תאופיל גוטייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תאופיל גוטייה, פורטרט מאת נדאר, 1854-55

תאופיל גוטייהצרפתית: Théophile Gautier;‏ 30 באוגוסט 1811 - 23 באוקטובר 1872), משורר, סופר ומבקר אמנות צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר טארב (כיום בחבל מידי-פירנה שבדרום מערב צרפת) לפייר גוטייה שהיה עובד מדינה ולאשתו אנטואנט-אדלד קונקאר. המשפחה עברה להתגורר בפריז כשהיה בן שלוש שנים בלבד. הוא קיבל את חינוכו בקולז' לואי לה גראנד ובקולז' שארלמאן בפריז, אבל למד יותר בעזרת אביו, ושלט בשפה הלטינית כבר בהיותו בן שמונה עשרה שנה.

במשך תקופת לימודיו פגש במשורר לעתיד ז'ראר דה נרוואל והתפתחה ביניהם ידידות עמוקה שנמשכה כל חייהם. דה נרוואל הפגיש אותו עם ויקטור הוגו ותחת השפעתו החל לעסוק בספרות. כבר ב-1826 החל לכתוב שירה וב-1830 פרסם את חרוזיו הראשונים ("שירים") במימונו של אביו. לאחר מהפכת יולי 1830 בחר להתגורר עם חבריו במרכז פריז ולחיות חיי בוהמה.

ב-1833 פרסם את קובץ השירים "אנשי צרפת הצעירה" שבו תיאר את אורח חייהם של האמנים והסופרים שהשתייכו לחוגים הספרותיים בפריז. ב-1835 פרסם את הנובלה "מדמוזל דה מופאן" שגרמה לשערורייה.

הוא הקדיש את מרבית זמנו לפרסום מאמרים בכתבי עת שונים - מה שאפשר לו לפגוש רבים מאנשי החברה הגבוהה ולהיכנס לעולם הספרות של פריז. בתקופת מהפכת 1848 כתב כמעט 100 מאמרים במשך תשעה חודשים. הוא זכה להתפרסם בחוגים הספרותיים של פריז אחרי שהסופרים הנודעים, ובהם פרנסואה רנה דה שאטובריאן, אלפרד דה ויניי, אלפונס דה למרטין ואלפרד דה מיסה, חדלו מלהיות פעילים בחוגים אלה.

תאופיל גוטייה שימש כמנהל "כתב העת של פריז" (1851 - 1856), כתב ביקורת על האמנות, התיאטרון והספרות, הרבה לנסוע באירופה וביקר גם ברוסיה, במצרים ובאלג'יריה. ב-1852 פרסם את קובץ השירה "זגוגיות וקמיעות" ששימש כמודל לאידאל של "אמנות לשם אמנות" שבו דגל.

ב-1862 נבחר ליושב ראש "החברה הלאומית לאמנויות יפות" שבה היו חברים בין היתר הציירים אז'ן דלקרואה ואדוארד מאנה. ב-1863שארל אוגוסטן סנט בו, שהיה מבקר הספרות הנודע של התקופה, הקדיש לפחות שלושה מאמרים ליצירתו של גוטייה.

תאופיל גוטייה נפטר ב-1872 כתוצאה מהתקף לב ונקבר בבית הקברות של מונמארטר.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאופיל גוטייה - סונטה על הסונטות, מצרפתית: דורי מנור. גיליון 1 של כתב העת "הו!", תל אביב 2005

  • שירים (1830)
  • אנשי צרפת הצעירה (שירה רומנטית 1833)
  • מדמוזל דה מופאן (נובלה 1835)
  • זגוגיות וקמעות (קובץ שירה 1852)
  • אוצרות האמנות של רוסיה (1858)
  • אונורה דה בלזאק (ביוגרפיה 1859)
  • קפיטן פראקאס (נובלה 1863)
  • מסע ברוסיה (1867)
  • תאופיל גוטייה, על מחול, תשוקה ומוות, נהר ספרים. בחרה, תרגמה מצרפתית והוסיפה מבוא והערות: ליאורה ביניג-היידקר, תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]