הכרוניקה של פרדגריוס

ציור מכתב היד הקדום ביותר של הכרוניקה, שככל הנראה מתאר את אוסביוס והירונימוס, שנת 715.

הכרוניקה של פרדגריוס (בלטינית: Fredegarii Chronicorum) היא כרוניקה פרנקית מהמאה ה-7 שנכתבה כנראה בבורגונדיה או בסביבות העיר מץ. המחבר אינו ידוע והייחוס לפרדגריוס (Fredegarius) הוא רק מהמאה ה-16. זהו החיבור ההיסטורי החשוב ביותר של המאה ה-7.

הכרוניקה מתחילה בבריאת העולם ומסתיימת בשנת 642 לספירה. יש גם כמה התייחסויות לאירועים עד שנת 658. חלק מהעותקים של כתב היד מכילים גרסה מקוצרת של הכרוניקה עד לשנת 642, אך כוללים קטעים נוספים שנכתבו תחת השושלת הקרולינגית, המסתיימים עם מותו של פפין הגוץ בשנת 768.

הכרוניקה של פרדגריוס עם המשכיה היא אחד המקורות המעטים המספקים מידע על השושלת המרובינגית לתקופה שאחרי שנת 591, השנה החותמת את חיבורו של גרגוריוס מטור, "עשרת ספרי ההיסטוריה", על תולדות הפרנקים.

המחבר

אף אחד מכתבי היד ששרדו אינו מציין את שם המחבר. השם "פרדגריוס" (בצרפתית מודרנית: Frédégaire) שימש לראשונה עבור הכרוניקה בשנת 1579 על ידי קלוד פושה בספרו "Recueil des antiquitez gauloises et françoises". השאלה מי כתב את החיבור הזה נידונה רבות, אם כי ההיסטוריון ג'ון מייקל ואלאס-הדריל מודה ש"פרדגר" הוא שם פרנקי אמיתי, אם כי יוצא דופן. הלטינית הוולגרית של חיבור זה מאשר שהכרוניקה נכתבה בגאליה; מעבר לכך, רק מעט מאוד ודאי לגבי מקור החיבור הזה. כתוצאה מכך, קיימות מספר תאוריות לגבי המחבר:

• הדעה המקורית, שלא היה עליה ויכוח עד 1878, הייתה שהכרוניקה נכתבה על ידי אדם אחד.
• בשנת 1883 ברונו קרוש (Bruno Krusch), במהדורתו ל-"Monumenta Germaniae Historica" , הציע שהכרוניקה היא יצירתם של שלושה מחברים, תיאוריה שהתקבלה מאוחר יותר על ידי תאודור מומזן, וילהלם לוויזון וואלאס-הדריל.
• פרדיננד לוט מתח ביקורת על התיאוריה של קרוש בדבר מחברים מרובים ומחאותיו נתמכו ב-1928 על ידי מרסל בארדו (Marcel Bardot) ולאון לוויליין (Leon Levillain).
• ב-1934 הציע זיגמונד הלמן (Siegmund Hellmann) שינוי של התיאוריה של קרוש, וטען שהכרוניקה היא פרי יצירתם של שני מחברים.
• ב-1963 חידש וולטר גופארט את הרעיון של מחבר יחיד, ודעה זו מקובלת כיום.

פרדגריוס לא היה ככל הנראה איש כנסייה. בדרך כלל מניחים שפרדגריוס היה בורגונדי מאזור אוואנש (Avenches) בגלל ידיעתו את השם החלופי ויפליסבורג (Wifflisburg) עבור מקום זה, שם שרק אז נכנס לשימוש. הנחה זו נתמכת בעובדה שהייתה לו גישה לספרי השנים של כנסיות בורגונדיות רבות. הייתה לו גם גישה למסמכים של בית משפט וכנראה יכול היה לראיין שגרירים לומברדים, ויזיגותים וסלאבים. המודעות שלו לאירועים בעולם הביזנטי מוסברת בדרך כלל גם על ידי קרבתה של בורגונדי לאיטליה הביזנטית.

כתבי יד

הכרוניקה קיימת בלמעלה מ-30 כתבי יד, שהן קרוש והן חוקר ימי הביניים האנגלי רוג'ר קולינס מקבצים לחמש מחלקות. הכרוניקה המקורית אבדה, אך היא קיימת בעותק אונציאלי שנעשה בשנת 715 על ידי נזיר בורגונדי בשם לוקריוס. עותק זה, הדוגמה היחידה של כתב יד ממחלקה 1, נמצא בספרייה הלאומית של צרפת (MS Latin 10910) ולפעמים נקרא "קודקס קלרומונטנוס" ("Codex Claromontanus") מכיוון שהיה פעם בבעלותו של קולג' דה קלרמון בפריז. מהדורה דיפלומטית הוכנה על ידי ההיסטוריון הצרפתי גבריאל מונוד (Gabriel Monod) ופורסמה ב-1885. ה"קודקס קלרומונטנוס" היה גם הבסיס למהדורה הביקורתית של קרוש שפורסמה ב-1888 ולתרגום החלקי לאנגלית של ואלאס-הדריל שפורסם בשנת 1960. רוב כתבי היד האחרים ששרדו הועתקו באוסטרזיה ומתוארכים החל מראשית המאה ה-9 או מאוחר יותר.

הגרסה המודפסת הראשונה ("editio princeps"), פורסמה בבזל על ידי פלאקיוס איליריקוס (Flacius Illyricus) בשנת 1568. הוא השתמש ב-MS Heidelberg University Palat. La T. 864 כטקסט שלו. המהדורה הבאה שפורסמה הייתה "Antiquae Lectiones" מאת תאודוריך קניסיוס באינגולשטאדט ב-1602.

כתב היד הפך לזמין בספרייה הדיגיטלית העולמית ב-20 בדצמבר 2017.

מבנה

במהדורה הביקורתית מאת קרוש הכרוניקה מחולקת לארבעה חלקים או ספרים. שלושת הספרים הראשונים מבוססים על חיבורים קודמים ומכסים את התקופה מראשית העולם ועד שנת 584 לספירה; הספר הרביעי ממשיך עד שנת 642 ומבשר על אירועים שהתרחשו בין השנים 655–660. בפרולוג כותב המחבר (באופן מסורתי פרדגריוס):

”קראתי בקפידה את הכרוניקות של הירונימוס הקדוש, הידטיוס ואיש חכם מסוים, של איזידורוס וגם של גרגוריוס, מראשית העולם ועד שנות השקיעה של שלטונו של גונתרם; ושחזרתי ברציפות בספר הקטן הזה, בשפות מתאימות וללא הרבה השמטות, את מה שסיפרו האנשים המלומדים הללו באריכות בחמש הכרוניקות שלהם.”

למעשה, פרדגריוס מצטט ממקורות שהוא אינו מציין ומצמצם בצורה דרסטית חלק מאלה שהוא כן מציין. הוא גם מכניס קטעי טקסט נוספים שאינם שאובים ממקורותיו העיקריים. קטעים אלה מכונים "אינטרפולציות". עבור רובם המקורות אינם ידועים. חלק מהאינטרפולציות משמשות לאריגת אגדה על מוצאם של הפרנקים מטרויה, דרך הכרוניקה.

הספר הראשון

24 הפרקים הראשונים של הספר הראשון מבוססים על החיבור האנונימי Liber generationis, אשר נגזר מחיבורו של היפוליטוס מרומא . שאר הספר מכיל קיצור של טבלאות כרונולוגיות שונות, כולל רשימה של קיסרי רומא, רשימת מלכים יהודים, רשימת אפיפיורים עד לעלייתו של תאודורוס הראשון בשנת 642 ופרק 3 של הכרוניקה של איזידורוס מסביליה. בצד האחורי של הגיליון המכיל את הרשימה האפיפיורית יש ציור דיו המציג שני אנשים שלפי מונוד כנראה מייצגים את אוסביוס והירונימוס.

הספר השני

49 הפרקים הראשונים של הספר השני מכילים קטעים מהתרגום הלטיני של הירונימוס לכרוניקון של אוסביוס. הטקסט כולל כמה אינטרפולציות. הפרקים הנותרים מכילים קטעים מהכרוניקה של הידטיוס.

הספר השלישי

הספר השלישי מכיל קטעים מתוך הספרים 2–6 של "עשרת ספרי ההיסטוריה" מאת גרגוריוס מטור עם מספר אינטרפולציות. נראה כי המקור של פרדגריוס חסר את ארבעת הספרים האחרונים של הטקסט של גרגוריוס והתיאור שלו מסתיים בשנת 584.

הספר הרביעי

90 הפרקים בספר הרביעי מכילים פרטים על אירועים הנוגעים לחצר הבורגונדית. פרדגריוס אינו חושף את מקורותיו, אך יש להניח שהפרקים המוקדמים יותר מבוססים על ספרי שנים (אנלים) מקומיים. פרקים 24–39 מכילים דיווחים של עדים לאירועים בין השנים 603–613. פרק 36 הוא אינטרפולציה על חייו של קולומבנוס המועתקת, כמעט ללא שינוי, מ"חיי קולומבנוס" (Vita Columbani) מאת יונס מבוביו . הספר מסתיים בפתאומיות עם קרב אוטון בשנת 642. הספר הרביעי הוא הנחקר ביותר על ידי היסטוריונים מכיוון שהוא מכיל מידע שאינו קיים במקורות אחרים מימי הביניים.

המשכים

קבוצה אחת של כתבי יד (מחלקה 4 של קרוש) מכילה עיבוד מחדש של הכרוניקה של פרדגריוס ואחריה קטעים נוספים המתארים אירועים בפרנקיה עד שנת 768. קטעים נוספים אלה מכונים ה"המשכים". קרוש במהדורה הביקורתית שלו, מצרף את הפרקים הנוספים הללו לטקסט של הקודקס קלרומונטנוס ויוצר רושם שגוי ששני החלקים מקורם באותו כתב יד.

כתבי יד של מחלקה 4 מחולקים לשלושה ספרים. הראשון מתחיל בקטע המבוסס על החיבור "De cursu temporum" מאת הסופר הלטיני האלמוני מהמאה ה-4, קווינטוס יוליוס הילריאנוס. לאחר מכן מופיעה גרסה של ספרו השני של פרדגריוס המשלבת תיאור מורחב של מוצאם הטרויאני של הפרנקים. הספר השני הוא גרסה מקוצרת של ההיסטוריות מאת גרגוריוס מטור המקבילה לספר השלישי של פרדגריוס. הספר השלישי והאחרון מורכב מ-90 הפרקים של ספרו הרביעי של פרדגריוס ואחריו ה"המשכים".

ה"המשכים" מורכבים משלושה חלקים. עשרת הפרקים הראשונים מבוססים על ספר ההיסטוריה של הפרנקים, כרוניקה נויסטרית אנונימית שמסתיימת בסביבות שנת 721. החלק השני (פרקים 11–33) מכסה את השנים עד 751. בשלב זה מוכנס קולופון לטקסט המסביר שכתיבת הכרוניקה הוזמנה על ידי אחיו של קרל מרטל, הרוזן כילדברנד הראשון :

”עד לנקודה זו, הרוזן המפורסם כילדברנד (Childebrandus), דודו של המלך פיפין האמור, טרח מאוד לתעד את ההיסטוריה הזאת או מעשיהם של הפרנקים. מה שלהלן הוא בסמכותו של הרוזן המפורסם ניבלונג (Nibelung), בנו של כילדברנד.”

לאחר מכן, הכרוניקה ממשיכה עוד 20 פרקים המכסים אירועים בפרנקיה עד שנת 768.

חוקר ימי הביניים רוג'ר קולינס טען כי הטקסט בכתבי היד של מחלקה 4 שונה במידה מספקת מהכרוניקה של פרדגריוס של קודקס קלרומונטנוס, כך שיש לראותו כחיבור נפרד. הוא הציע את התואר החדש "Historia vel Gesta Francorum" ("ההיסטוריה או מעשיהם של הפרנקים") המופיע בקולופון שהוזכר לעיל. הוא הציע שמחבר אחד היה אחראי לטקסט עד שנת 751, ושמחבר אחר ככל הנראה כתב את הפרקים הנוספים.

תוכן

האגדה על מוצא הפרנקים מטרויה

המסורת האגדית המאוחרת, הקושרת את מוצאם של הפרנקים לטרויה העתיקה, נזכרת לראשונה אצל פרדגריוס. לפי מסורת זו, הפרנקים היו לוחמים טרויאנים שעזבו את עירם ונדדו עד שהתיישבו על גדות נהר הריינוס. פרדגריוס כותב:

”הירונימוס המבורך כתב על המלכים הקדמונים של הפרנקים, שסיפורם סופר לראשונה בידי המשורר ורגיליוס: מלכם הראשון היה פריאמוס, ולאחר שטרויה נתפסה באמצעות תחבולה הם עזבו. לאחר מכן היה מלכם פריגה (Friga), ואז הם התחלקו לשני חלקים, האחד פנה לעבר מקדוניה והאחר, שעזב את אסיה עם פריגה, נקרא פריגים (Frigii) והתיישב על גדות הדנובה והאוקיינוס. חלק זה התחלק שוב לשניים, האחד נכנס לאירופה עם מלכם פרנקיו (Francio) לאחר שחצו את אירופה עם נשותיהם וילדיהם תפסו את גדות הריינוס ולא הרחק מן הריינוס החלו לבנות את טרויה (Colonia Triana-Xanten) עירם”.

בכך מיוחס לפרנקים מוצא הירואי משותף עם הרומאים, שעל פי מסורת אגדית משלהם, גם מוצאם מטרויה. לדברי ההיסטוריון פטריק גירי, הטענה למוצא משותף הייתה בסיס ליצירתה של חברה משותפת של הפרנקים והרומאים. פרדגריוס מספר למעשה כי פריאמוס היה אבי המרובינגים, ובכך משווה את מעמדם לזה של הרומאים, שעל פי האגדה, אביהם היה אינאיס, שברח מטרויה, אלא שלמרובינגים מיוחס מוצא עדיף, שכן הם מתייחסים על מלך טרויה עצמו.

האגדה על מוצאה העל-טבעי של השושלת המרובינגית

חזיונותיו של כילדריך הראשון והמלכה בסינה. 1375–1380 לערך.

על פי פרדגריוס, מרובך הראשון, אבי השושלת המרובינגית, נולד לאשתו של המלך הפרנקי כלודיו (המחצית ה-1 של המאה ה-5), שהתעברה למפלצת ימית מיתולוגית בזמן ששחתה באגם. בנו של מרובך, כילדריך הראשון, היה אביו של כלוביס הראשון, ולפיכך, השושלת המרובינגית שהשתלטה על גאליה הייתה שושלת פרנקית חדשה, מה שיכול אולי להסביר את צירוף אגדה זו בדבר מוצאה כניסיון להקנות לה לגיטימציה שלטונית על-טבעית.

פרדגריוס מספר על כילדריך הראשון, כי בליל נישואיו למלכה בסינה, התבונן החוצה בעצתה, וראה, כסמל לצאצאיו העתידיים, תחילה אריות, חדי קרן ונמרים, אחר כך דובים וזאבים, ולבסוף כלבים. סיפור זה מרמז על ההתנוונותה ודעיכתה של השושלת המרובינגית, שפרדגריוס היה עד לה, שכן אחרוני המלכים המרובינגים היו חלשים. הם ישבו בבתיהם, ומתו צעירים.

המונח סנאטור

פרדגריוס עושה שימוש במונח "סנאטור", שמעיד על השיבוש שחל במשמעותו עד המאה ה-7, עד שחדל להתייחס לאצולה הסנטורית של האימפריה הרומית המאוחרת. פרדגריוס משתמש במונח "סנאטור" במשמעות של אדם חשוב בעל כוח והשפעה פוליטיים, ושינוי זה במשמעות אפשר לו להשתמש בצירוף פרדוקסלי כמו "הסנאטורים של הגותים" (Gothorum Senatores), שכן המונח סנאטור אמור לציין בן למשפחת אצולה רומית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכרוניקה של פרדגריוס בוויקישיתוף

• קודקס פאלאטינה (Codex Palatina latin 864; לורש, סביב 800 לספירה), הספרייה האוניברסיטאית, היידלברג