקטובר-נובמבר אותה שנה התקיימו מספר פגישות בין בהוטו לבין לע'ארי כדי לפתור את הסוגיה, אך שני הצדדים הפעילו את קהיליית המודיעין זה כנגד זה. המיתון הכלכלי הסלים בהמשך את העימות בין השניים ובאופן מפתיע פיטר לע'ארי את ממשלת בהוטו תוך שהוא עושה שימוש בסמכותו על פי התיקון השמיני לחוקה, וזאת על רקע האשמות בשחיתות, המיתון הכלכלי, הפקרות והחשדות למעשי הרצח.

התפטרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיטורי ממשלת בהוטו הוקמה ממשלה זמנית בראשותו של מאליק מראג' חליד ובבחירות הכלליות שנערכו ב-3 בפברואר 1997 ניצח נוואז שריף ברוב סוחף בכל רחבי המדינה. ראש הממשלה שריף ביטל את התיקון השמיני לחוקה באמצעות חקיקת התיקון ה-13 וכתוצאה מכך ניטלו מנשיא פקיסטן כל הסמכויות הביצועיות והוא הפך לדמות טקסית. לע'ארי שאף להציג את מועמדותו לתקופת כהונה שנייה, אך הסיכויים לבחירתו אפסו בשל הפיכתה של מפלגת העם למפלגת מיעוט בפרלמנט.

העימותים בין נשיא בית המשפט העליון שאה לבין ראש הממשלה שריף הסלימו עוד יותר כאשר שאה החליט לקיים דיון על עתירות שהוגשו על התיקונים ה-14 וה-15 לחוקה ותומכי הליגה המוסלמית תקפו אותו ב-1997 בבית המשפט. הנשיא לע'ארי ניסה להתערב בסוגיה והביע את תמיכתו בשאה, אך עמדתו זו רק החמירה את המצב כאשר ראש הממשלה שריף החליט לפתוח בתהליך הדחה כנגד לע'ארי. ב-2 בדצמבר 1997 הגיש לע'ארי את התפטרותו כדי להימנע מתהליך ההדחה וכתוצאה מכך באותה שנה התפטר גם נשיא בית המשפט העליון שאה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה שלאחר הנשיאות עמדה מבחינתו של לע'ארי בסימן של מעורבות פעילה בפוליטיקה. הוא ייסד את "מפלגת האומה" שחברה לקואליציה של שבע מפלגות שנודעה בשם "הברית הלאומית" שהשתתפה בבחירות הכלליות של 2002. הברית הלאומית זכתה במספר מושבים מספיק כדי להקים ממשלה קואליציונית עם הליגה המוסלמית שתמכה בבחירתו לנשיאות של פרבז מושארף. ב-2004 עזב לע'ארי את מפלגתו, הצטרף לליגה המוסלמית ותמך בבנו, אוואיס לע'ארי שהיה לשר בממשלה. בנו הבכור, ג'מאל לע'ארי נבחר כחבר בסנאט מטעם הליגה המוסלמית.

ב-2003 בתשובה לביקורת שהוטחה בו ממפלגת העם, הסביר לע'ארי שהסיבה לפיטוריה של ממשלת בהוטו הייתה הפרת כללי ההתנהלות התקינה.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 התמודד לע'ארי עם מחלת לב. פארוק לע'ארי מת ב-20 באוקטובר 2010 ברוואלפינדי במהלך ניתוח לב שעבר בבית החולים הצבאי שבעיר. הוא נטמן באחוזת קברי משפחתו בעיירת הולדתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]