פטר וארנאי

פטר וארנאי
Várnai Péter

אין תמונה חופשית
לידה	10 ביולי 1922 בודפשט, ממלכת הונגריה
פטירה	31 בינואר 1992 (בגיל 69) בודפשט, הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה
מוקד פעילות	הונגריה
מקום לימודים	Nemzeti Zenede
שפה מועדפת	הונגרית
בן או בת זוג	Sari Belohorszky (1975–?)
פרסים והוקרה	For Socialist Culture (1973)

פטר וארנאי (במקור וייס, בהונגרית: Várnai Péter;‏ בודפשט, 10 ביולי 1922 – בודפשט, 31 בינואר 1992) היה היסטוריון מוזיקה ומבקר מוזיקה, מנצח יהודי-הונגרי. הוא בנו של דניאל וארנאי (1881–1962), סופר וחבר האספה הלאומית של הונגריה (חבר פרלמנט).

ביוגרפיה

פטר וייס נולד במשפחה יהודית וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון ברז'ני דניאל. בין השנים 1940 לבין 1947 למד ב"בית הספר הלאומי למוזיקה" (הלחנה: יאנוש המרשלג, אנדרה סרבנסקי, ניצוח: יאנוש פרנצ'יק). בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר כניסת הוורמכט לממלכת הונגריה ב-19 במרץ 1944 (מבצע מרגרטה) הוא גורש למחנה הריכוז מאוטהאוזן והצליח לשרוד את שואת יהודי הונגריה.

מ-1945 עד 1950 עבד ברדיו ההונגרי (Magyar Rádio) בתפקידים שונים. הוא גם ניצח בקביעות על התזמורת הסימפונית של בודפשט. בדצמבר 1948 הפך לחבר בחטיבת המנהל המוזיקלי, אחת משתי החטיבות הראשונות שהוקמו במוסד.

ב-1951 ניצח על התזמורת הסימפונית של העיר סגד, ובמשך השנתיים הבאות היה המנהל המוזיקלי של "מפעל החדשות והסרטים התיעודיים" (Híradó- és Dokumentumfilmgyár). בין השנים 1952 לבין 1954, הוא היה המנצח של תיאטרון מדאץ', על שם הסופר ומחזאי אימרה מדאץ'.

הוא הצטרף ל"הוצאת כתבי מוזיקה" (Zeneműkiadó) כעורך ב-1956, שם עבד עד פרישתו ב-1982. שם הוא לא רק עסק בתולדות המוזיקה, אלא גם תרגם ספרות מקצועית בנושא. משנת 1968 היה גם מבקר המוזיקה הקבוע של היומון הגדול מדיאר הירלאפ (Magyar Hírlap). הוא תרם בעבודתו למספר רב של אנציקלופדיות וכתבי עת מקומיים וזרים.

פטר וארנאי הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.

יצירותיו

(אם לא צוין אחרת, מקום הפרסום הוא בודפשט, "הוצאת כתבי מוזיקה" (Zeneműkiadó).

ספריו

• חייו ואמנותו של קרל גולדמארק. עם מרטון קלדור. 1956
• חייו של קרל גולדמארק בתמונות. 1957
• היינריך שיץ. מחשבה, 1959
• תולדות המוזיקה הפולנית, 1959
• באנק באן על במת האופרה. מחקר דרמטורגי באופרה. עם אישוואן נאג' ואמושי, 1960
• בלה טרדוש, 1966
• רודולף מארוש 1967
• אנדרה סקיי 1967
• מיהאי סקיי (מהדורה שנייה, 1969)
• אנדרה רסלר, 1969
• יאנוש פרנצ'יק, 1972
• ספר האורטוריות, 1972 (מהדורה שנייה, מורחבת 1983)
• ונציה, 1974
• לקסיקון האופרה, 1975 מסת"ב 9633301076
• ורדי בהונגריה, 1975 מסת"ב 9633301106 (במקור באיטלקית בהמשכים בפארמה: 1962, 1969, 1973)
• שיחות עם לואיג'י דאלאפיקולה, 1977
• שיחות עם לואיג'י נונו, 1978
• מדריך האופרות של ורדי, 1978 מסת"ב 9633302609
• שיחות עם ג'רג' ליגטי, 1979 (באנגלית: György Ligeti in conversation with Peter Várnai, Josef Häusler, Claude Samuel, and himself. London, 1983. Eulenburg Books מסת"ב 0903873680 )
• למה האופרה של המאה שלנו יפה? עורך ומחבר משותף, Gondolat, 1979
• ספר האורטוריות ; הקדמה מאת יאנוש פרנצ'יק; הוצאת מוזיקה, בודפשט, 1983

מחקריו (חלק)

• מוזיקאי בעידן הרפורמה. חייו ופועלו של גאבור מאטראי עד מהפכת 1848 בהונגריה בתוך: לזכר פרנץ ארקל ובלה ברטוק. 1954 חייו ויצירתו של גאבור מאטראי עד מותו. מתולדות המוזיקה ההונגרית. 1955 וגם מוזיקאי הונגרי בתקופת הרפורמה. 1984 Magvető K. מסת"ב 9631403084 עמ' 361 - 547.
• תוספות לתולדות מופעי האופרה ההונגרית במאה ה-19. (מסמכי ארכיון) ב: מההיסטוריה של האופרה. 1961

פרסים

• 1973 - לתרבות סוציאליסטית
• 1987 - לוח פטרפי

לקריאה נוספת

• לקסיקון ברוקהאוז-רימן למוזיקה. עורך בורונקאי אנטל כרך 3 בודפשט, 1985. הוצאת מוזיקה מסת"ב 9633305403
• מי זה מי בחדשות?. אד. אישטוואן בודריץ', יאנוש ויציאן. סקסארד, 1994 מסת"ב 9637806903
• מי זה מי בסצנת המוזיקה ההונגרית? עורך אנדראש סקיי. מהדורה 2. בודפשט, 1988. מו"ל מוזיקלי. מסת"ב 9633306728
• בלה לוואי: כרוניקה של רדיו וטלוויזיה. 1945–1978. בודפשט, 1980. מרכז המחקר לתקשורת המונים. מסת"ב 9630310015