פלה פינקלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פלה פינקלשטיין

פלה פינקלשטיין (שפשיק) (13 במרץ 1921 - 29 בדצמבר 2008) הייתה לוחמת במסגרת ארגון צבאי יהודי (אצ"י), במרד גטו ורשה, ובמסגרת האצ"ל לגירוש הבריטים. ניצולת מחנות מיידנק ואושוויץ. וחברת תנועת החרות.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בוורשה שבפולין בשנת 1921 למרדכי גורקביץ וריבה לבית שפשיק. גדלה בבית מסורתי ולאחר מות אביה אימצה אותם משפחת האם והיא קיבלה את השם שפשיק. למדה בבית ספר עממי יהודי "פיבשנה" ושנתיים בבית ספר אורט[1]. בשנת 1935 הצטרפה בעקבות אחיה לתנועת הנוער הציונית בית"ר והשתתפה באימונים קדם-צבאיים, לקראת התגייסות לשורות האצ"ל. עם מדריכיה נמנה מנחם בגין.

ימי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1940 התארגנה קבוצת בת חמישים אנשי התנועה שיצאה לעיירה הסמוכה גרוייץ כדי לעבוד אצל איכרי הסביבה בחקלאות. בזמן זה נודע על מותו של זאב ז'בוטינסקי. עם הקמת גטו ורשה חזרו לעיר והחליטו לטמון באדמה את דגל בית"ר מרובע פראגה ודגל ברית החייל פראגה שהיו שמורים בביתה של פלה שפשיק. לילה אחד התאספו בביתה סליק האזנשפרונג, חיים האוס, הלה גולדפרב ואחיה משה, הכניסו את הדגלים לקופסת פח, ירדו למרתף, חפרו בור עמוק וטמנו בו את הקופסה. לימים כתבה על כך העיתונאית חיה לזר, חברת בית"ר גם היא: "האם נזכה עוד אי פעם להניף את דגלנו בראש תהלוכת מאות הבית"רים מהקן שלנו בפרגה?"[2].

חברת הארגון הצבאי היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1941 חסרו ידיים עובדות באחוזות סביב העיירה הרוביישוב שבמחוז לובלין. בעקבות כך הציע יולק ברנד, ממפקדי בית"ר בשלזיה, שאנשי התנועה מגטו ורשה יתנדבו לעבוד בהן. תחילה ארגן רישיונות נסיעה ל-35 מחברי בית"ר. לאחר מספר שבועות הגיעו מכתבים שתיארו את תנאי החיים הטובים שם ואותו קיץ יצאו לשם מעל שש מאות חברי בית"ר והיא ביניהם[3]. בסתיו 1941 הגיעה לאחוזה בעיירה וואריאנוש. באותה תקופה לא היה צורך בעבודה חקלאית, אבל בעל האחוזה שמר את קבוצת הצעירים לעבודה בתקופת החורף. במקביל לעבודה החקלאית ערכו אנשי התנועה שיחות ותרגילי סדר.

באביב 1942 פרסמו הגרמנים כרוזים לפיהם על כל יהודי הסביבה להתייצב בכיכר העיירה. היא וקבוצתה הגיעו לכיכר ומשם נשלחו לתחנת הרכבת הרוביישוב, שם נאמר להם שיוסעו למחנה עבודה. יולק ברנד ובעל האחוזה חילצו אותם תמורת שוחד, אך על בעל האחוזה נאסר להמשיך להעסיק אותם[4]. בתום התייעצות החליטו לחזור לגטו ולחבור לחברי התנועה. הקבוצה אליה השתייך אחיה משה ניסתה להצטרף לפרטיזנים, אבל באזור חלמנו נתקלו ביחידות גרמניות ורובם נהרגו.

היא חזרה לגטו יחד עם קבוצה מאנשי בית"ר, ביניהם סלק האזנשפרונג, אלק הלברשטיין, נתן שולץ ויוסף בילבסקי. באקציה הגדולה בה גורשו כ-300,000 מיהודי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה, נפרדה מאמה ולא ידעה מה עלה בגורלם של חבריה מהרוביישוב. בתיווכה של חברה מהתנועה מצאה עבודה בבית חרושת של פרוונים[5]. באותה תקופה הצטרפה לאצ"י ונפגשה עם פאוול פרנקל, מפקד אצ"י, שהסביר לה את מטרות הארגון ופעולותיו.

פלה פינקלשטיין ואנשי בית"ר, 1937

היא נשלחה לבית חרושת "שולץ", אברהם בקרמן סידר לה עבודה וצייד אותה בתעודה מתאימה. היא פעלה להשגת כספים[6] הדבקת כרוזים של אצ"י והעברת נשק בין עמדות הלוחמים.

לוחמת במרד גטו ורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שהגיעה הפקודה של הגרמנים שעל כל היהודים לעבור לפוניאטוב וטראווניק קיבלה פקודה לעזוב את המקום ולעבור לקרמליצקה 5, העמדה המרכזית של אצ"י בשטח בתי החרושת בגטו. בלילות יצאה לעבר החומה כדי להשיג נשק והעבירה כלי נשק מכיכר מוראנובסקה דרך עליות הגג. בעמדה זו הייתה אחראית על הציוד הרפואי. ביום פרוץ מרד גטו ורשה חגגו בעמדה את ליל הסדר בעוד חמישה לוחמים עמדו על המשמר[7].

ב-27 באפריל 1943 התקבלה פקודה לצאת מהבונקר, לפני שהגרמנים ישרפו את האזור. יחד עם קבוצת לוחמים יצאה דרך תעלות הביוב אל הצד הארי בעזרת אנשי מחתרת פולנים. אברהם בקרמן יצא ראשון מתעלת הביוב והיא אחריו. הוא נתפס על ידי גרמני, וכאשר נלקח לחצר, בקרמן ירה בו. בעקבות הירייה התאספו עוד גרמנים ובקרמן ניסה להימלט, אך נהרג. היא נתפסה על ידי קבוצה של נשים פולניות שבעקבות התקהלותן התקרבו שני גרמנים שלוו ביהודי שלחש לה: "אל תפחדי לא יאונה לך כל רע". היא הצליחה להגיע לבית חרושת בו עבדו 120 יהודים, אך נתפסה על ידי אנשי אס אס וגורשה למיידנק[8].

אסירה במיידנק ואושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחנה מיידנק נמצאה בצריף מספר 4 עם נשים נוספות[9]. אחרי כשלושה חודשים הועברה לאושוויץ[10]. עם הגעתה לאושוויץ-בירקנאו נשלחה לעבודה בבית החרושת "אוניון" בו פגשה את רוז'ה רובוטה והייתה עדה לתליית ארבע הנשים שהבריחו חומרי נפץ והשתתפו במרד הזונדרקומנדו, אלה גרדנר, אסתר וייסבלום, רגינה ספיר שטיין ורוז'ה רובוטה, בינואר 1945. בעדותה תיארה כיצד השיגו אבקת שרפה למרד זה[11]. בעדויותיה על התקופה הדגישה את השיתוף בין חברות תנועות הנוער השונות בתנאי המחנה, כיצד הגנו זו על זו, דאגו לחלוקה צודקת של המזון ועזרו לחלשות[12]. לימים כתבה לעיתון " חרות" כיצד שמרו על מצוות חג הפסח במחנה הנשים באושוויץ, ותיארה כיצד השמירה על המסורת חיזקה אותן במאבקן לשרוד[13].

בינואר 1945 גורשה בצעדת המוות. לאחר שלושה ימים הגיעו לכפר בשם פורמבה, ושם מצאה מקלט אצל אישה פולנייה עם חברתה מִירְקָה, אמה של חנה לסלאו. אחר כך מצאו מקלט אצל פולני ששוחרר קודם לכן ממחנה העבודה דכאו[14].

בינואר-פברואר 1945 החלה בחיפוש אחר קרובי משפחה. היא נסעה לבית הוריה ומשם למקום ריכוז פליטים. שם מצאה עבודה בבית חולים רוסי[15]. אחותה ובעלה ואחיה נרצחו בטרבלינקה[16].

עלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהדלקת משואות במחנה מיידאנק 1990

מוורשה החליטה לעלות ארצה. היא עברה גבולות מן העיר לודז', נסעה לגבול קְרוּפְנוֹ ודרך ההרים הגיעה לצ'כיה. בינואר 1946 הגיעה לאיטליה ועלתה לאוניית המעפילים "אנצו סרני", שנתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו למחנה המעצר בעתלית. באונייה פגשה את אריה פינקלשטיין ולאחר שנה הם נישאו. היא התגייסה לאצ"ל. בעדותה סיפרה על קשיי קליטה וכיצד נאלצה לפלוש לדירה בחולון, ורק אז זכתה לקבל דירת בשיכון שם גרו כחמש שנים[17]. אחר כך עברו למושב נורדיה, שם נולדו להם שני ילדים.

פועלה להנצחת בית"ר במרד גטו ורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיזם משה ארנס את שרטוט דיוקנו של מפקד אצ"י פאוול פרנקל בעזרת מומחה קלסתרונים, סייעה לשחזור[18]. במהלך השנים השתתפה בכנסים של קיבוץ לוחמי הגטאות, בהם הרגישה עלבון מהעובדה שצביה לובטקין לא הייתה מוכנה להיפגש איתה, אף על פי שבמרד לחמו זו ליד זו, וחשה שסיפור הגבורה של אנשי בית"ר בגטו ורשה הושתק[19]. במשך שנים העידה בפני תלמידים והשתתפה במשלחות לפולין[20]. אחת המשלחות שליוותה הייתה משלחת של בני נוער בדואים. היא המליצה להמשיך לשתף את הבדואים גם במשלחות הבאות[21].

פלה פינקלשטיין הלכה לעולמה במושב נורדיה ב-29 בדצמבר 2008, נר שמיני של חנוכה. היא נקברה בבית העלמין של נתניה, בחלקת מושב נורדיה. היא ואריה פינקלשטיין מונצחים בחדר ההנצחה של מושב נורדיה בין ותיקי המושב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים לזר, מצדה של ורשה : הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, 1983.[דרושה הבהרה]
  • אברהם אצילי, האיגוד הצבאי היהודי (אצ"י) בגטו ורשה - עדותה של פלה פינקלשטיין, ילקוט מורשת, נ"ט, 1995. (מאמר)
  • שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010.[דרושה הבהרה]
  • משה ארנס, "הארגון הצבאי היהודי: אצ"י (ZZW)", ילקוט מורשת 80, 2005.[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלה פינקלשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה שנר-נשמית, פלה פינקלשטיין, עדות במוזיאון בית לוחמי הגטאות, 1997.
  2. ^ חיים לזר, מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גיטו ורשה, תל אביב: מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים, 1983, עמ' 49-51.
  3. ^ לזר, מצדה של ורשה, עמ' 74-75.
  4. ^ לזר, מצדה של ורשה, עמ' 102-103.
  5. ^ לזר, מצדה של ורשה, עמ' 223-221.
  6. ^ עדות פלה פינקלשטיין, מכון משואה.
  7. ^ לזר, מצדה של ורשה, עמ' 261.
  8. ^ לזר, מצדה של ורשה, 295-296.
  9. ^ עדות במוזיאון בית לוחמי הגטאות.
  10. ^ לזר, מצדה של ורשה.
  11. ^ עדות במוזיאון בית לוחמי הגטאות.
  12. ^ אצילי, ילקוט מורשת.
  13. ^ פ' פינקלשטיין, בחשכת אושוויץ הבהיקו מצות צחורות, חרות, 24 באפריל 1962.
  14. ^ רוז'יצקי, מסע המוות מאושוויץ, לב השרון, 1995.
  15. ^ עדות פלה פינקלשטיין, מכון משואה.
  16. ^ רוז'יסקי, מסע המוות מאושוויץ, לב השרון, 1995.
  17. ^ עדות פלה פינקלשטיין, אתר מכון משואה.
  18. ^ יאיר שלג‏, "אותרה" תמונת מנהיג מרד בית"ר במרד גטו ורשה, באתר וואלה! NEWS‏, 1.2.04
  19. ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 87.
  20. ^ שרון גבע, גיבורת השואה פלה פינקלשטיין, אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי.
  21. ^ כרמלי, הבדווים אחרי שורשים יהודיים, 1994.