פחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תהליכי בלאי בתוך חדר של מבנה, אשר מובילם לפחת בשוויו של הנכס.
תהליכי בלאי בצד החיצוני של בית מגורים. תריסים ישנים של חלון במבנים הטמפלרים באלוני אבא.

פְּחָת הוא הירידה בשוויו של נכס על פני תקופת הבעלות עליו והשימוש בו, כתוצאה מתהליכי בלאי, שינויים טכנולוגיים והתיישנות. המונח משמש בתחומי הכלכלה, החשבונאות, המימון, השמאות והמיסוי, ולמטרות שונות נעשה שימוש בשיטות אומדן שונות לשיערוכו.

הפחת על פני תקופה נאמדת הוא פונקציה יורדת של אורך חייו הכלכלי של הנכס: ככל שחיי הנכס ארוכים יותר, כך קטנה יותר ההפחתה היחסית בערכו בכל תקופה נתונה. ניתן לנסח זאת גם באופן הפוך: ככל שמאבד יותר הנכס מערכו בכל תקופה נתונה, כך קצרים יותר חייו הכלכליים.

בהקשר של פחת כלכלי הפחת הוא בדרך כלל חיובי (הנכס מאבד מערכו בתקופה), אך לעתים מתקיים פחת שלילי (ערך הנכס עלה בתקופה). פחת המחושב לצרכים חשבונאיים ולצורכי מיסוי לא תמיד יוכל לקחת בחשבון גורמים כלכליים חיצוניים כחלק משיערוכו, בהיותו מונחה בכללים חשבונאיים שמרניים ובתקנות קשיחות למדי של רשויות המס. הפער בין ערכו הכלכלי של הנכס ובין ערכו החשבונאי (שוויו בספרים) הוא רווח הון.

אמידה נאותה של פחת נדרשת למספר מטרות. להערכת גובה וקצב הפחת יש השלכה ישירה על כדאיותה הכלכלית של השקעה, שתשפיע על השיקולים שבביצועה ובאופן מימונה. כמו כן היא מאפשרת לזקוף באופן מבוקר והוגן את החלק היחסי של עלות ההשקעה בנכס המשתתף ביצירת הכנסה, כ"הוצאה" לכל תקופה של ייצור הכנסה ממנו, דבר הנדרש לצורך הערכת רווחיותה של הפעילות הכלכלית על פני תקופת הזמן הנאמדת. כנובע מכך, אופן חישוב הפחת וזקיפתו הוא גם מרכיב בקביעת המס שיוטל על פעילותו הכלכלית של בעל הנכס. מטרה נוספת של הערכת פחת היא קביעת הפרשה תקופתית לקרן שתשמש, בבוא העת, למימון חידושו של הנכס המופחת. כאמור, למטרות השונות נעשה שימוש בשיטות שיערוך שונות, שתוצאתן ערכים שונים: גובה הפחת המחושב לצורך הכרת שלטונות המס כהוצאה, למשל, אינו בהכרח זהה לגובה הפחת הנדרש לצורכי הערכת עלות החידוש.

פחת כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיבט הכלכלי, פחת הוא ההפרש בין שוויו של הנכס בתחילת התקופה הנאמדת לבין שוויו הכלכלי האמיתי בסוף אותה תקופה. הפחת הוא בדרך כלל חיובי, כלומר הנכס מאבד מערכו בתקופה, אך לעתים מתקיים פחת שלילי, כלומר ערך הנכס עלה בתקופה.

הפחתה בשוויו של הנכס נובעת הן מגורמים פיזיים של התבלות, שחיקה והתכלות, והן מגורמים חיצוניים וסביבתיים שאינם קשורים בנכס עצמו. סיבות עיקריות לפחת:

  • התבלות הנכס עקב השימוש בו. דוגמה: מכונית, שערכה הולך ופוחת במשך השנים עקב בלאי מכני, עד להפיכתה לגרוטאה חסרת ערך.
  • התיישנות טכנולוגית. דוגמה: מחשב, גם אם יעמוד במחסן ארוז היטב, כך שמבחינה פיזית יישאר כחדש, ילך ויאבד מערכו עקב יציאה לשוק של מחשבים משוכללים יותר. ספרות מקצועית מתיישנת אף היא באופן דומה, משום שהתפתחות הידע המקצועי הופכת בהדרגה את הספר למיושן וחסר ערך.
  • שינויים סביבתיים. דוגמה: בנכס מקרקעין עשויה לחול הפחתת ערך כתוצאה משינוי בייעודי הקרקע ובשימושיה בסביבתו הקרובה.

לכל נכס קצב פחת משלו. למכשיר טכנולוגי מתקדם עשוי להיות פחת מהיר מאשר לכלי עבודה פשוט, ולבניין פחת איטי יחסית למיטלטלין. בחיי היחיד ובפרט בחיי העסק מובא בחשבון הפחת הכלכלי במסגרת הצורך השוטף להחליף מוצרים שהתבלו בחדשים.

פחת חשבונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחשבונאות, חישוב הפחת מתבסס על שיטה לפיה נפרסות עלויות נכס על פני תקופת השימוש בו, כך שבכל תקופה חשבונאית תירשם הוצאה חלקית בגין השימוש בנכס בדוח רווח והפסד. הוצאות פחת נרשמות בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים. לא רושמים הוצאות פחת בגין נכס שאינו נמצא בשימוש (לדוגמה, נכס שטרם הופעל) או נכס שאינו מתבלה (לדוגמה, קרקע). הפחת החשבונאי אינו זהה לפחת הכלכלי המבוסס על השווי ההוגן של הנכס.

סך הפחת שנרשם כהוצאה עד למועד מסוים נקרא פחת נצבר. יתרת עלות הנכס להפחתה נקראת עלות מופחתת. החישוב מתבצע כך:

עלות הנכס  XXX
פחת נצבר (XXX)
עלות מופחתת  XXX

שיטות פחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג להפחית נכסים בהתאם לתקופת השימוש המתוכננת. ישנן מספר שיטות לחישוב הפחת, בהתאם לאופי הנכס:

  • סיכום ספרות השנים יורד: סיכום ספרות השנים שנותרו לנכס מחולק בסכום ספרות השנים שהנכס מיועד לשימוש.
    לדוגמה, אם נתונה מכונה שעלותה 1,000 ש"ח (קרוי גם "בסיס הפחת") שנכנסה לשימוש ב-1 בינואר 2003 ושתקופת השימוש המוערך שלה הוא 4 שנים, סך הפחת שיירשם בכל שנה הוא כדלהלן:
תקופה חשבונאית הוצאות הפחת
2003 \ 1,000 \times {4 \over 4+3+2+1} = 400
2004 \ 1,000 \times {3 \over 10} = 300
2005 \ 1,000 \times {2 \over 10} = 200
2006 \ 1,000 \times {1 \over 10} = 100
  • סיכום ספרות השנים עולה: סיכום ספרות השנים שהנכס בשימוש מחולק בסכום ספרות השנים שהנכס מיועד לשימוש.
  • קו ישר: פחת באחוז קבוע מראש מהמחיר המקורי של הנכס.
    בנתוני הדוגמה לעיל, הוצאות הפחת השנתיות בכל אחת מ-4 התקופות יהיו:
    \ {1,000 \over 4} = 250
  • קו ישר מתואם: פחת באחוז קבוע מראש כששווי הנכס מותאם למדד כלשהו.
  • אחוז קבוע מהיתרה: בשונה מ"פחת קו ישר" שבו מופחת שווי הנכס באחוז קבוע מהמחיר המקורי של הנכס, בשיטת זו שווי הנכס יופחת באחוז קבוע מתוך היתרה החדשה של שווי הנכס לאחר ניכוי הפחת משנה שעברה. בנתוני הדוגמה לעיל, יש צורך לחשב תחילה את אחוז הפחת שנתי באמצעות הנוסחה:
    \ r = \left( 1 - \sqrt[n]{s \over c} \right) \times 100
    כאשר r הוא שיעור הפחת התקופתי, n הוא מספר התקופות, s הוא ערך השייר (מוסבר בהמשך) ו-c הוא עלות הנכס. אם נתון שערך השייר הצפוי הוא 100 שקלים, שיעור הפחת השנתי יהיה:
    \ \left( 1 - \sqrt[4]{100 \over 1,000} \right) \times 100 = 43.77%
תקופה חשבונאית יתרה להפחתה הוצאות הפחת עלות מופחתת
2003 1,000 \ 1,000 \times 43.77% = 437.7 562.3
2004 562.3 \ 562.3 \times 43.77% = 246.1 316.2
2005 316.2 \ 316.2 \times 43.77% = 138.4 177.8
2006 177.8 \ 177.8 \times 43.77% = 77.8 100
כלומר, בתום ארבע שנות השימוש ערכו של הנכס שווה ל-100 שקלים.
  • תפוקה: הסכום שיופחת יהיה בהתאם לתפוקת הנכס. השיטה מקובלת בעיקר לשם הפחתת מכונות תעשייתיות במפעלי ייצור (הפחתת קו ייצור).

בישראל, השיטה הנפוצה היא שיטת הקו הישר בשל פשטותו. שיעורי הפחת בשיטת הקו הישר המנויים בתקנות מס הכנסה הן סיבה נוספת - חברות מעדיפות להפחית את נכסיהן על פי דרישת מס הכנסה על מנת שלא יירשמו הוצאות שלא יוכרו כהוצאה לצורכי מס הכנסה.

ערך שייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך שייר או ערך גֶ‏רֶ‏‏ט מבטא את שווי הנכס בתום השימוש בו. במילים אחרות, זהו ערך הנכס במועד מכירה שנקבע מראש. מסיבה זו בדרך כלל מדובר באומדן. במידה שיש ערך שייר, יש לקחת אותו בחשבון בעת חישוב הפחת התקופתי על מנת שהעלות המופחתת בתום השימוש בנכס תהיה שווה לערך השייר. כלומר, יש להפחית את ערך השייר מבסיס הפחת. לדוגמה, בנתוני הדוגמה לעיל בשיטת הקו הישר, אם ערך השייר הוא 100 שקלים, שיעור הפחת השנתי יהיה:
\ {(1,000 - 100) \over 4} = 225

פחת לצורך מס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות רבות, דיני המס קובעים את שיטת ושיעור הפחת המותר לניכוי, לכל סוג נכס, בעת חישוב ההכנסה לצורך מס של נישום. שיטת חישוב הפחת לצורך מס או שיעורו עשויים להיות שונים מאלו ששימשו לחישוב הפחת החשבונאי.

מקרה נפוץ בו קיים הבדל בין הפחת החשבונאי לבין הפחת לצורך מס הוא פחת מואץ שמשמעו "האצת" הפחת, כלומר הנכס מופחת על פני תקופה קצרה יותר. פחת מואץ נחשב הטבה במס, כי הוא מקטין את הרווח המדווח של החברה בטווח הקצר וכך מקטין את השווי המהוון של תשלומי המס.

כאשר ישנו הפרש בין הפחת החשבונאי לבין הפחת לצורך מס, יש צורך לתאם את ההפרש בדוח רווח והפסד מותאם לצורכי מס. הפרשים אלו הם אחת הסיבות להיווצרותם של מיסים נדחים.

בישראל, שיעורי הפחת לכל סוג נכס נקבעו בתקנות מס הכנסה. לדוגמה, שיעור הפחת השנתי על מחשבים הוא 33%, ריהוט - 6% וכלי רכב עד 3,000 ק"ג - 15%.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]