נהיגה בשכרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזה נגד נהיגה בשכרות בערך משנת 1936

נהיגה בשכרות היא נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שגורם לתגובות איטיות ופחות שקולות של הנהג. הנהיגה בשכרות עלולה לסכן את הנוהג ומשתמשי דרך אחרים ולכן נחשבת לעבירת תנועה חמורה ברוב מדינות העולם.

על פי מחקרים בתחום, כבר בריכוז אלכוהול יחסית נמוך, בטווח שבין 100-50 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם (0.05%-0.1%), ניתן להבחין בירידה בעכבות, עליה בביטחון העצמי, ירידה בתשומת הלב, שיבוש בשיקול הדעת – בעיקר בנוגע לזמן ולמרחק, דברת והפרעה תחושתית המהוות סכנה בעת נהיגה.‏[1]

במדינות רבות, כולל ישראל, יכול אדם להיות מורשע בנהיגה בשכרות, או שליטה ברכב במצב שכרות, גם אם רק ישב במושב הנהג והיה סיכוי שהוא עלול להתחיל בנסיעה מתוך שכרות‏[2].

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית מגדירה תאונה הקשורה לנהיגה תחת אלכוהול, כל תאונה בה אחד הנהגים המעורבים היה בעל ריכוז של לפחות 0.08 גרם אלכוהול לדציליטר דם. בשנת 2008 נהרגו בתאונות כאלו בארצות הברית 11,773 בני אדם, ירידה של מעל 10% לעומת 2007. בשנים 2007-2008, 31.6% מההרוגים בתאונות דרכים נהרגו בתאונות הקשורות לאלכוהול. המדינות עם שיעורי הרוגים בתאונות הקשורות לאלכוהול הגרועים ביותר הם מונטנה, דרום קרוליינה ולואיזיאנה.‏[3] לא כל תאונה הקשורה לאלכוהול נגרמה בהכרח בגלל אלכוהול כגורם יחיד או כגורם בכלל, שכן ייתכן שהנהג שאינו אשם בתאונה הוא זה שנמצא אלכוהול בדמו. ההערכות לגבי נפגעים בתאונות הן נמוכות בהרבה וההערכה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית היא שכ-10% מהנפגעים בתאונות דרכים נפגעו בתאונות הקשורות לאלכוהול.‏[4]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוגדרת נהיגה בשכרות כמצב בו ריכוז האלכוהול בדם הוא מעל 0.05% (50 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם). בבדיקה במכשיר ינשוף, אדם נחשב בגילופין אם נמצא שיעור של 250 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר שנשף. בעקבות פסיקה של בית המשפט המחוזי בירושלים, הועלה הרף ל-400 מיקרוגרם בנשיפה, אולם בעקבות פסיקה נוספת הוא הורד ל-290 מיקרוגרם.‏[5] בשנת 2010 הוכנס תיקון לפקודת התעבורה בנוגע לנהגים חדשים, נהגים צעירים, נהגי רכב כבד (מעל 3500 ק"ג (דרגות רישיון C1 ו- C) ונהגי רכב ציבורי (דרגות רישיון D, D1, D2, D3), הקובע שהם יואשמו בנהיגה בשכרות כבר אם ריכוז האלכוהול בדם שלהם הוא מעל 0.01% אחוז (10 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם) או 50 מיקרוגרם בנשיפה בבדיקת הינשוף.‏[6]

על פי סעיף 39א לפקודת התעבורה, נקבע עונש מינימום של שנתיים שלילת רישיון על נהיגה בשכרות, למעט בנסיבות מיוחדות.

על החומרה שבנהיגה בשכרות אמר השופט אדמונד לוי: "לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה בגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך, לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים, וממנה רשאי בית-המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית-משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך, נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר."‏[7]

כאשר נהיגה בשכרות מסתיימת בתאונה קטלנית (תאונה עם הרוגים), נוהגת התביעה, במקרים רבים, להעמיד את הנהג לדין על עבירת הריגה ולא להסתפק בהאשמה בגרימת מוות ברשלנות. בהתאם לכך, העונשים המוטלים על הנהגים מגיעים למספר שנות מאסר. בתחילת 2011 החמירו שופטי בית המשפט העליון עם נהג שהורשע בהריגה בעת נהיגה בשכרות והעלו את עונשו מ-4 שנות מאסר ל-5.5 שנות מאסר, מתוך מטרה מוצהרת להעלות את רף הענישה.‏[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Swedish road sign 11 13 31.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.