מוצא האדם (ספר)

מוצא האדם
The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex
	עמוד השער של הספר
מידע כללי
מאת	צ'ארלס דרווין
שפת המקור	אנגלית
סוגה	ספרי עיון
נושא	ברירה זוויגית, אבולוציה של האדם
הוצאה
הוצאה	הוצאת ג'ון מאריי
תאריך הוצאה	24 בפברואר 1871
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003140205

"מוצא האדם" (The Descent of Man, and Selection in Relation to Sex) הוא ספרו של צ'ארלס דרווין, בו הרחיב את הרעיון שהציג בספרו הראשון "מוצא המינים" וטען כי גם האדם לא נוצר כמו שהוא, אלא נוצר, תוך התפתחות הדרגתית, מיצור שנכחד, אשר היה אב קדמון לאדם ולקופי האדם. הספר הוא אחד החיבורים הראשונים בתולדות חקר מוצא האדם וממניחי היסודות לאבולוציה של האדם. הספר חזה נכונה שיימצאו מאובני מעבר או "חוליות חסרות" המהוות צורות ביניים בין אב קדמון המשותף לקופי-האדם ולאדם, לבין מיני האדם. הוא אף טען שיש לחפש את שלבי המעבר ביבשת אפריקה. זאת בשל הערכתו שקופי האדם האפריקנים, השימפנזה והגורילה, דומים לאדם יותר מקופי האדם האסייתיים, הגיבון והאורנגאוטן, ואילו באירופה ואמריקה אין קופי-אדם כלל. תחזיות אלו התבררו שנים רבות לאחר מכן כמדויקות.

הספר יצא לאור בהוצאת ג'ון מאריי בשנת 1871 - 12 שנה לאחר שיצא לאור באותה הוצאה ספרו הנודע יותר של דרווין, "מוצא המינים" - ועורר פולמוס חריף הנמשך עד עצם היום הזה. מצדדי גישתו של דרווין רואים בה תאוריה מדעית המסבירה היטב את המציאות, ומגובה בעדויות הן מן המאובנים והן מהשוואת DNA בין בני אדם לקופים, ואילו מתנגדיה, המונעים לרוב ממניעים דתיים, מוצאים בה דברים לא הגיוניים, וסתירה של כתבי הקודש.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק 1 - אבולוציה של האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבולוציה של תכונות פיזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמה לספר, דרווין מפרט את מטרת הטקסט שלו:

"המטרה היחידה של עבודה זו היא לשקול, ראשית, האם האדם, כמו כל מין אחר, הוא צאצא מאיזו צורה קיימת מראש; שנית, אופן התפתחותו; ושלישית, ערכם של ההבדלים בין מה שמכנים גזעי האדם."

הגישה של דרווין להצדקת הטענה לאבולוציה של בני אדם היא לשרטט עד כמה בני אדם דומים לבעלי חיים אחרים. הוא מתחיל בשימוש בקווי דמיון אנטומיים, תוך התמקדות במבנה הגוף, באמבריולוגיה וב"איברים ראשוניים" שככל הנראה היו שימושיים באחת הצורות ה"קיימות" של האדם. לאחר מכן הוא עובר לטעון לדמיון של מאפיינים נפשיים.

אבולוציה של תכונות נפשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על עבודתו של בן דודו, פרנסיס גולטון, טען דרווין שתכונות אופי ומאפיינים נפשיים אנושיים עוברים בתורשה בדומה למאפיינים פיזיים, וטוען נגד ההבחנה בין הנפש לגוף למטרות התיאוריה האבולוציונית. מכאן מספק דרווין עדויות לכוחות ומאפיינים נפשיים דומים אצל בעלי חיים מסוימים, תוך התמקדות מיוחדת בהומינואידים, קופים וכלבים על האנלוגיות שלו לאהבה, פיקחות, דת, טוב לב ואלטרואיזם. הוא מסכם בנקודה זו כי "אף על פי כן ההבדל בנפשו בין האדם לבין החיות הגבוהות, גדול ככל שיהיה, בהחלט הוא בעל דרגות ואינו יחיד מסוגו." בנוסף הוא פונה להתנהגותם של "פראים" כדי להראות מספר היבטים של החברה הוויקטוריאנית של אנגליה אפשר לראות בחברות פרימיטיביות יותר.

ברירה טבעית וחברה מתורבתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה של הספר, דרווין פונה גם לשאלות של מה שלאחר מותו ייקרא דרוויניזם חברתי ואאוגניקה. דרווין מציין שכפי שדנו על ידי אלפרד ראסל וגלטון, נראה שהברירה הטבעית כבר לא פעלה על בני אדם בקהילות מתורבתות כפי שפעלה על בעלי חיים אחרים.

על גזעי האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרקים הראשונים של הספר, טען דרווין שאין פער מהותי בין בני אדם לבעלי חיים אחרים ביכולות האינטלקטואליות והמוסריות כמו גם באנטומיה. הוא נסוג מרעיונותיו השוויוניים של שנות ה-30, ודירג את החיים בקנה מידה היררכי שאותו הרחיב לגזעים אנושיים על בסיס אנתרופולוגיה שפורסמה מאז 1860: פרהיסטוריה אנושית המתוותה על ידי ג'ון לובוק (אנ') ואדוארד ברנט טיילור ששילבה ארכיאולוגיה ומחקרים של עמים ילידים מודרניים. במטרה להראות אבולוציה שמתקדמת מתקופת האבן לעידן הקיטור; לדעתו המוח האנושי זהה בכל התרבויות ועם עמים "פרימיטיביים" מודרניים שמאפשרים להבין תובנות על דרכי חיים פרהיסטוריות. דרווין לא תמך בדעתם לפיה הקידמה היא בלתי נמנעת, אך הוא שותף לאמונתם באחדות אנושית והחזיק בגישה המקובלת לפיה הליברליזם והציוויליזציה האירופית הגברית התקדמו יותר במוסר ובאינטלקט מאשר עמים "פראיים".

חלק 2- ברירה זוויגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ב' של הספר, הכולל את פרקים 8 עד 18, עוסק בתחום של ברירה זוויגית - עקרון באבולוציה ביולוגית, בהקשר של רבייה מינית, הקובע כי הפרטים המותאמים באופן הטוב ביותר להשגת בני זוג ולרבייה, יצליחו יותר ברבייה ויגדילו את הייצוג הגנטי היחסי שלהם בדורות הבאים.

החלק מתחיל בפרק המתאר את העקרונות הבסיסיים של ברירה זוויגית, ולאחריו סקירה מפורטת של טקסונים רבים ושונים של בעלי חיים אשר סוקרת מחלקות שונות כמו רכיכות וסרטנים. הפרק העשירי והאחד-עשר מוקדשים שניהם לחרקים, כשהאחרון מתמקד במיוחד בסדרת ה-פרפראים, הפרפרים והעשים.

שאר חלק זה בספר עוסק בבעלי חוליות, החל בפרק 12 שעוסק בחולייתנים בעלי דם קר (דגים, דו-חיים וזוחלים) ואחריהם ארבעה פרקים - 13-16, על עופות, ושני פרקים על יונקים. דרווין הסביר את הברירה המינית כשילוב של "ברירות נקבית" (אנ') ו"תחרות ישירה בין זכרים".