פורט דינדיגול

פורט דינדיגול
Dindigul Fort
Dindigul Malai Kottai
	מבצר דינדיגול
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	מבצר צבאי
על שם	דינדיגול (אנ')
מיקום	דינדיגול (אנ')
מדינה	טאמיל נאדו, הודו
מייסדים	אימפריית ויג'איאנגר
מפעיל	המכון הארכאולוגי של הודו
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1605–1659 (כ־54 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1605
חומרי בנייה	אבן, לבנים
יוצר	Muthu Krishnappa Nayakar
מידות
שטח	600 דונם
קואורדינטות	10°21′40″N 77°57′42″E / 10.36109°N 77.96167°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי פורט דינדיגול;

פורט דינדיגול (באנגלית: Dindigul Fort וגם Dindigul Malai Kottai; בטמילית: திண்டுக்கல் கோட்டை) הוא מבצר שנבנה ב-1605 בעיר דינדיגול (אנ') במדינת טמיל נאדו שבהודו. המבצר נבנה על סלע גדול לכן הוא נקרא לפעמים מבצר הסלע. המבצר נמצא בחסות ובאחריות "אגודת הסקר הארכאולוגי של הודו" (אנ').

ההיסטוריה של המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפריית ויג'איאנגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1378 השתלטה אימפריית ויג'איאנגר על חלקים גדולים ממדינת טמיל נאדו, כולל בדינדיגול (אנ'). ב-1559 שלטה בדינדיגול שושלת Madurai Nayak (אנ') שהפכה אותה לעיר מרכזית בממלכתה. ב-1602 עלה לשלטון המלך Muthu Krishnappa Nayakar מאותה שושלת והוא זה שבנה ב-1605 את המבצר.

ממלכת מייסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1742 השתלט צבא ממלכת מייסור, בהנהגתו של Venkata Raya (כשליחו של המהראג'ה של מייסור), על העיר והמבצר. ב-1755 נמסרה העיר לשלטונו של חיידר עלי כשבתקופת שלטונו חוזק המבצר. ב-1783 פלשו הבריטים לעיר וכבשו את המבצר אולם ב-1784 נחתם הסכם בין הבריטים לממלכת מייסור והמבצר הוחזר למייסורים. ב-1788 ירש בנו של חיידר עלי, טיפו סולטאן את ההמלכת מייסור ואת השלטון בעיר ובמבצר.

השלטון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1790, במהלך מלחמת אנגלו-מייסור השנייה השתלטה צבא האימפריה הבריטית על המבצר מידי ממלכת מייסור והפכה אותו למרכז צבאי חשוב. ב-1798 חיזקו הבריטים את ביצורי המבצר והציבו בו תותחים. במהלך מלחמות פוליגאר (אנ') מילא המבצר תפקיד מרכזי ובסיום המערכה השתלטו הבריטים על חלקים ניכרים ממדינת טמיל נאדו. ב-1859 עבר מרכז השליטה הצבאי של הבריטים לעיר מאדוראי וחשיבותו הצבאית של המבצר פחתה. ב-1947, עם הכרזת העצמאות של הודו, עזבו הבריטים את המבצר.

מבנה המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצר נבנה על גבי סלע שמתנשא לגובה של כ-270 מטר מבסיסו כשאל המצודה הוליכו כ-800 מדרגות^[1]. שטח המבצר כ-600 דונם והוא מוקף בחומה כפולת קירות עשויה אבן כשבפינות המבצר בנו הבריטים עמדות שמירה. לאורך החומה נבנו עמדות עבור תותחים. למבצר נבנו שני שערים כשהשער הראשון הוצב בקצה גרם המדרגות והוא הוביל לחצר פנימית בה היה שיר נוסף שהוביל לפנים המבצר. במבצר נבנו 48 חדרים, שחלקם עשויים מלבנים ששימשו מגורים, מאסר שבויי מלחמה ועבדים, מטבח, אורווה, אולם ישיבות ועוד. בוני המבצר ניצלו את שיפועיו כדי לאגור מי גשמים לשימוש יושבי המבצר.

שם המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם העיר והמבצר נגזר מהשם Dindo בטמילית שפירושו כרית כצורת הסלע עליו נבנה המבצר.

המבצר בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצר הוגדר כמונומנט מוגן והאחריות והחסות עליו הועברה ל"אגודת הסקר הארכאולוגי של הודו" (אנ')^[2]. המבצר שומר ופתוח לביקורי תיירים כשבין השאר מוצגים בו מבנים דתיים וכן מוצג בו אחד מהתותחים שהגנו על המבצר.

עלתה ביקורת על מיעוט מבקרים באתר^[1] וכן דווח שמחסור בכספים הביא להזנחת המבצר ולשימוש לא חוקי על ידי תושבי האזור. ב-2005 גידרה האגודה את המבצר ושיפצה מספר מבנים בו.