פסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית (באנגלית: Evolutionary developmental psychology ובקיצור EDP) היא פרדיגמה מחקרית המיישמת את העקרונות הבסיסיים של אבולוציה על ידי ברירה טבעית כדי להבין את התפתחות ההתנהגות והקוגניציה האנושית. הדבר כרוך בחקר המנגנונים הגנטיים והסביבתיים העומדים בבסיס פיתוח יכולות חברתיות וקוגניטיביות, כמו גם בחקר התהליכים האפיגנטיים (אינטראקציות בין גנים לסביבה) המתאימים את הכישורים הללו לתנאים הסביבתיים.[1]

הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מחשיבה הן את המאפיינים האופייניים למין המתפתחים בצורה מהימנה של אונטוגניה (הסתגלות התפתחותית), כמו גם את ההבדלים האישיים בהתנהגות, מנקודת מבט אבולוציונית. בעוד שהשקפות אבולוציוניות נוטות להתייחס לרוב ההבדלים האינדיבידואליים כאל תוצאה של רעש גנטי אקראי (תוצרי לוואי אבולוציוניים)[2] או של הסביבה (לדוגמה, קבוצות עמיתים, חינוך, שכונות ומפגשים מקריים)[3] ולא כאל תוצרים של ברירה טבעית, הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית טוענת שהברירה הטבעית יכולה להעדיף הופעת הבדלים אינדיבידואליים באמצעות "גמישות התפתחותית הסתגלותית".[4] מנקודת מבט זו, ההתפתחות האנושית עוקבת אחר אסטרטגיות היסטוריית חיים חלופיות בתגובה לשונות סביבתית, במקום אחר דפוס התפתחות האופייני למין מסוים.

הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית קשורה קשר הדוק למסגרת התאורטית של הפסיכולוגיה האבולוציונית (EP), אך גם נבדלת ממנה במספר תחומים, בין היתר: דגש במחקר (הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מתמקדת בהתאמות של אונטוגניות, בניגוד להסתגלות בבגרות); שיקול של אונטוגנטיקה קרובה; גורמים סביבתיים (כלומר, כיצד מתרחשת התפתחות) בנוסף לניסיון להבין מדוע מתרחשת התפתחות. דברים אלה עומדים במוקד הפסיכולוגיה האבולוציונית המרכזית.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות ואבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו הזרם המרכזי של הפסיכולוגיה האבולוציונית, הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מושרשת בתאוריית הברירה הטבעית של צ'ארלס דרווין. דרווין עצמו הדגיש התפתחות תוך שימוש בתהליך האמבריולוגיה כראיה לתמיכה בתיאוריה שלו.[6][7][8] ב"מוצא האדם" הוא כותב:

"האדם מתפתח מביצית... שאינה שונה בשום צורה מהביציות של חיות אחרות. בקושי ניתן להבחין בין העובר עצמו בתקופה מוקדמת מאוד לזה של חברים אחרים בממלכת החולייתנים."

דרווין גם פרסם את תצפיותיו על התפתחות אחד מבניו ב-1877, תוך שהוא מציין את התפתחותו הרגשית, המוסרית והלשונית של הילד.[9]

למרות דגש מוקדם זה על תהליכי התפתחות, תיאוריות האבולוציה ותיאוריות ההתפתחות נתפסו זה מכבר כנפרדות, או אפילו מנוגדות זו לזו, על פי ההסבר המקובל של תורשה מול סביבה. מאז הופעת הסינתזה האבולוציונית המודרנית, התיאוריה האבולוציונית הייתה בעיקרה ממוקדת בגנים, ותהליכי התפתחות נתפסו לעיתים קרובות כמקריים. הערכת ההתפתחות של הביולוג האבולוציוני ריצ'רד דוקינס ב-1973 ממחישה שינוי זה: "הפרטים של תהליכי התפתחות אמבריולוגיים, מעניינים ככל שיהיו, אינם רלוונטיים לשיקולים אבולוציוניים".[10] באופן דומה, הסוציוביולוג אדוארד וילסון התייחס לשונות אונטוגנטית כאל "רעש התפתחותי".[11][12]

כתוצאה משינוי פרספקטיבה זה, ביולוגים רבים שהתעניינו בנושאים כמו אמבריולוגיה ומערכות התפתחותיות הסתעפו לאחר מכן לתחום של ביולוגיה התפתחותית אבולוציונית.[13]

נקודות מבט אבולוציוניות בפסיכולוגיה התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות מזעור ההתפתחות בתורת האבולוציה, הפסיכולוגיה ההתפתחותית המוקדמת הושפעה מהאבולוציה. גם תורת האבולוציה של דרווין וגם העקרונות ההתפתחותיים של קארל ארנסט פון בר בנושא אונטוגניה עיצבו את המחשבה המוקדמת בפסיכולוגיה ההתפתחותית. וילהלם ט. פרייר, חלוץ הפסיכולוגיה של הילד, שאב השראה רבה מעבודתו של דרווין וניגש להתפתחות הנפשית של ילדים מנקודת מבט אבולוציונית.[14]

עם זאת, לתיאוריה האבולוציונית הייתה השפעה מוגבלת על הפסיכולוגיה ההתפתחותית בכללותה, וכמה מחברים טוענים שגם השפעתה המוקדמת הייתה מינימלית.[15] הפסיכולוגיה ההתפתחותית, כמו במדעי החברה בכלל, התנגדה זה מכבר לתיאוריות אבולוציוניות של ההתפתחות (עם כמה יוצאי דופן בולטים, כמו עבודתו של ג'ון בולבי על תאוריית ההיקשרות).[16] גישות אבולוציוניות להתנהגות אנושית נחשבו, ובמידה מסוימת ממשיכות להיחשב, לסוג של דטרמיניזם גנטי, המזלזל בתפקיד התרבות והניסיון בעיצוב ההתנהגות האנושית.[17]

קבוצה אחת של פסיכולוגים התפתחותיים שאימצו פרספקטיבות אבולוציוניות הם נטיוויסטים, הטוענים כי לתינוקות יש מנגנונים קוגניטיביים מולדים (או מודולים) המאפשרים להם לרכוש מידע חיוני כמו שפה, כפי שמתבטא, בין היתר בתאוריית הדקדוק האוניברסלי.[18][19]

פסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות בפסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית מסגרת תאורטית ממוקדת יותר שנגזרת מהתחום הגדול יותר של פסיכולוגיה אבולוציונית. הזרם המרכזי של הפסיכולוגיה האבולוציונית צמח מתוך דיסציפלינות קודמות שיישמו את עקרונות הביולוגיה האבולוציונית כדי להבין את התודעה וההתנהגות כגון סוציוביולוגיה, אתולוגיה ואקולוגיה התנהגותית, והיה שונה מגישות קודמות אלה בהתמקדותו בזיהוי הסתגלויות פסיכולוגיות במקום התנהגות הסתגלותית.[20] בעוד שתאוריית הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מתיישרת בדרך כלל עם גישת הפסיכולוגיה האבולוציונית המרכזית, היא נבדלת במאמץ מודע ליישב בין תיאוריות של אבולוציה ותיאוריות התפתחותיות. תאוריית הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית חורגת מהפסיכולוגיה האבולוציונית המרכזית הן במידת החשיבות המיוחסת לסביבה מבחינת ההשפעה על ההתנהגות, והן באופן שבו האבולוציה מעצבת את התפתחות הפסיכולוגיה האנושית.

תומכי הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית טוענים כי פסיכולוגים אבולוציוניים, בעודם מכירים בתפקידה של הסביבה בעיצוב ההתנהגות וטוענים טענות לגבי השפעותיה, רק לעיתים רחוקות מפתחים מודלים מפורשים (כלומר, תחזיות כיצד הסביבה עשויה לעצב התנהגות) כדי לתמוך בטענותיהם. הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מבקשת להבדיל את עצמה מהפסיכולוגיה האבולוציונית המרכזית בדרך זו על ידי אימוץ גישה של מערכות התפתחותיות, והדגשה שתפקוד ברמה אחת של ארגון (למשל, ברמה הגנטית) משפיע על ארגון ברמות אחרות. תאורטיקנים של מערכות התפתחותיות כמו רוברט ליקליטר מציינים שתוצרי הפיתוח הם גנטיים ואפיגנטיים כאחד, והטילו ספק בהשקפה האבולוציונית הממוקדת בגנים.[21][22] עם זאת, מספר חוקרים הפריכו את הטענה שפסיכולוגים אבולוציוניים מהזרם המרכזי אינם משלבים את תורת ההתפתחות בתוכניות התאורטיות שלהם, והטילו ספק בערכה של תורת המערכות ההתפתחותיות.[23]

בנוסף, פסיכולוגים התפתחותיים אבולוציוניים עוסקים במחקר על התפתחות פסיכולוגית והתנהגויות לאורך החיים. חלוצי הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מעמידים את עבודתם כנגד זו של פסיכולוגים אבולוציוניים מרכזיים, שלטענתם מתמקדים בעיקר במבוגרים, במיוחד בהתנהגויות הקשורות לחברתיות ולהזדווגות.

פסיכולוגים התפתחותיים אבולוציוניים פעלו לשילוב בין תיאוריות אבולוציוניות והתפתחותיות, בניסיון למזג בין שתיהן מבלי להשליך את היסודות התאורטיים של כל אחת מהן. מאמץ זה ניכר בסוגי השאלות ששואלים חוקרים הפועלים בפרדיגמת הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית. בהתייחס לארבע קטגוריות השאלות של ניקולאס טינברגן, פסיכולוגיה אבולוציונית מתמקדת בדרך כלל בשאלות אבולוציוניות ("למה"), בעוד שפסיכולוגיה התפתחותית אבולוציונית משלבת במפורש שאלות מותנות ("איך"), מתוך הנחה שהבנה טובה יותר של הקטגוריה הראשונה תניב תובנות לגבי האחרונה.

מבט על תחום זמן היסטורי לעומת פרספקטיבה סטטית
מבט היסטורי

הסבר על הצורה הנוכחית במונחים של רצף היסטורי

הצורה הנוכחית

הסבר על צורת המינים הנוכחית

שאלות איך לעומת למה כיצד מתפקדים מבנים של אורגניזם בודד אונטוגניה

הסברים התפתחותיים לשינויים ביחידים, מ-DNA לצורתם הנוכחית

מנגנון

הסברים מכניסטיים לאופן שבו פועלים מבנים של אורגניזם

מדוע מין פיתח את ההתאמות שיש לו תולדות הגזע

ההיסטוריה של האבולוציה של שינויים עוקבים במין לאורך דורות רבים

הסתגלות

תכונת מין שהתפתחה כדי לפתור בעיית רבייה או הישרדות בסביבת האבות

הנחות בסיסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה הבאה מסכמת את ההנחות התאורטיות הרחבות של הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית:[24]

  1. כל המאפיינים המושפעים אבולוציונית בפנוטיפ של מבוגרים מושפעים מהסביבה, דבר הדורש בחינה לא רק של תפקודם של מאפיינים אלה במבוגרים, אלא גם של האונטוגניות (ההתפתחות ההסתגלותית) שלהם.
  2. כל המאפיינים שהתפתחו, מתפתחים באמצעות אינטראקציות מתמשכות ודו-כיווניות של גנים-סביבה המתגלות באופן דינמי לאורך זמן.
  3. עקב ברירה טבעית, תינוקות וילדים מוכנים לעבד מידע מסוים בקלות רבה יותר מאחרים.
  4. ההתפתחות מוגבלת על ידי גורמים גנטיים, סביבתיים ותרבותיים.
  5. תינוקות וילדים מגלים רמה גבוהה של גמישות התפתחותית ורגישות הסתגלותית להקשר.
  6. יש צורך בהארכת תקופת הילדות כדי ללמוד את המורכבות של קהילות חברתיות אנושיות.
  7. היבטים רבים של הילדות משמשים כהכנה לבגרות ונבחרו במהלך האבולוציה (הסתגלויות דחויות).
  8. מספר מאפיינים של תינוקות וילדים נבחרו לשרת פונקציה הסתגלותית בזמנים ספציפיים בהתפתחות ולא כהכנה לבגרות (הסתגלות אונטוגנטית).

הסתגלות התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מניחה שהברירה הטבעית יוצרת הסתגלויות לשלבי התפתחות ספציפיים, במקום לדגום רק מצבים בוגרים. לעיתים קרובות, חוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מבקשים לזהות הסתגלויות כאלה, שחולקו להסתגלויות דחויות, אונטוגנטיות ומותנות.

הסתגלויות דחויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן שחלק מהתנהגויות או תכונות שבאו לידי ביטוי במהלך הילדות או ההתבגרות נבחרו כדי לשמש כהכנה לחיים הבוגרים, סוג של הסתגלות שפסיכולוגים התפתחותיים אבולוציוניים כינו "הסתגלויות דחויות".[25] הבדלים בין המינים במשחקי ילדים עשויים להוות דוגמה לסוג זה של הסתגלות: תדירות גבוהה יותר של משחק "מחוספס" בקרב בנים, כמו גם הבדלי תוכן במשחקי פנטזיה (מבחינה בין-תרבותית,[26] בנות עוסקות יותר ב"משחקי הורות" מאשר בנים).[27] אלה משמשים כהכנה מוקדמת לתפקידים שגברים ונשים ממלאים בחברות עכשוויות רבות, וככל הנראה מילאו תפקיד בהיסטוריה של האבולוציונית האנושית.

הסתגלויות אונטוגנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד להסתגלויות דחויות, שתפקידן הכנה לעתיד, לשלב הבגרות, הסתגלויות אונטוגנטיות מתאימות את הפרטים לסביבתם הנוכחית. הסתגלויות אלו ממלאות פונקציה מסוימת במהלך תקופת התפתחות מסוימת, ולאחריה הן נמחקות. הסתגלויות אונטוגנטיות יכולות להיות פיזיולוגיות (לדוגמה, כאשר יונקים עובריים שואבים תזונה וחמצן מהשליה לפני הלידה, אך אינם מנצלים יותר את השליה לאחר הלידה) ופסיכולוגיות. דייוויד פ. ביוקלונד טען שהחיקוי של מחוות פנים של תינוקות, שיש להם חלון התפתחותי צפוי ותפקודים שונים לכאורה בגילאים שונים, מעיד על היותו הסתגלות אונטוגנטית.[28]

הסתגלויות מותנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מדגישה שילדים מגלים גמישות התפתחותית, ומציעה סוג מיוחד של הסתגלות שמטרתה להקל על גמישות התפתחותית הסתגלותית, הנקראת הסתגלות מותנית. הסתגלויות מותנות מזהות ומגיבות לתנאים סביבתיים רלוונטיים, ומשנות את מסלולי ההתפתחות בדרכים שגורמות לפרט להסתגל לסביבתו טוב יותר. הסתגלויות אלו מאפשרות לאורגניזמים ליישם אסטרטגיות היסטוריית חיים חלופיות שונות בהתאם לגורמים סביבתיים.[29]

מחקר בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

למידה חברתית והתפתחות בילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערת המוח החברתי טוענת כי צמיחת סביבה חברתית מורכבת (למשל, קבוצות גדולות יותר) הפעילה לחץ מרכזי התהליך הברירה על התפתחות האינטליגנציה האנושית.[30] בקרב פרימטים, מוחות גדולים יותר גורמים להארכה של תקופת הנעורים,[31] ומספר מחברים טוענים שאצל בני אדם התפתחו שלבים ארוכים יותר של הילדות וההתבגרות,[32] בתגובה למורכבות חברתית גוברת וללמידה חברתית מורכבת.[33]

בעוד שמינים רבים מפגינים למידה חברתית במידה מסוימת, ולכאורה יש להם מסורות התנהגותיות ותרבות, בני אדם יכולים להעביר הלאה מידע תרבותי על פני דורות רבים בנאמנות רבה מאוד.[34] למידה תרבותית בנאמנות רבה היא תופעה שרבים סברו שהיא הכרחית לאבולוציה תרבותית מצטברת,[35][36] והיא נצפתה באופן ברור רק בבני אדם, אם כי הועלו תימוכין גם לגבי שימפנזים, אורנג-אוטנים ועורבים ניו-קלדוניים.[37] חוקרים בעלי אוריינטציה התפתחותית הציעו כי חיקוי יתר של מודלים התנהגותיים מקל על למידה תרבותית,[38] תופעה שמופיעה בילדים עד גיל שלוש[39] ולכאורה נעדרת אצל שימפנזים.[40]

שיתוף פעולה ופרו-חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגויות המועילות לחברים אחרים בקבוצה החברתית של האדם, במיוחד אלו שנראות יקרות לאדם הפרו-חברתי או האלטרואיסט, זכו לתשומת לב רבה בדיסציפלינות המתעניינות באבולוציה של ההתנהגות.[41] מייקל טומאסלו טען ששיתוף פעולה ופרו-חברתיות הם מאפיינים מפותחים של התנהגות אנושית,[42] תוך שהוא מציין את הופעתה של התנהגות של "עזרה" בשלב מוקדם בהתפתחות (שנצפתה בקרב תינוקות בני 18–24 חודשים) כאחת הראיות לכך.[43] חוקרים החוקרים את האונטוגניות והאבולוציה בתכנון ניסויי שיתוף פעולה אנושי שנועדו לחשוף את הפרו-חברתיות אצל תינוקות וילדים צעירים, משווים לאחר מכן את הביצועים של ילדים לאלה של בעלי חיים אחרים, בדרך כלל שימפנזים. בעוד שחלק מהתנהגויות העזרה שהפגינו תינוקות וילדים צעירים נצפו גם אצל שימפנזים, ילדים בגיל הגן נוטים להפגין פרו-חברתיות רבה יותר מאשר שימפנזים בוגרים שגודלו על ידי בני אדם או שימפנזים חופשיים למחצה.[44]

אסטרטגיות היסטוריית חיים וגמישות התפתחותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מדגישים כי התפתחות של אסטרטגיות היא תלוית הקשר, במובן זה שאסטרטגיה שהיא אופטימלית בסביבה אחת תהיה לרוב לא אופטימלית בסביבה אחרת. לטענתם, הדבר מוביל לברירה טבעית שתעדיף "גמישות התפתחותית הסתגלותית", המאפשרת לאורגניזם לשנות את מסלול ההתפתחות שלו בתגובה לתנאים סביבתיים.

קשור לכך הרעיון של אסטרטגיות היסטוריית חיים, שניתן להמשיג כשרשרת של החלטות להקצאת משאבים (למשל, הקצאת משאבים לצמיחה או לקראת רבייה) שאורגניזם מקבל. ביולוגים השתמשו בתורת אסטרטגיות היסטוריית החיים כדי לאפיין את השונות בין המינים בהקצאת משאבים במונחים של רצף מהיר-איטי, כפי שמתבטא באסטרטגיית הברירה r/k,[45] ולאחרונה, מספר אנתרופולוגים ופסיכולוגים יישמו רצף זה כדי להבין את השונות בתוך המין בין מאמץ רבייה ומאמץ סומטי.[46][47][48]

ישנם מחברים הטוענים שסביבת הילדות וחוויות החיים המוקדמות משפיעות מאוד בקביעת אסטרטגיות היסטוריית החיים.[49] גורמים כמו חשיפה לאלימות, ילדות קשה וחוסר יציבות סביבתי (למשל, מעברים תכופים, הרכב משפחה לא יציב) הוכחו כתואמים סמנים התנהגותיים לאסטרטגיות היסטוריית חיים "מהירות"[50] (למשל, התבגרות מינית מוקדמת, מערכות יחסים זוגיות לא יציבות, אימפולסיביות ושיתוף פעולה מופחת), כאשר ההתרבות הנוכחית מקבלת עדיפות על פני רבייה עתידית.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 העלו ג'ון טובי, לדה קוסמידס וה. קלארק בארט את הטענה שהפסיכולוגיה האבולוציונית המרכזית מזניחה את היבט ההתפתחות, בטענה שהדיסציפלינה שלהם מתעניינת למעשה בצורה יוצאת דופן בהתפתחות ובהחלט מתחשבת בה. בפרט, הם מציינים מחקרים בין-תרבותיים כמעין "ניסוי" התפתחותי, שיכול לחשוף את השפעת התרבות בעיצוב תוצאות התפתחותיות. המחברים טוענים שהטיעונים של תאורטיקנים של מערכות התפתחות מורכבים ברובם ממציאות שפסיכולוגים אבולוציוניים מודעים לה היטב, ושלתורת המערכות ההתפתחותיות אין ערך מדעי מכיוון שהיא אינה מצליחה לייצר תחזיות כלשהן.

דברה ליברמן התנגדה באופן דומה לאפיון הפסיכולוגיה האבולוציונית כמתעלמת מעקרונות התפתחותיים. לטענתה של ליברמן, גם הדוגלים בתורות המערכות ההתפתחותיות וגם פסיכולוגים אבולוציוניים חולקים מטרה משותפת של חשיפת ארכיטקטורה קוגניטיבית טיפוסית למין, כמו גם את האונטוגניות של ארכיטקטורה זו.[51]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bjorklund, David F; Blasi, Carlos Hernández; Ellis, Bruce J (2015-10-26). "Evolutionary Developmental Psychology". In David M. Buss (ed.). The Handbook of Evolutionary Psychology. Vol. 2. p. 905. ISBN 978-1-118-75580-8.
  2. ^ Tooby, John (1990). "On the universality of human nature and the uniqueness of the individual: The role of genetics and adaptation". Journal of Personality. 58 (1): 17–67. doi:10.1111/j.1467-6494.1990.tb00907.x. PMID 2198338.
  3. ^ Pinker, Steven (2002). "Chapter 19: Children". The blank slate. New York: Penguin Books.
  4. ^ West-Eberhard, Mary Jane (2003). Developmental plasticity and evolution. Oxford University Press.
  5. ^ Blasi, Carlos Hernandez; Bjorklund, David F. (2003). "Evolutionary Developmental Psychology: A New Tool for Better Understanding Human Ontogeny". Human Development. 46 (5): 259–281. doi:10.1159/000071935. נבדק ב-31 במרץ 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Darwin, Charles (1859). On the Origin of Species. John Murray.
  7. ^ Darwin, Charles (1874). "Chapter 1: The Evidence of the Descent of Man from Some Lower Form". The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex (2nd ed.). John Murray.
  8. ^ Machluf, Karin; Lidde, James R.; Bjorklund, David F. (2014). "An Introduction to Evolutionary Developmental Psychology". Evolutionary Psychology. 12 (2): 264–272. doi:10.1177/147470491401200201. PMID 25299879.
  9. ^ Darwin, Charles (1877). "A Biographical Sketch of an Infant". Mind.
  10. ^ Dawkins, Richard (2006). The Selfish Gene. Oxford: Oxford University Press. pp. 62. ISBN 978-0-19-929115-1.
  11. ^ Wilson, Edward O. (1975). Sociobiology: The New Synthesis. Cambridge, MA: Harvard University Press.
  12. ^ Cairns, Robert B (2007). "The Making of Developmental Psychology" (PDF). The Handbook of Developmental Psychology. John Wiley & Sons. doi:10.1002/9780470147658.chpsy0103. ISBN 978-0470147658.
  13. ^ Morange, Michel (2011). "Evolutionary developmental biology its roots and characteristics". Developmental Biology. Elsevier. 357 (1): 13–16. doi:10.1016/j.ydbio.2011.03.013. PMID 21447330.
  14. ^ Preyer, Wilhelm (1948). "The mind of the child". Readings in the history of psychology. East Norwalk, CT: Century. doi:10.1037/11304-030.
  15. ^ Charlesworth, William R (1992). "Darwin and developmental psychology: Past and present". Developmental Psychology. 28: 5–16. doi:10.1037/0012-1649.28.1.5.
  16. ^ Bowlby, John (1969). Attachment and loss. Vol. 1: Attachment. London: Hogarth.
  17. ^ Tooby, John; Cosmides, Leda (1992). "The psychological foundations of culture". In Barkow, Jerome H; Cosmides, Leda; Tooby, John (eds.). The Adapted Mind: Evolutionary Psychology and the Generation of Culture. New York: Oxford University Press. pp. 19–139.
  18. ^ Price, Michael (9 באוקטובר 2009). "The nativists are restless". American Psychological Association Monitor on Psychology. American Psychological Association. נבדק ב-22 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Kuhl, Patricia K; Meltzoff, Andrew N (1997). "Evolution, nativism, and learning in the development of language and speech". In Gopnik, Myrna (ed.). The inheritance and innateness of grammars. Oxford University Press. pp. 7–44. ISBN 978-0195115345.
  20. ^ Hagen, Edward H. "Is evolutionary psychology just a politically correct version of sociobiology?". The Evolutionary Psychology FAQ. נבדק ב-20 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Lickliter, Robert; Honeycutt, Hunter (2003). "Developmental Dynamics: Toward a Biologically Plausible Evolutionary Psychology". Psychological Bulletin. 129 (6): 819–835. doi:10.1037/0033-2909.129.6.819. PMID 14599279.
  22. ^ Lickliter, Robert (2008). "The growth of developmental thought: Implications for a new evolutionary psychology". New Ideas in Psychology. Elsevier. 26 (3): 353–369. doi:10.1016/j.newideapsych.2007.07.015. PMC 2621083. PMID 19956346.
  23. ^ Tooby, John; Cosmides, Leda; Barrett, H. Clark (2003). "The Second Law of Thermodynamics Is the First Law of Psychology: Evolutionary Developmental Psychology and the Theory Of Tandem, Coordinated Inheritances: Comment on Lickliter and Honeycutt" (PDF). Psychological Bulletin. 129 (6): 858–865. doi:10.1037/0033-2909.129.6.858. PMID 14599284. נבדק ב-2016-04-17.(הקישור אינו פעיל, February 2023)
  24. ^ David F. Bjorklund, Carlos Hernández Blasi, Evolutionary Developmental Psychology, Hoboken, NJ, USA: John Wiley & Sons, Inc., 2015-09-08, עמ' 828–850, ISBN 978-0-470-93937-6. (באנגלית)
  25. ^ Bjorklund, David F (1997). "The role of immaturity in human development". Psychological Bulletin. 122 (2): 153–169. doi:10.1037/0033-2909.122.2.153. PMID 9283298.
  26. ^ Eibl-Eibesfeldt, Irenäus (1989). Human ethology. New York, NY: Aldine de Gruyter.
  27. ^ Geary, David C. (2010). Male, female: The evolution of human sex differences (2nd ed.). Washington, DC: American Psychological Association.
  28. ^ Bjorklund, David F (1987). "A note on neonatal imitation". Developmental Review. 7 (1): 86–92. doi:10.1016/0273-2297(87)90006-2.
  29. ^ Boyce, W. Thomas; Ellis, Bruce J (2005). "Biological sensitivity to context: I. An evolutionary-developmental theory of the origins and functions of stress reactivity". Development and Psychopathology. 17 (2): 271–301. CiteSeerX 10.1.1.328.5321. doi:10.1017/s0954579405050145. PMID 16761546.
  30. ^ Dunbar, Robin I.M. (2003). "The social brain: Mind, language, and society in evolutionary perspective". Annual Review of Anthropology. 32: 163–181. doi:10.1146/annurev.anthro.32.061002.093158.
  31. ^ Dunbar, R.I.M.; Shultz, Suzanne (2007). "Understanding primate brain evolution". Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences. 362 (1480): 649–58. doi:10.1098/rstb.2006.2001. PMC 2346523. PMID 17301028.
  32. ^ Bogin, Barry (2001). The growth of humanity. New York, NY: Wiley.
  33. ^ Nielsen, Mark (2012). "Imitation, play, and childhood: Essential elements in the evolution of human culture?". Journal of Comparative Psychology. 126 (2): 170–181. doi:10.1037/a0025168. PMID 21859186.
  34. ^ Dean, Lewis G; Vale, Gill L; Laland, Kevin N; Flynn, Emma; Kendal, Rachel L (2014). "Human cumulative culture: a comparative perspective" (PDF). Biological Reviews. 89 (2): 284–301. doi:10.1111/brv.12053. PMID 24033987.
  35. ^ Henrich, Joseph; McElreath, Richard (2003). "The evolution of cultural evolution". Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews. 12 (3): 123–135. doi:10.1002/evan.10110.
  36. ^ Lewis, Hannah M; Laland, Kevin M (2012). "Transmission fidelity is the key to the build-up of cumulative culture". Philosophical Transactions of the Royal Society B. 367 (1599): 2171–2180. doi:10.1098/rstb.2012.0119. PMC 3385684. PMID 22734060.
  37. ^ Hunt, Gavin R; Gray, Russel D (2003). "Diversification and cumulative evolution in New Caledonian crow tool manufacture". Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences. 270 (1517): 867–874. doi:10.1098/rspb.2002.2302. PMC 1691310. PMID 12737666.
  38. ^ Whiten, Andrew; McGuigan, Nicola; Marshall-Pescini, Sarah; Hopper, Lydia M (2009). "Emulation, imitation, over-imitation and the scope of culture for child and chimpanzee". Philosophical Transactions of the Royal Society B. 364 (1528): 2417–2428. doi:10.1098/rstb.2009.0069. PMC 2865074. PMID 19620112.
  39. ^ Lyons, Derek E; Young, Andrew G; Keil, Frank C (2007). "The hidden structure of overimitation". Proceedings of the National Academy of Sciences. 104 (50): 19751–19756. Bibcode:2007PNAS..10419751L. doi:10.1073/pnas.0704452104. PMC 2148370. PMID 18056814.
  40. ^ Nielsen, Mark (2012). "Imitation, pretend play, and childhood: essential elements in the evolution of human culture?". Journal of Comparative Psychology. 126 (2): 170–181. CiteSeerX 10.1.1.401.5888. doi:10.1037/a0025168. PMID 21859186.
  41. ^ Simpson, Jeffry A; Beckes, Lane (2010). "Evolutionary perspectives on prosocial behavior". In Mikulincer, Mario; Shaver, Phillip R (eds.). Prosocial motives, emotions, and behavior: The better angels of our nature. American Psychological Association. pp. 35–53. ISBN 978-1433805462.
  42. ^ Tomasello, Michael (2009). Why we cooperate. MIT Press.
  43. ^ Warneken, Felix; Tomasello, Micheal (2006). "Altruistic helping in human infants and young chimpanzees". Science. 311 (5765): 1301–1303. Bibcode:2006Sci...311.1301W. doi:10.1126/science.1121448. PMID 16513986.
  44. ^ Warneken, Felix; Hare, Brian; Melis, Alicia P; Hanus, Daniel; Tomasello, Michael (2007). "Spontaneous altruism by chimpanzees and young children". PLOS Biol. 5 (7): e184. doi:10.1371/journal.pbio.0050184. PMC 1896184. PMID 17594177.
  45. ^ Pianka, Eric R (1970). "On r-and K-selection". The American Naturalist. 104 (940): 592–597. doi:10.1086/282697.
  46. ^ Hill, Kim (1993). "Life history theory and evolutionary anthropology". Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews. 2 (3).
  47. ^ Figueredo, Aurelio José; Vásquez, Geneva; Brumbach, Barbara H; Sefcek, Jon A; Kirsner, Beth R; Jacobs, W.J. (2005). "The K-factor: Individual differences in life history strategy". Personality and Individual Differences. 39 (8): 1349–1360. doi:10.1016/j.paid.2005.06.009.
  48. ^ Ellis, Bruce J; Figueredo, Aurelio José; Brumbach, Barbara H; Schlomer, Gabriel L (2009). "Fundamental dimensions of environmental risk: The impact of harsh versus unpredictable environments on the evolution and development of life history strategies". Human Nature. 20 (2): 204–268. doi:10.1007/s12110-009-9063-7. PMID 25526958.
  49. ^ Kuzawa, Christopher W; Bragg, Jared M (2012). "Plasticity in human life history strategy". Current Anthropology. 53 (S6): S369–S382. doi:10.1086/667410.
  50. ^ Ellis, Bruce J; Bjorklund, David F (2012). "Beyond mental health: An evolutionary analysis of development under risky and supportive environmental conditions". Developmental Psychology. 48 (3): 591–597. doi:10.1037/a0027651. PMID 22545847.
  51. ^ Lieberman, Debra (2007). "Evolutionary Psychology and Developmental Systems Theory". In Gangestad, Steven W.; Simpson, Jeffry A. (eds.). The evolution of mind: Fundamental questions and controversies. New York, NY: Guilford Press. pp. 193–202. ISBN 9781593854089.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פסיכולוגיה_התפתחותית_אבולוציונית&oldid=37433247"