נהיגה בשכרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזה נגד נהיגה בשכרות בערך משנת 1936

נהיגה בשכרות היא נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שגורמת לתגובות איטיות ופחות שקולות של הנהג. הנהיגה בשכרות עלולה לסכן את הנוהג ומשתמשי דרך אחרים ולכן נחשבת לעבירת תנועה חמורה ברוב מדינות העולם.

על פי מחקרים בתחום, כבר בריכוז אלכוהול יחסית נמוך, בטווח שבין 100-50 מ"ג ל-100 מיליליטר דם, ניתן להבחין בירידה בעכבות, עליה בביטחון העצמי, ירידה בתשומת הלב, שיבוש בשיקול הדעת – בעיקר בנוגע לזמן ולמרחק, דברת והפרעה תחושתית המהוות סכנה בעת נהיגה‏[1].

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית מגדירה תאונה הקשורה לנהיגה תחת אלכוהול, כל תאונה בה אחד הנהגים המעורבים היה בעל ריכוז של לפחות 0.08 גרם אלכוהול לדציליטר דם. בשנת 2008 נהרגו בתאונות כאלו בארצות הברית 11,773 בני אדם, ירידה של מעל 10% לעומת 2007. בשנים 2007-2008, 31.6% מההרוגים בתאונות דרכים נהרגו בתאונות הקשורות לאלכוהול. המדינות עם שיעורי הרוגים בתאונות הקשורות לאלכוהול הגרועים ביותר הם מונטנה, דרום קרוליינה ולואיזיאנה[2]. לא כל תאונה הקשורה לאלכוהול נגרמה בהכרח בגלל אלכוהול כגורם יחיד או כגורם בכלל, שכן ייתכן שהנהג שאינו אשם בתאונה הוא זה שנמצא אלכוהול בדמו. ההערכות לגבי נפגעים בתאונות הן נמוכות בהרבה וההערכה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית היא שכ-10% מהנפגעים בתאונות דרכים נפגעו בתאונות הקשורות לאלכוהול‏[3].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוגדרת נהיגה בשכרות כמצב בו ריכוז האלכוהול בדם הוא מעל 0.05% (50 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם). בבדיקה במכשיר ינשוף אדם נחשב בגילופין אם נמצא שיעור של 250 מיקרוגרם בליטר אוויר. בעקבות פסיקה של בית המשפט המחוזי בירושלים הועלה הרף ל-400 מיקרוגרם בנשיפה, אולם בעקבות פסיקה נוספת הוא הורד ל-290 מיקרוגרם‏[4]. בשנת 2010 הוכנס תיקון לפקודת התעבורה בנוגע לנהגים חדשים, נהגי רכב כבד (מעל 3500 ק"ג) ונהגי רכב ציבורי הקובע שהם יואשמו בנהיגה בשכרות אם ריכוז האלכוהול בדם שלהם הוא מעל 0.01% אחוז (10 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם) או 50 מיקרוגרם בנשיפה בבדיקת הינשוף.‏[5]

על פי סעיף 39א לפקודת התעבורה נקבע עונש מינימום של שנתיים שלילת רישיון על נהיגה בשכרות, למעט בנסיבות מיוחדות.

על החומרה שבנהיגה בשכרות אמר השופט אדמונד לוי: "לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה בגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים, וממנה רשאי בית-המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית-משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך, נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר."‏[6].

כאשר נהיגה בשכרות מסתיימת בתאונה קטלנית, נוהגת התביעה, במקרים רבים, להעמיד את הנהג לדין על עבירת הריגה ולא להסתפק בהאשמה בגרימת מוות ברשלנות. בהתאם לכך, העונשים המוטלים על הנהגים מגיעים למספר שנות מאסר. בתחילת 2011 החמירו שופטי בית המשפט העליון עם נהג שהורשע בהריגה בעת נהיגה בשכרות והעלו את עונשו מ-4 שנות מאסר ל-5.5 שנות מאסר, מתוך מטרה מוצהרת להעלות את רף הענישה‏[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 13 31.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.