מסע בני נוער לפולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני נוער מדליקים נרות נשמה בביתן היהודי באושוויץ

מסע בני נוער לפולין הוא מן הפעילויות המרכזיות במערכת החינוך בישראל סביב הוראת השואה. המסעות לפולין הפכו לאחת התופעות החשובות בעיצובו של זיכרון השואה בסוף המאה ה-20. סביב המסעות התפתח דיון ציבורי ואקדמי נרחב, והוא חלק בלתי נפרד מהדיון על הוראת השואה ומקומה במערכת החינוך, דיון שהוא עצמו חלק מדיון רחב עוד יותר, על עיצוב זכר השואה בחברה הישראלית בכלל. המסעות נערכים למעשה לאורך כל השנה. בשבוע שבו חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נערך מצעד החיים, ששיאו בטקס במחנה ההשמדה אושוויץ ביום הזיכרון עצמו. בטקס משתתפים בני נוער מישראל ומהתפוצות, בליווי נציגי צה"ל ונציגים רשמיים של מדינת ישראל.

לצד משלחות של בני נוער, יוצאות לפולין מדי שנה גם משלחות מטעם צה"ל ("עדים במדים") וכן משלחות סטודנטים.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנה יוצאים עשרות אלפי בני נוער, תלמידי בתי ספר וחניכי תנועות נוער ישראלים, במועדים שונים (בדרך כלל בחודשים ספטמבר, אוקטובר, וסביב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באפריל), לסיור בפולין, בעיקר לאתרים הקשורים לשואה. עיקר משתתפי המסעות הם בני נוער, כולל בני נוער יהודיים מקהילות בעולם, אך ישנו מספר גדל והולך של משלחות של חניכי קורסים בצה"ל וקציני קבע, ואף אנשי מילואים.

המסעות עצמם מהווים חוויה עמוקה לבני הנוער המשתתפים בהם. במספר רב מאוד של חוברות, מאמרים, חיבורים ושירים, מתארים בני הנוער חוויה מרגשת מאד, לפעמים מזעזעת; הם מבטאים תחושות רבות, ציוניות, יהודיות, ואוניברסליות. הנערים ששבו מן המסע הם, לעתים קרובות, אלו שיציגו בפני שאר הנערים את זכר השואה בבית הספר או בתנועה, ויערכו את טקס יום השואה הבא.

מטרת המסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד החינוך מגדיר את מטרת המסעות כ"חיזוק השייכות הלאומית והזיקה להיסטוריה ולמורשת", בצד לימוד לקחים אוניברסליים. המשלחות אמורות לעסוק במפגש עם זיכרון ושרידי השואה, בלימוד תולדות השואה ובחורבן שיצרה, וכן בלקחי השואה, הציוניים והאוניברסליים. באופן מצומצם יותר אמורות המשלחות ללמוד על יהדות פולין, ובאופן מצומצם עוד יותר – על פולין עצמה.

בני נוער מניפים דגלי ישראל בטרבלינקה.

בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של אבא קובנר מ-1983:

...כשעליתי ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתי פוגש את צעירי הארץ, ומאזין לשיריהם ולהגם כבני אדם ויהודים, שיש להם הכרה ברורה שאכן הם כותבים מגילת יוחסין חדשה, שמתחילה בהם. ובחושבי על מגילת היוחסין שנשרפה באירופה, היה לי צער כפול על בני הדור המצוין הזה של ישראלים צעירים, שבשעה שיתבגרו ויזדקנו אפשר אפילו שלא ידעו על מה הם צריכים לבכות –

אבא קובנר, העבר? והעתיד?, 1983

היסטוריה ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסעות הראשונים לפולין נערכו באמצע שנות ה-60. המשלחת הראשונה יצאה ב-4 באפריל 1965, ביוזמת פרדקה מזיא, חברת המחתרת היהודית במלחמת העולם השנייה, שהגתה את הרעיון בעקבות השתתפותה במשלחת לציון 20 שנה למרד גטו ורשה ב-1963. המשלחת, שלוותה על ידי מזיא, שמחה הולצברג ויורק פלונסקי, השתתפה בטקס ציון 20 שנה לשחרור מחנה אושוויץ.[1] לאור ההדים החיובים מן הביקור, בשנה שלאחר מכן, באוגוסט 1966, יצאה משלחת שנייה, הפעם בחסות משרד החינוך. משלחת זו לוּותה על ידי מזיא ביחד עם המפקח הארצי גרשון ברגסון והמפקח סימון בר-זמרא.[2] ואולם לאחר מכן נפסקו המסעות, בשל המשבר שחל ביחסי ישראל–פולין עם מלחמת ששת הימים (1967).

משלחות הנוער לפולין חודשו בראשית שנות ה-80. המשלחת הראשונה יצאה ב-1983, להשתתפות בטקסים לציון 40 שנה למרד גטו ורשה; משלחת זו הייתה מטעם "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", ובשנים שלאחר מכן יצאו משלחות נוער של ארגון זה לפולין. ב-1988 התקיים "מצעד החיים" הראשון אשר נוסד על ידי אברהם הירשזון, ומאז גובש נוהל מסודר במשרד החינוך, ואלפי בני נוער יוצאים מדי שנה. ההערכות הן כי בכל שנה יוצאים למסעות למעלה מעשרת אלפים בני נוער. על פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1999, 56% מבתי הספר בחינוך העברי השתתפו בתוכנית משלחות הנוער לפולין.[3] המסע לפולין עורר מחלוקת ב-1999 בו תלמידי המשלחת למסע מבית חינוך אופק שבקיבוץ עברון הזמינו חשפנית לחדרם במלון והשתכרו בלילות.

המשתתפים במסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמידים היוצאים למשלחת הם בני 16–18, תלמידי כיתות י"א-י"ב; יוצאים למסע תלמידים הרוצים בכך בלבד והם הנושאים בעלויות. התלמידים אמורים לעבור הכנה לנסיעה לפולין, הן ברמה הלימודית והן ברמה הרגשית.

למשלחות מתלווה בדרך כלל מורה, הנדרש לעבור השתלמות כהכנה ליציאה למסע; מדריך שהוסמך בקורס משותף למשרד החינוך וליד ושם, ואנשי עדות – ניצולי השואה, המספרים את סיפורם האישי בזמן הנסיעות הארוכות באוטובוס ובאתרים שונים. העדים הופכים למעין "סבא וסבתא" של המשלחת, ומוקד לשיחות רבות עם התלמידים. קבוצות רבות שומרות על קשר עם אנשי העדות גם אחרי הנסיעה; הם מוזמנים לטקסים בבית הספר, ובמובן מסוים הופכים לחלק מן המשלחת. הצוות המנהלי של המשלחת כולל את ראש המשלחת וסגנו, רופא וחובש, ואנשי ביטחון המלווים את הקבוצה.

מבנה המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הנחיות מנכ"ל משרד החינוך חובה לכלול בכל מסע את אתר מחנה ההשמדה אושוויץ. הביקור באתרים נוספים נעשה על פי מטרות המסע, וסדר הביקור אמור להיות מגוון, ולאפשר הפוגה בין המפגשים הקשים עם מחנות ההשמדה. רוב המשלחות מקיימות פעילות בשעות הערב, כמו שיחות עיבוד רגשות לקראת היום הבא ובעקבות אותו יום, ועוד. מקובל שהמשלחות כולן מקיימות קבלת שבת בבתי כנסת בקרקוב או בוורשה.

בית הכנסת של הרמ"א בקרקוב, אתר שבו מבקרות מרבית המשלחות

כעיקרון, מתנהל המסע במשולש שבין הערים הגדולות ורשה, קרקוב ולובלין, בהן מסיירים התלמידים בגטאות וברבעים היהודיים לשעבר. רבים מבקרים בעיר לודז', על כיכר המשלוחים ובית הקברות שבה, כמו גם בעיירות יהודיות לשעבר כגון ליז'נסק, גור (בורות הירי ביער זלוטה גורא), טיקטין ועוד. התלמידים מבקרים באתרי מחנות המוות: מיידנק, טרבלינקה, אושוויץ-בירקנאו, פלאשוב, בלז'ץ, חלמנו ועוד, וכן באתרי הוצאה המונית להורג, כמו יער לופוחובה ויער הילדים. גם הערים קיילצה וטרנוב נכללות לעתים במסע. מסעות של בתי ספר חילוניים כוללים גם אתרי "הפוגה" כמו מכרות המלח בווייליצ'קה, גני שופן בוורשה, העיירה זאקופנה ועוד.

לגבי אתרים נוספים, קיים שוני מהותי בין משלחות מבתי ספר ממלכתיים לבין משלחות מבתי ספר ממלכתיים-דתיים, אולפנות וישיבות תיכוניות. בתי ספר ממלכתיים משלבים בסיור גם ביקור באתרים לא יהודיים בפולין (ובכלל זה אתרי תיירות שונים) הרי שמוסדות ממלכתיים דתיים נמנעים מכך באורח שכיח למדי, ומאידך נותנים מקום רב יותר לביקור בקברי צדיקים, באתרים המזוהים עם החסידויות השונות, וכדומה. המסרים שהמסע נושא עמו לובשים לא פעם דמות שונה בתכלית, והם נעים בין מתן דגש אוניברסלי יותר לבין שאיפה לדגש יהודי יותר; דגש על שלילת שנאת זרים וגזענות וחינוך לערכים כמו סובלנות מול דגש רב יותר על ערכי מסורת ויהדות, וכדומה. קשה להכליל, ויש גוונים רבים, כמעט כמספר המשלחות.

כלפי מבנה המסע נשמעות לא פעם טענות מצד גורמים שונים. ראשית מצד הממשלה הפולנית שדורשת מתן מקום רחב יותר לתרבות הפולנית ומבקרת את ההתמקדות במחנות המוות. שנית מצד אישי חינוך ובתי ספר דתיים המשמיעים, לצד הטענות כנגד כך שמשלחות חילוניות לא מקפידות על שמירת שבת וכשרות, טענות כנגד ביקור באתרי תרבות ומורשת פולניים וכנגד מתן משקל פחות מדי לאתרים המציגים את היהדות הדתית שלפני המלחמה.

לאחר השיבה מן המסע, מחייב משרד החינוך קיום מספר פעילויות כעיבוד לחוויות שחוו התלמידים בפולין.

על אף שמסעות אלו מלווים במראות קשים ובהתמודדות לא קלה מצד החשיפה אל מחנות ההשמדה הנאצים וכו׳, מסעות אלו מתאפיינים גם בגיבוש החברתי החזק שהם יוצרים. הכולל בילוי תיירותי במדינת פולין, מעבר למסע עצמו. וכן יצירת שיחות קבוצתיות בין הנערים למדריכים אשר מגבשות את כולם, וביחד מעכלים את הרגשות שנצברו במהלך אותו יום.

כמו כן, כיוון שיש הרבה סוגים שונים של מסגרות חינוך שמוציאות את תלמידיהם למסע, משרד החינוך קבע שמסע לפולין חייב להיות כרוך בביקור במחנה ההשמדה אושוויץ. שאר האתרים נקבעים בצורה פרטית לפי החלטות כל מוציאי המשלחות לעצמן.

במהלך המסע עושים מספר רב של טקסים אשר לרוב מלווים בקריאת טקסטים מרגשים וסיפורים מתקופת השואה. וכן חלק מבני הנוער שרים שירי זיכרון במהלך הטקסים אשר מתקיימים במחנות ההשמדה עצמן. מחזה זה אשר מלווה בדגלים של מדינת ישראל מעורר ומעצים את תחושת היהודי בכל נער או נערה שיוצאים למסע.

מסעות בני הנוער מורכבים גם מפעילות תיירותית של הכרת מדינת ותרבות פולין כך למשל רוב המשלחות במהלך המסע עוצרות לחצי יום בשוק הגדול בעיר זקופנה שבפולין. וכן בילוי של כמה שעות בעיר העתיקה של ורשא. שם יכולים בני הנוער לראות את התרבות הפולנית ואת המבנים העתיקים הנמצאים בעיר. וכן לקנות להם ולמשפחותיהם מזכרות מן הדוכנים העומדים לרשות העוברים והשבים.

נערים היוצאים למסע צריכים להצטייד במטבע דולר שאותו יוכלו להמיר כשיגיעו לפולין במטבע המקומי זלוטי.

טקסים במסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני נוער ישראלים במחנה אושוויץ

לאורך כל המסע מקיימות הקבוצות טקסים בנקודות חשובות, כמו ליד הקרמטוריום בבירקנאו, והאנדרטה לזכר מרד גטו ורשה בוורשה. לעתים קרובות מתארגנים טקסים מאולתרים, בדרך כלל ביוזמת התלמידים, בנקודות נוספות. הטקסים סובבים בדרך כלל סביב הפורמט המוכר בבתי הספר התיכוניים בארץ: קטעי קריאה, שירה ונגינה, הלקוחים בדרך כלל מהרפרטואר המוכר והמקובל באירועים כאלה. גם ההתנהגות בטקסים אלו היא לפי קוד מוכר ומוסכם: כל חברי המשלחת לובשים את החולצה המיוחדת של המשלחת; מונפים דגלים הנישאים בידי חברי המשלחת; ועוד. חלק כמעט בלתי נפרד הוא הדלקת נרות, מכל הסוגים, באתרי הזיכרון הללו.

נערכים גם טקסים בעלי רקע דתי: קבלת שבת, הנערכת בבית כנסת בעיר שבה נמצאת המשלחת, והמשותפת לכל המשלחות ולכל הקבוצות הנמצאות בעיר באותה שבת; ביקור בקברי צדיקים; ביקור באתרים חסידיים, כמו בית המדרש של אדמו"רי גור, שאותו מציינות משלחות – דתיות בעיקר – בריקוד, וכיוצא בזה.

מפגשים עם נוער פולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת אפשרות לכלול בתוכנית המסע של משלחות הנוער מפגשים עם בני נוער פולניים. עד שנת 2010 נפגשו במסגרת זו כ-15,000 בני נוער. למפגשים אלו יש משמעות רבה מבחינה חינוכית, ותלמידים רבים הן מישראל והן מפולין מציינים אותם כחוויה משמעותית.[4]

הפולמוס סביב המסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהחלו המסעות לפולין, מתנהל סביבם ויכוח סוער, המערב טיעונים רבים ושונים – חינוכיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים, ועוד. הביקורת על המסעות מגיעה ממוקדים שונים, ולפיכך יש בה טיעונים הסותרים לעתים זה את זה. להלן עיקרי הטיעונים בעד ונגד.

טיעוני התומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומכים במסעות מעלים כמה טיעונים בעדם:

  • מטרת המסעות היא לראות את עדויות השואה שעדיין שרדו על אדמת פולין, כדרך להתמודד עם זיכרון השואה, במישור הרגשי ובמישור התודעתי.
  • המסע אינו משנה דעות פוליטיות של תלמידים שיצאו אליו, אם כי מחזק את ההזדהות של התלמידים עם מדינת ישראל, עם זהותה הדמוקרטית, והרגישות לזכויות אדם.
  • אין שום מטרה לשלוח את כלל התלמידים לפולין, אלא רק נציגים, שיהיו מעין "שגרירים", ומכאן שאין מקום לטענה לגבי אי יכולתם הכלכלית של תלמידים רבים להשתתף במסע.
  • המסע לפולין נועד ליצור קשר, חיבור, בין הנוער הישראלי לבין זכר השואה ושרידיה ועם אלף שנות יהדות פולין – חיבור לעבר, שנועד לחדד את המורשת הלאומית ואת הערכים האוניברסליים, זאת במקביל וכתוספת לעבודה החינוכית וללימוד המסודר של התכנים הקשורים בסיור.
  • הרצון לפגוש באופן ישיר את שרידי השואה, "לגעת" בה, הוא רצון קיים שלא ניתן להכחישו; המסע משרת גם מטרה זו.
  • המסע בא לענות על הצורך של הצעירים ליצור הזדהות וקשר מחודש עם תרבותם היהודית, אולי בדרך אלטרנטיבית לדרך המוצעת כיום על ידי הממסד הדתי במדינת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם במפגש עם הגורל היהודי, כפי שהוא משתקף בשרידי השואה, וגם במפגש עם שרידי העולם היהודי שנכחד במזרח אירופה.
  • המסע מחזק את ההבנה לגבי חשיבותה של מדינה יהודית עצמאית, לקראת הגיוס לצה"ל.

טיעוני המתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוות חברתי במסעות
  • מחיר הנסיעה גבוה מאוד (בשנת 2006 עמד מחיר הנסיעה לשמונה ימים על כ-4500 ₪, ובשנים שלאחר מכן הוא נע בין 5000–6000 ₪). המחיר הכלכלי הכבד של הנסיעה יוצר, בהכרח, משלחות המורכבות מתלמידים מחתך סוציו-אקונומי מסוים, ומונע מתלמידים משכבות חלשות יותר להצטרף לנסיעה. מצב זה, לטענת המתנגדים למסע, פוגע בזכות תלמידי ישראל לשוויון.
עיוותים במסע
  • המסע הוא עלייה לרגל, אך עלייה לרגל מעוותת - מן הארץ אל הגלות, ולא להפך, כפי שהיה ראוי להיות.[5]
  • המסע הוא מעין פולחן מעוות של סגידה ביזארית לקיטש ומוות.[5]
  • הנסיעה היא חוויית גיבוש, מסע נעורים, וזהו אפיון שאינו תואם את מטרת המסע.
  • הנסיעה לפולין מפרנסת את הגויים שפגעו בעם ישראל; באותם כספים ניתן להשתמש להנצחת זכר השואה בישראל ולא בגולה.
  • הדגש במסעות הוא על השואה, והם אינם מלמדים מספיק על העולם העצום של חיים, תרבות ויצירה שהתקיים באלף שנות קיום יהודי במזרח אירופה. דווקא מתוך היכרות עם עולם זה יבינו התלמידים טוב יותר את מלוא גודל האובדן.[6]
קיום אלטרנטיבות למסע
  • גימנסיה הרצליה החליפה את המסעות לפולין במסע של 5 ימים ברחבי מדינת ישראל בסיור בקבוצות אוכלוסייה שונות ובעלי צרכים מיוחדים, גם כדי להרים את אחוז ההשתתפות מ-55% ל-100% של התלמידים וגם כתגובה לדגש על הלאומניות במסעות לפולין.[7]
  • בית הספר התיכון למדעים ואמנויות בירושלים הפסיקה את השתתפותה במסע בשנת 2008.[8]
  • ברשת החברתית "פייסבוק" הוקמה קבוצה דיון בשם "מפסיקים לשלוח את הילדים לפולין", המציעה תמיכה בהורים המתנגדים להשתתפות ילדיהם במסע.
המסע ככישלון
  • המסע הוא למעשה הודאה בכישלונה של הציונות, שאינה יכולה לספק יותר זהות עם שורשים[5]; יש במסע לפולין משום שחיקה בחוויה הישראלית-ציונית, והצורך בחוויה יוצאת דופן מצביע על משבר זהות חריף.
  • המסעות הם "עקיפה" של הציונות ושל המסרים שאותם מביעה מדינת ישראל; המסעות עלולים ליצור מוקד חדש של זהות יהודית, מוקד גלותי.
  • יש הטוענים שהמסעות לפולין מבטאים כישלון של המערכת החינוכית. הם מעין "עלה תאנה" שנועד לכסות על כישלון חינוכי.
  • המסע כתופעה של תיירות שחורה dark tourism. הנפת דגלי מדינת ישראל באתרי מחנות השמדה כפעולה המחטיאה את מוקדי לימוד השואה ותולדות עם ישראל שהם קודם כל ביתו של התלמיד, הקהילה, ניצולי השואה כעדים ואתרי לימוד בארץ ובתפוצות. המסע לפולין מצטייר כעוד תרגיל גיבוש לאומי בטיול שכבה.[9]
ביקורת על מטרות המסע
  • המסע נגוע בגוון פוליטי לאומני-דתי, ומחנך לסגירות ושנאת זרים; בכך מוזנח הכיוון ההומניסטי-אוניברסלי של לקחי השואה.[5]
  • הגלות היא בית קברות שהמפגש עמה גורר השפעה רעה והרסנית. השואה היא תולדה של "חרפת הגלות", ואין שום טעם לחזור למקום של חרפה. התשובה האמיתית לאושוויץ היא ירושלים.
ביקורת בעלת אופי דתי
  • מבחינת ההלכה[10] אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל (למעט לכמה סיבות מוגדרות), ולפיכך (לדעת חלק מהרבנים) הנוסעים לפולין עוברים על איסור זה.[11]
ביקורת אנתרופולוגית
  • יש מי שמגדיר את המסעות לפולין כמפעל כלכלי-דתי מובהק, היוצר צורך במסעות ומבנה שלם של היצע וביקוש, יצירת מתווכים וסוכנים ומנגנון כלכלי שלם הקשור בהם, כתופעה דתית-כלכלית-פוליטית.[12]
  • המסע הוא מסע חניכה, המלווה על ידי מוסד חניכה - משרד החינוך, על כוהניו המוסמכים - מדריכי המסע, שהוכשרו על ידי משרד החינוך; וגם מוסד זה הוא חלק ממסגרת רחבה יותר, הנבנית על ידי הממסד כדי שיוכל לתבוע לעצמו מונופול על ייצוג השואה, על בניית הזיכרון שלה, ועל הלקחים שיילמדו ממנה. זהו מהלך דתי, הגזור מדת אזרחית ההולכת ונוצרת, ויש בה מושגים של קדושה, טרנסצדנטייה, ועוד.[12]
ביקורת בשחיתות בכספי המסעות
  • שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון הורשע בין השאר בשימוש לרעה בכספי מצעד החיים.[13]
  • בינואר 2016 נחשף קרטל של משרדי נסיעות על ידי משטרת ישראל ורשות ההגבלים העסקים בחשד שתאמו מחירים והפקיעו את עלויות נסיעות המסע לפולין.[14]

מחקרים בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלחת ישראלית באושוויץ-בירקנאו, אוקטובר 2006

נעשו כמה מחקרים פסיכולוגיים לגבי מסעות אלו, וכאן נציין כמה נקודות עיקריות, מתוך מחקריהן של לב[15] ושל גרוס.[16]

במהלך המסע מתרחשת חשיפה חריפה לנושא קשה וטעון כמו השואה, חשיפה המחדדת שאלות ולבטים אצל בני הנוער, בדיוק בגיל ההתבגרות, שבו הם נמצאים בשלב גיבוש זהותם האישית. המסעות מאפשרים הזדמנות לגיבוש זהות מעין זה, תוך שיתוף ותמיכת קבוצת העמיתים. אף על פי שיש במסע אלמנטים של "מסע חניכה", הרי שהנסיעה בקבוצה תומכת מאוד במהלך האישי. המסע לפולין מזמן לבני הנוער התמודדות עם נושא המוות והאובדן, ויוצר מצבי לחץ. חלק מן ההתמודדות היא בעזרת טקסי אבל וריטואלים קבועים ומוכרים.

רמת הידע של המשתתפים במסע עולה, וכך גם רמת ההבנה של התלמידים. רגשות הפחד והכעס לא השתנו בעקבות המסע, לעומת רגש הגאווה הלאומית והאמונה בכוח ההישרדות היהודי, שהתגברו. רגש השנאה, באופן מפתיע, נחלש בעקבות המסע. ככלל, המסע "משכנע את המשוכנעים", והמחקרים לא מצאו שינוי בדעותיהם של הנערים והנערות שיצאו למסע – לא מימין שמאלה ולא להפך – אלא בעיקר חיזוק הדעות שהיו להם לפני המסע.

ניתוח אנתרופולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ג'קי פלדמן[17] טוען שאין לראות במסעות לפולין טיול לימודי רגיל, אלא עלייה לרגל, במסגרת הדת האזרחית הישראלית. מטרתו המרכזית של המסע היא לכונן מחדש את קדושתה של מדינת ישראל ולחזק את זיכרון השואה כזיכרון מרכזי באתוס של הדת האזרחית אצל בני הנוער. עיצוב הזיכרון הקולקטיבי, המודע והלא מודע, אמור לשנות את המשתתפים במסעות ולהופכם לקורבנות, לניצולים-מנצחים העולים מחדש לארץ ישראל, ולבסוף לעדים של העדים, שעליהם מוטלת החובה להמשיך ולספר את שראו בפולין, ואגב כך לחזק את הנרטיב המציג את מדינת ישראל כתשובה הניצחת לשואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורך: שאול מייזליש, להנחיל לדורות : פרקי הכנה למסעות בני הנוער לפולין, יד פנינה ושמעון יהודה, 1994
  • עורך: יצחק אלפסי, זכור נזכור - פרקי פולין החרבה ומסעות בני נוער בפולין, יד פנינה ושמעון יהודה, 1994
  • עורך: עזרא הרטמן, דור לדור יביע אומר - לזכור ולא לשכוח, יד פנינה ושמעון יהודה, 2005
  • עורך: שאול מייזליש, קורות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים, יד פנינה ושמעון יהודה, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי אלגת"צברים" ייפגשו עם השואה, מעריב, 5 באפריל 1965; צבי אלגת"כל יהודי צריך לבקר באושוויץ כדי להבין את הטעם לחיים", מעריב, 22 באפריל 1965. ראו גם: פרדקה מזיא, מרכזת מפעל ההנצחה "משואה", קוראינו כותבים | משלחת נוער לפולין, דבר, טור 1, 18 במרץ 1965; משלחת 'צברים' צעירים תבקר במחנות-ההשמדה, מעריב, 4 באפריל 1965; נציגי כיתות ח' בר"ג יתכנסו ביום השואה בבית הכנסת המרכזי, מעריב, 21 באפריל 1965; חזרה משלחת הנוער שהשתתפה בטקס באושוויץ, דבר, 22 באפריל 1965; יהודית וינקלר"הרכבת לאושוויץ יוצאת בעוד חמש דקות", חרות, 29 באפריל 1965; חברי משלחת הנוער שביקרה במחנות ההשמדה סיפרו רשמים בחיפה, דבר, 4 במאי 1965.
  2. ^ משלחת נוער ישראלי חזרה מביקור במחנות-השמדה וגטאות, דבר, 26 באוגוסט 1966.
  3. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר חדש על היקף שירותי החינוך והרווחה בבתי ספר תיכונים: שירותי ייעוץ חינוכי פעלו ברובם המכריע של בתי הספר, 6 ביולי 1999.
  4. ^ משלחות הנוער לפולין באתר שגרירות ישראל בוורשה
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, כתר ספרים, עמ' 451 – 465.
  6. ^ חינוך, באתר בית לייוויק.
  7. ^ סקופ, ירדן (4 באפריל 2017). "תלמידי גימנסיה הרצליה לא ייצאו יותר למסעות בפולין". הארץ (בעברית)‎. 
  8. ^ "התיכון שקורא תיגר על מסעות תלמידים לפולין". Al-Monitor. 26 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2016. 
  9. ^ שרון סעדיה, לזכור דרך הרגליים: סיור באתרי הנצחה, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2012
  10. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ה' הלכה ט'.
  11. ^ רבנים שונים גורסים כי האיסור ההלכתי הוא רק על נסיעה ללא הגבלת זמן וכי מסע בעקבות יהדות פולין נכלל בגדר של לימוד תורה, מטרה המתירה ירידה מהארץ, על פי ההלכה.
  12. ^ 12.0 12.1 עדי אופיר, "על תחושות שאין להביע במילים ועל לקחים שאין להטיל בהם ספק". בשביל הזיכרון, יד ושם, ירושלים. 555 W. Fifth St. Los Angeles, CA 90013גיליון מס' 7, תשרי-חשוון תשנ"ו, אוקטובר 1995.
  13. ^ כב' השופטת ב. אופיר-תום (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו), הכרעת דין בעניינו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון - ת.פ. 40138/08, ‏8 ביוני 2009
  14. ^ חשיפת חשד לקרטל בתחום ארגון ההטסה והשירותים בהוצאת משלחות נו, www.antitrust.gov.il, ‏18 בינואר 2016
  15. ^ מיכל לב, השפעת מסע בני נוער לפולין על עמדותיהם כלפי השואה בתחום הקוגניטיבי ובתחום הרגשי. עבודת MA, אוניברסיטת בר-אילן, אוקטובר 1998.
  16. ^ תמר גרוס, השפעת תהליך המסע לפולין במסגרת משרד החינוך על עיבוד השואה. עבודת MA, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוקטובר 2000.
  17. ^ ד"ר ג'קי פלדמן, את אחי אנכי מבקש: מסעות בני נוער ישראליים לפולין בעקבות השואה. עבודת ד"ר, האוניברסיטה העברית בירושלים.


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל