פפין הזקן
 | |||||
| לידה |
585? לנדן, בלגיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
640 (בגיל 55 בערך) לנדן, בלגיה | ||||
| בן או בת זוג |
איטה ממץ | ||||
| שושלת הפפינים | |||||
| |||||
  | |||||
פפין (Pepin, Peppin) או פיפין (Pippin) הראשון מלנדן, הנקרא גם פפין הזקן (סביבות 580 – 27 בפברואר 640), היה המאיורדומוס (מנהל הארמון) של ממלכת אוסטרזיה תחת המלך המרובינגי דגוברט הראשון (אנ') בין השנים 623–629. משנת 639 ועד מותו היה המאיורדומוס של סיגברט השלישי (אנ') מלך אוסטרזיה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הכרוניקה של פרדגריוס (כרוניקה פרנקית מהמאה ה-7, המקור העיקרי לחייו של פפין), אביו נקרא קרלומן. שמו מגיע ממקום הולדתו הסביר: העיר לנדן (אנ'), כיום בבלגיה. אולם, לפי גודפרויד קורת' (אנ'), רק במאה ה-12 החלו כותבי הכרוניקות של הטריטוריה של בראבנט (אנ') לשייך אותו למקום זה.[1] כינוייו "פפין הראשון" ו"פפין הזקן" נובעים מהיותו ראש שושלת הפיפינידים (אנ'), המכונה על שמו.
הוא היה שליטו של חלק גדול של בראבנט, ומושל אוסטרזיה, כאשר מלכם, תאודברט השני, הובס על ידי תאודוריך השני, מלך בורגונדיה (אנ').[2] בשנת 613 נטשו כמה אישים רבי השפעה מובילים של ממלכות אוסטרזיה ובורגונדיה את ברונהילדה, הסבתא רבתא והעוצרת של מלכם, סיגברט השני, מלך אוסטרזיה (אנ'), ופנו אל כלותאר השני מנויסטריה לתמיכה, והבטיחו שלא להתקומם בהגנה על המלכה העוצרת ולהכיר בכלותאר כעוצר החוקי של המלך הצעיר. בראש האנשים המובילים הללו עמדו ורנכר השני (אנ'), ראדו (מאיורדומוס) (אנ'), ארנולף ממץ (אנ') ופפין. שני האחרונים תוארו על ידי הכרוניקה של פרדגריוס כ"שני הברונים החזקים ביותר של אוסטרזיה" והם עשו הסכם כלשהו עם כלותאר באנדרנאך (אנ'). עם זאת, בעוד שראדו אושר כראש הארמון באוסטרזיה וורנכר כראש הארמון בבורגונדיה, פפין לא קיבל את גמולו עד לשנת 623, אז מונה לראש הארמון באוסטרזיה, לאחר שהמלך כלותאר עשה את בנו הצעיר דגוברט מלך שם. ארנולף, חברו לאורך חייו, מונה ליועץ המלך החדש.[1]
פפין זכה לשבחים מבני זמנו על שלטונו הטוב וייעוצו הנבון. אף על פי שכמה אויבים ניסו להסית את המלך נגדו, מזימותיהם סוכלו ופפין נשאר ביחסים טובים עם המלך עד 629, כאשר מסיבות לא ידועות הוא פרש (או אולץ לפרוש) לאחוזותיו, שם הוא נשאר במשך העשור הבא, עד מותו של דגוברט.
עם מותו של דגוברט, חזר פפין מפרישתו כדי לקבל על עצמו את ראשות הארמון (מאיורדומוס) באוסטרזיה תחת היורש סיגברט השלישי,[1] ולפקח על חלוקת האוצר בין סיגברט ואחיו, כלוביס השני (אנ'), לבין אמו החורגת ננתילד (אנ'), ששלטה מטעם כלוביס בנויסטריה ובבורגונדיה. חלקו של סיגברט בירושה נמסר בידידות, בין היתר בגלל הידידות בין פפין לבין המאיורדומוס של בורגונדיה, אגה (אנ'). פפין ויורשו של ארנולף כיועצו הראשי של המלך, קוניברט (אנ'), בישוף קלן, קיבלו את האוצר בקומפיין והביאו אותו למץ. פפין מת בשנת 640. הוא היה כל כך פופולרי באוסטרזיה, שלמרות שמעולם לא הוכרז כ"קדוש", הוא נרשם כקדוש בכמה מרטירולוגיות (אנ'). יום החג שלו כקדוש היה ב-21 בפברואר.[2]
נישואים וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפין התחתן עם איטה ממץ (אנ') ונולדו להם שתי בנות ובן: בגה (אנ'), גרימואלד (אנ') וגרטרוד (אנ').[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Godefroid Kurth, "The Franks", The Catholic Encyclopedia Vol. 6. New York: Robert Appleton Company, 1909
- ^ 1 2 3 Alban Butler, Lives of the Saints, Vol. II, 1866, February 21: B. Pepin of Landen
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (אנ') (616–656) • כילדברט המאומץ (אנ') (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (אנ') (582–640) • כלודולף ממץ (אנ') (מת ב-696 או 697) • אנסגיסל (אנ') (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (אנ') (מת ב-714) • דרוגו משמפן (אנ') (670–708) • תאודואלד (אנ') (מת ב-714) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (823–877) • לואי הגרמני (804–876) | |