מוצא האדם (ספר)

מוצא האדם
The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex
	עמוד השער של הספר
מידע כללי
מאת	צ'ארלס דרווין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	ספרי עיון
נושא	ברירה זוויגית, אבולוציה של האדם
הוצאה
הוצאה	הוצאת ג'ון מאריי
תאריך הוצאה	24 בפברואר 1871
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003140205

"מוצא האדם" (The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex) הוא ספרו של צ'ארלס דרווין, בו הרחיב את הרעיון שהציג בספרו הראשון "מוצא המינים" וטען כי גם האדם לא נוצר כמו שהוא, אלא נוצר, תוך התפתחות הדרגתית, מיצור שנכחד, אשר היה אב קדמון לאדם ולקופי האדם. הספר הוא אחד החיבורים הראשונים בתולדות חקר מוצא האדם וממניחי היסודות לאבולוציה של האדם.

הספר חזה נכונה שיימצאו מאובני מעבר או "חוליות חסרות" המהוות צורות ביניים בין אב קדמון המשותף לקופי-האדם ולאדם, לבין מיני האדם. הוא אף טען שיש לחפש את שלבי המעבר ביבשת אפריקה. זאת בשל הערכתו שקופי האדם האפריקנים, השימפנזה והגורילה, דומים לאדם יותר מקופי האדם האסייתיים, הגיבון והאורנגאוטן, ואילו באירופה ואמריקה אין קופי-אדם כלל. תחזיות אלו התבררו שנים רבות לאחר מכן כמדויקות.

הספר יצא לאור בהוצאת ג'ון מאריי בשנת 1871 - 12 שנה לאחר שיצא לאור באותה הוצאה ספרו הנודע יותר של דרווין, "מוצא המינים". עם פרסומ עורר הספר פולמוס ציבורי חריף, שעדיין מתקיים בחלק מהקהילות הדתיות ברחבי העולם. רבים רואים בתיאוריה של דרווין סתירה לכתבי הקודש ולתפיסה הדתית המסורתית של בריאת האדם, והוויכוחים נמשכים בנוגע ללימוד אבולוציה בבתי ספר, לאימוץ רעיונות אבולוציוניים בתרבות הציבורית, ולפרשנות דתית של המוצא האנושי. הוויכוח הציבורי כיום נמשך בעיקר מצד מתנגדי האבולוציה, במדינות שבהן הדת משחקת תפקיד מרכזי במדיניות החינוכית ובחיי הציבור, בעוד שבמקומות אחרים הפולמוס נחשב מרכזי פחות.

מבחינה מדעית, הספר והרעיונות שבו התקבל בהדרגה על ידי הקהילה המדעית כתוספת חיונית להבנת אבולוציה והיווצרות האדם. רעיונותיו של דרווין לגבי אב קדמון משותף לאדם ולקופי אדם, יחד עם מנגנוני ברירה טבעית וברירה מינית, זכו לחיזוק נרחב על ידי ראיות ממאובנים כגון אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס והומו ארקטוס, כמו גם על ידי השוואות DNA והבדלים ודמיון בתחומי האנטומיה בין האדם לקופי האדם. בנוסף, תצפיות בביוגאוגרפיה של מינים שונים חיזקו את תחזיות דרווין לגבי מקורות האדם והשלבים האבולוציוניים. כיום, רעיונותיו מהווים קונצנזוס מדעי בתחום הביולוגיה האבולוציונית.

תוכן

חלק 1 - אבולוציה של האדם

אבולוציה של תכונות פיזיות

בהקדמה לספר, דרווין מפרט את מטרת הטקסט שלו:

"המטרה היחידה של עבודה זו היא לשקול, ראשית, האם האדם, כמו כל מין אחר, הוא צאצא מאיזו צורה קיימת מראש; שנית, אופן התפתחותו; ושלישית, ערכם של ההבדלים בין מה שמכנים גזעי האדם."

הגישה של דרווין להצדקת הטענה לאבולוציה של בני אדם היא לשרטט עד כמה בני אדם דומים לבעלי חיים אחרים. הוא מתחיל בשימוש בקווי דמיון אנטומיים, תוך התמקדות במבנה הגוף, באמבריולוגיה וב"איברים ראשוניים" שככל הנראה היו שימושיים באחת הצורות ה"קיימות" של האדם. לאחר מכן הוא עובר לטעון לדמיון של מאפיינים נפשיים.

אבולוציה של תכונות נפשיות

בהתבסס על עבודתו של בן דודו, פרנסיס גולטון, טען דרווין שתכונות אופי ומאפיינים נפשיים אנושיים עוברים בתורשה בדומה למאפיינים פיזיים, וטוען נגד ההבחנה בין הנפש לגוף למטרות התיאוריה האבולוציונית. מכאן מספק דרווין עדויות לכוחות ומאפיינים נפשיים דומים אצל בעלי חיים מסוימים, תוך התמקדות מיוחדת בהומינואידים, קופים וכלבים על האנלוגיות שלו לאהבה, פיקחות, דת, טוב לב ואלטרואיזם. הוא מסכם בנקודה זו כי "אף על פי כן ההבדל בנפשו בין האדם לבין החיות הגבוהות, גדול ככל שיהיה, בהחלט הוא בעל דרגות ואינו יחיד מסוגו." בנוסף הוא פונה להתנהגותם של "פראים" כדי להראות מספר היבטים של החברה הוויקטוריאנית של אנגליה אפשר לראות בחברות פרימיטיביות יותר.

ברירה טבעית וחברה מתורבתת

בחלק זה של הספר, דרווין פונה גם לשאלות של מה שלאחר מותו ייקרא דרוויניזם חברתי ואאוגניקה. דרווין מציין שכפי שדנו על ידי אלפרד ראסל וגלטון, נראה שהברירה הטבעית כבר לא פעלה על בני אדם בקהילות מתורבתות כפי שפעלה על בעלי חיים אחרים.

על גזעי האדם

בפרקים הראשונים של הספר, טען דרווין שאין פער מהותי בין בני אדם לבעלי חיים אחרים ביכולות האינטלקטואליות והמוסריות כמו גם באנטומיה. הוא נסוג מרעיונותיו השוויוניים של שנות ה-30, ודירג את החיים בקנה מידה היררכי שאותו הרחיב לגזעים אנושיים על בסיס אנתרופולוגיה שפורסמה מאז 1860: פרהיסטוריה אנושית המתוותה על ידי ג'ון לובוק (אנ') ואדוארד ברנט טיילור ששילבה ארכאולוגיה ומחקרים של עמים ילידים מודרניים. במטרה להראות אבולוציה שמתקדמת מתקופת האבן לעידן הקיטור; לדעתו המוח האנושי זהה בכל התרבויות ועם עמים "פרימיטיביים" מודרניים שמאפשרים להבין תובנות על דרכי חיים פרהיסטוריות. דרווין לא תמך בדעתם לפיה הקידמה היא בלתי נמנעת, אך הוא שותף לאמונתם באחדות אנושית והחזיק בגישה המקובלת לפיה הליברליזם והציוויליזציה האירופית הגברית התקדמו יותר במוסר ובאינטלקט מאשר עמים "פראיים".

חלק 2- ברירה זוויגית

חלק ב' של הספר, הכולל את פרקים 8 עד 18, עוסק בתחום של ברירה זוויגית - עקרון באבולוציה ביולוגית, בהקשר של רבייה מינית, הקובע כי הפרטים המותאמים באופן הטוב ביותר להשגת בני זוג ולרבייה, יצליחו יותר ברבייה ויגדילו את הייצוג הגנטי היחסי שלהם בדורות הבאים.

החלק מתחיל בפרק המתאר את העקרונות הבסיסיים של ברירה זוויגית, ולאחריו סקירה מפורטת של טקסונים רבים ושונים של בעלי חיים אשר סוקרת מחלקות שונות כמו רכיכות וסרטנים. הפרק העשירי והאחד-עשר מוקדשים שניהם לחרקים, כשהאחרון מתמקד במיוחד בסדרת ה-פרפראים, הפרפרים והעשים.

שאר חלק זה בספר עוסק בבעלי חוליות, החל בפרק 12 שעוסק בחולייתנים בעלי דם קר (דגים, דו-חיים וזוחלים) ואחריהם ארבעה פרקים - 13–16, על עופות, ושני פרקים על יונקים. דרווין הסביר את הברירה המינית כשילוב של "ברירות נקבית" (אנ') ו"תחרות ישירה בין זכרים".

חלק 3- ברירה זוויגית בקרב בני אדם

חלק זה מכיל 3 פרקים, 19-21 אשר עוסקים בתחום של ברירה זוויגית בקרב בני אדם.

השפעות

מבחינה מדעית, מוצא האדם התקבל בהדרגה על ידי הקהילה הביולוגית כתוספת חיונית להבנת אבולוציה והיווצרות האדם. הספר הציע שהאדם חולק אב קדמון עם קופי האדם והציג מנגנונים של ברירה טבעית וברירה מינית כהסבר להתפתחות תכונות מורכבות.

ראיות שתמכו בתאוריות שהוצגו בספר כללו:

מאובנים – עם השנים התגלו עוד ועוד מאובנים של שלבי מעבר ותצורות מאובנות, כמו אוסטרלופיתקוס, הומו הביליס והומו ארקטוס, העניקו תוקף נרחב לחזונו של דרווין על אבולוציה הדרגתית של האדם. מאובנים אלו הצביעו על רצף כרונולוגי של שינוי אנטומי שדומה להערכות דרווין.
גנטיקה – מחקרים מודרניים ב־DNA השוו בין האדם לבין קופי האדם, והראו דמיון גנטי של יותר מ-98% עם השימפנזים, מה שמחזק את התפיסה של אב קדמון משותף אדם–שימפנזה.
אנטומיה והשוואה פיזיולוגית – תכונות אנטומיות כמו מבנה שלד, שיניים ומבנה המוח, תומכות בקשרים האבולוציוניים שהציע דרווין.
ביוגאוגרפיה – התפלגות גאוגרפית של מינים שונים והדמיון בין קופי האדם האפריקנים לבין האדם, מול קופי האדם האסייתיים, תאמה לחיזוי של דרווין לגבי מקורות האדם והשלבים במעבר האבולוציוני.

בשלב הראשון, חלק מהמדענים התנגדו לרעיונותיו של דרווין, במיוחד לתאוריה לפיה האדם השתתף בתהליך האבולוציה כמו שאר בעלי החיים. התנגדות זו התמקדה בעיקר בהשלכות הפילוסופיות והדתיות, אך גם חלק ממדענים, בתחילת המאה ה-20, התקשו לקבל את השילוב בין ברירה טבעית לברירה מינית כמסביר את מורכבות האדם.

עם השנים, ובעיקר לאחר גילוי מאובנים מרכזיים במחצית השנייה של המאה ה-20 והתקדמות הגנטיקה המולקולרית, הפך הרעיון שהאדם התפתח באופן הדרגתי באבולוציה הדרגתית של קופי אדם לאדם לקונצנזוס מדעי כמעט מוחלט. כיום אין כמעט מחלוקת מדעית על העובדה שהאדם הוא תוצר של אבולוציה של האדם דרך ברירה טבעית וברירה מינית, בעוד שהוויכוחים נותרו בעיקר ברמה ציבורית־דתית.

ראו גם

לקריאה נוספת

דייוויד קוומן, תורת האבולוציה האיטית של דרווין: דיוקן אינטימי של צ'ארלס דרווין ותהליך התפתחותה של האבולוציה, א. ניר, 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוצא האדם בוויקישיתוף

הספר מוצא האדם, בפרויקט גוטנברג
מוצא האדם, באתר OCLC (באנגלית)