פקודת סדרי השלטון והמשפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, היא דבר החקיקה הראשון שנחקק במדינת ישראל עם הקמת המדינה ב-1948.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להקמת המדינה היה בתוקף המנדט הבריטי, שמכוחו חוקק השלטון חוקים מסוגים שונים. החוק הבסיסי נקרא "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל" והתקבל על ידי ממשלת בריטניה. חוק זה היה מעין חוקה ומכוחה נוסחו פקודות על ידי הנציב העליון.

ב-29 באפריל 1948, לאור סיומו הקרוב של המנדט, שתוקפו עמד לפוג בחצות הלילה שבין 14 ל-15 במאי 1948 (שעות ספורות לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל), קיבל הפרלמנט הבריטי חוק, בשם "חוק פלשתינה" (Palestine Act, 1948), ולפיו כל החוקים שנחקקו בתקופת המנדט יחדלו מלחול בשטחה של ארץ ישראל. כן ברור היה ומובן, כי המדינה החדשה, שהיא גוף משפטי חדש השואף לעצמאות ולניתוק הקשרים עם השלטון הזר שקדם לו, חפץ במערכת משפטית עצמאית המנותקת מכל תלות בבריטניה, ובמיוחד כאשר מערכת משפטית זו כללה חוקים הסותרים את עצם מהותה של המדינה החדשה, כגון חוקים האוסרים על יהודים לעלות אל הארץ או חוקים האוסרים על יהודים לרכוש מקרקעין.

עם כל זאת ברור כי מדינה אינה יכולה להתקיים ללא מערכת של חוק ומשפט, וכי מערכת כזו אינה יכולה להיווצר בן לילה, יש מאין. עוד במעמד הקראת מגילת העצמאות, ב-14 במאי 1948 פורסם "מנשר מועצת המדינה הזמנית"[1] שנועד לקבוע את ההסדרים הבסיסיים ביותר בנוגע לחקיקה, מנשר אשר קבע שלושה הסדרים: מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת. הוראות החוק המנדטורי נותרות בתוקפן. הוראות החוק המפלות לרעה יהודים, הנובעות מהספר הלבן של שנת 1939, מבוטלות באופן רטרואקטיבי, כאילו לא באו לעולם.

ברור היה כי במנשר זה אין די, וארבעה ימים לאחר פרסום המנשר, ב-19 במאי 1948 פרסמה מועצת המדינה הזמנית את דבר החקיקה הראשון שלה - חוק בשם "פקודת סדרי השלטון והמשפט", ובו הוסדרו החוקים במדינה החדשה.[2] עיקרו של החוק היה קבלת עיקר גופם של החוקים והתקנות הבריטיים שנחקקו בשנות המנדט, ברוח המנשר, וקביעת ההסדרים הקונסטיטוציוניים הבסיסיים של המדינה החדשה - רשויותיה וסמכויותיהן. תחולת הפקודה נקבעה רטרואקטיבית לליל שבת, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948.

הוראות הפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה יצרה גוף מחוקק, בשם מועצת המדינה הזמנית, אשר לאחר הבחירות לאספה המכוננת הפך להיות האספה המכוננת, ולאחר מכן הכנסת. למועצה זו ניתנו סמכויות שיש בידי כל פרלמנט במדינה דמוקרטית, דהיינו סמכות חקיקה, מיסוי, סמכות קביעת תקציב המדינה, וסמכות ההכרזה על מצב חירום.

כן יצרה הפקודה גוף מבצע, שנקרא הממשלה הזמנית והעניקה לו את סמכויות הביצוע, לרבות סמכות להתקנת תקנות ותקנות שעת חירום. על פי סעיף 14 לפקודה עברו כל הסמכויות השלטוניות שהיו נתונות למלך בריטניה, למזכירי המדינה שלו ולנציב העליון, לידי הממשלה הזמנית שהוקמה. סמכות מיוחדת ניתנה לממשלה זו להקים כוחות מזוינים ולהפעילם.

סעיף 11 לפקודה, הסעיף החשוב, השאיר בתוקפו את "המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה' באייר תש"ח", כלומר את החוקים שחלו בתקופת המנדט הבריטי, וזאת פרט ל"שינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה", סייג המאפשר לבתי המשפט לחרוג מהחקיקה המנדטורית.[3]. החקיקה המפלה, ששימשה להגבלת העלייה ולהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים, על פי הספר הלבן של 1939, בוטלה במפורש בסעיף 13 של הפקודה.

על מנת להבהיר את עליונות החקיקה החדשה על המשפט הבריטי נחקקה לאחר זמן מה פקודה הנקראת "פקודת סדרי השלטון והמשפט (הוראות נוספות)" אשר קבעה כי אם חוק של מועצת המדינה הזמנית סותר חוק קיים, רואים את החוק הקודם כמבוטל.

בתי המשפט הקיימים הוסיפו לפעול, וזאת על פי סעיף 17 לפקודה.

סעיף חשוב נוסף בפקודה קבע את יום השבת ומועדי ישראל כימי מנוחה רשמיים, ובזאת ניתן לראשונה חותם רשמי בחקיקה לאופיה היהודי של המדינה, מעבר לאמור במגילת העצמאות אשר אינה בעלת תוקף חוקי מחייב.

סעיף 15(ב) לפקודה ביטל את הוראות החוק שדורשות שימוש בשפה האנגלית.

לאחר קבלת הפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה הייתה הסדר זמני במהותו, שקבע הוראות זמניות. סעיף 11 לפקודה ממשיך לחול, ומכוחו מוסדרים עדיין דינים רבים על פי הסדרים חקיקתיים בריטים שטרם שונו על ידי הכנסת. כך, דיני השטרות, דיני הנזיקין, דיני הראיות ודינים רבים נוספים במדינת ישראל, עדיין נושאים את השם "פקודה" ומוסדרים על פי הסדר שהוא במקורו בריטי.

הסדרים אחרים בפקודה הוחלפו בחקיקה מיוחדת ומפורשת. כך, למשל, המוסדות שנקבעו בפקודה חלפו מן העולם זה מכבר. "פקודת המעבר לאספה המכוננת" הסדירה את המעבר בין מועצת המדינה הזמנית, שהיה בעיקרו גוף ממונה, לאספה המכוננת, שהייתה גוף נבחר. סעיף 3 קבע החוק כי לאספה המכוננת יהיו כל הסמכויות שקבע החוק למועצת המדינה הזמנית. לאחר בחירת האספה המכוננת, ב-16 בפברואר 1949, התקבל חוק המעבר, התש"ט-1949, אשר הפך את האספה המכוננת לכנסת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wikisource-logo.svg פקודת סדרי השלטון והמשפט, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]