לדלג לתוכן

פקודת התעבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פקודת התעבורה
פרטי החוק
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך חקיקה 1937
גוף מחוקק ממשלת המנדט
משרד ממונה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
נוסח מלא החוק המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פקודת התעבורה היא החוק המסדיר את כללי התעבורה בישראל. המילה "פקודה" בשם החוק משקפת את מקורו – הפקודה נחקקה על ידי שלטון המנדט הבריטי, ומאז עברה שינויים רבים. הפקודה עוסקת בעיקר בנושאי רישוי ושפיטה, ואילו כללי ההתנהגות בדרכים מוסדרים בתקנות התעבורה שהותקנו מכוח פקודה זו.

פקודת המשטרה נחקקה ב-31 בדצמבר 1933, בשם "פקודת ההובלה בדרכים", על ידי שלטון המנדט הבריטי.[1] בדומה למרבית החקיקה המנדטורית, גם פקודה זו הוכנסה לספר החוקים הישראלי סמוך להקמת המדינה, במסגרת פקודת סדרי השלטון והמשפט – דבר החקיקה הראשון של מועצת המדינה הזמנית. בנובמבר 1948 שונה של הפקודה ל"פקודת התעבורה".[2]

ב-1 באוגוסט 1961 פורסם נוסח חדש לפקודה.[3] מאז ועד לאוגוסט 2023 תוקנה הפקודה 131 פעמים.

תיקונים עיקריים:

  • תיקון מס' 64 הוסיף לפקודה את סימן ג'1 לפרק השני, העוסק ברישיון להפעלת מונית בקו שירות.[4]
  • תיקון מס' 69 הוסיף לפקודה את סעיף 65ב, הקובע חובת החזקה של אפוד זוהר ושימוש בו.[5]
  • תיקון מס' 72 הסדיר מחדש את אופן הבדיקה של נהיגה בשכרות, לאחר פסק דין שחייב זאת.[6]
  • תיקון מס' 103 הוסיף לפקודה את סעיף 65ד, המחייב תאגידים להפעיל מערכת לדיווח ומעקב על עבירות תעבורה.[7]
  • תיקון מס' 113 הוסיף לפקודה את סעיף 27א1, המסמיך רשויות מקומיות לבצע באמצעות מצלמות פעולות אכיפה שעניינן עבירות תעבורה.[8]
  • תיקון מס' 130 בא לתת מענה להתפתחות הטכנולוגית של רכב אוטונומי, ובמסגרתו נוספו לפקודה סעיפים המסדירים תפעול של רכב אוטונומי.[9]

הוראות הפקודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת התעבורה מורכבת מ-11 פרקים.

כמקובל בחוקים רבים, הפרק הראשון עוסק בהגדרת המושגים הרבים המופיעים בהמשך הפקודה.

פרק שני עוסק ברישוי ורישום בתחום הרכב: רישיון רכב ורישום רכב, רישיון נהיגה (כולל הגבלות על נהג חדש), רישיון להפעלת מונית, רישיון להוראת נהיגה, רישיון למיתקן תחבורתי (מסוף לתחבורה ציבורית או תחנה מרכזית) והפעלה ניסיונית של רכב עצמאי בלא נהג.

פרק שלישי עוסק בפטורים שונים מהחובות שנמנו בפרק השני, כגון פטור מאגרות רישום ומאגרות רישיון רכב ופטור מאגרת רישיון נהיגה.

פרק רביעי עוסק בכללי השפיטה בבתי המשפט לתעבורה. הפרק מסמיך את בתי המשפט לתעבורה לדון בעבירות הבאות:

(1) עבירות תעבורה, שהן עבירות לפי פקודה זו והתקנות שהותקנו מכוחה;
(2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו־46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפסקה זו;
(3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח–1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב;
(4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ"ד–1964;
(5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א–1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב;
(6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב;
(7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז–1997;
(8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו–2005;
(9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי;
(10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016.

הפרק מסמיך רשויות מקומיות לבצע באמצעות מצלמות פעולות אכיפה שעניינן עבירות תעבורה.

פרק חמישי עוסק בסמכות שוטר לעצור נהג על עבירות תנועה מסוימות, ולהטיל קנס על עבירות אחרות.

פרק שישי עוסק בסמכותם של בית המשפט ושל קצין משטרה לפסול רישיון נהיגה של אדם (כולל קביעת פסילת מינימום לעבירות מסוימות) ולאסור שימוש ברכב מחמת עבירות שנעשו בו.

פרק שישי־1 עוסק בחובתו של הנוסע באוטובוס בקו שירות לשלם בעד נסיעתו.

פרק שישי2 עוסק באכיפת עבירות בנתיבי תחבורה ציבורית בידי מפקחים שמונו על ידי שר התחבורה.

פרק שביעי מפרט עבירות לפי פקודה זו ועונשיהן.

פרק שמיני מסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בנושאי הפקודה, ומסמיך את הרשויות המקומיות להתקין חוקי עזר להסדרת תנועה וחניה בתחומיהן.

מכוח הפקודה הותקנו תקנות רבות:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יצחק שורץ, אוגדן לדיני תעבורה, אלון הוצאה לאור, 2022
  • אילון אורון, תעבורה – עיקרי הלכות, פרלשטיין-גינוסר, 2023
  • אריה ליכט, מורד מפרע, עבירות תעבורה – הלכה ומעשה, אוצר המשפט, 2017

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פקודת ההובלה בדרכים, חוקי ארץ ישראל ב׳ פרק קכ"ח, עמ׳ 1271
  2. ^ פקודת התעבורה (תיקון), ע"ר 33, תוספת א' מ-19 בנובמבר 1948
  3. ^ פקודת התעבורה, דיני מדינת ישראל 7 מ-1 באוגוסט 1961
  4. ^ חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 64), התשס"ה-2005, ס"ח 1999 מ-12 באפריל 2005
  5. ^ חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 69), התשס"ה-2005, ס"ח 2019 מ-8 באוגוסט 2005
  6. ^ שלבי החקיקה של חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 72), התשס"ו-2005, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  7. ^ שלבי החקיקה של חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103), התשע"ב-2012, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  8. ^ חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה-2015, ס"ח 2499 מ-5 באוגוסט 2015
  9. ^ חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 130), התשפ"ב–2022, ס"ח 2967 מ-15 במרץ 2022