פרדגונד
 | |||
| לידה | מונדידייה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 597 פריז, האימפריה הפרנקית  | ||
| מקום קבורה |
בזיליקת סן-דני | ||
| בן או בת זוג |
כילפריך הראשון (568–584) | ||
| השושלת המרובינגית | |||
| |||
  | |||
פרדגונד (גם פרדגונס, פרדגונדה ופרדגונדיס - Fredegund או Fredegunda, בלטינית: Fredegundis, בצרפתית: Frédégonde; נפטרה ב-8 בדצמבר 597) הייתה אשתו של המלך המרובינגי כילפריך הראשון מסואסון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל המידע עליה מגיע מכתביהם של ונאנטיוס פורטונאטוס וגרגוריוס מטור.
נולדה ככל הנראה במונטדידיה (Montdidier) שבמחוז מוזל לפקיד המלך בשם ברונולף מקמברי (Cambrai) שקיבל לאחר נישואיה תואר רוזן ולקלותילד (Chrotechilde).
כל כוחה ועושרה באו לה בזכות היותה זוגתו של כילפריך. היא הייתה משרתת של אשתו הראשונה של כילפריך, אודוברה (Audovera). אודוברה הייתה אמם של תיאודברט מסואסון שמת במלחמה נגד זיגיברט ב-575, מרובך שנישא לברונהילדה (ברונכילדיס) ופנה נגד אביו ובמיוחד נגד אמו החורגת פרדגונדיס, כלוביס אותו רצחה פרדגונד ובזינה שייסדה את המנזר בפואטיה. פרדגונד זכתה לחיבתו של כילפריך, הפכה לפילגשו ובזכות תחבולה שתחבלה שכנעה אותו לשלוח את אודוברה למנזר ולהתגרש ממנה.
בעת שהמלך כילפריך נלחם בסקסוניה נגד אחיו זיגיברט הראשון, ילדה אודוברה בת לכילפריך. פרדגונדיס ניצלה את תמימותה של אודוברה ושכנעה אותה להיות הסנדקית של בתה כילדזינד, בתואנה כי אין נאצלה ממנה ואין ראויה ממנה להיות סנדקית של נסיכה כה חשובה. העובדה שאודוברה הייתה הסנדקית של בתה עצמה ובשרה, מנעה ממנה לקיים חיי אישות עם המלך (אסור לסנדקית שהיא האם הרוחנית לקיים יחסים עם האב הביולוגי, יחסים אלו נחשבים בעיני הכנסייה כגילוי עריות).
כילפריך אמנם שילח את אודוברה אולם התחתן ב-566 עם הנסיכה הוויזיגותית גלסוינטה (Galswintha) לאחר שהבטיח לאביה כי לא ינשא לנשים נוספות כל עוד הוא נשוי לגלסוינטה. גלסוינטה לא הייתה שבעת רצון מהעובדה שכילפריך נואף עם פילגש ורצתה לחזור לבית אביה, ובכך הייתה גורמת להעברת אדמות פרנקיות לידי הוויזיגותים. גלסוינטה מתה ב-568, כפי הנראה נחנקה על ידי פרדגונד שירשה את תפקיד המלכה ובכך פתחה סכסוך בן כ-40 שנה עם אחותה של גלסוינטה, ברונהילדה אשת זיגיברט הראשון. על מנת לפייס את ברונהילדה, או לפחות להקהות את זעמה, זימן זיגיברט את אחיו כילפריך לפגישה שנוהלה על ידי אחיהם גונתרם. בפגישה הוחלט כי ברונהילדה ירשה את רכושה של אחותה שקיבלה זו כמתנת חתונה (morgengabe) מכילפריך, ירושה שכללה נחלאות רבות ובהן הערים בורדו, לימוז' וקאור.
נאמר כי פרדגונדיס ארגנה את חיסולו של זיגיברט הראשון ב-575 בעזרת סכינים מורעלות, וכי ניסתה להתנקש בחייהם של בנו של זיגיברט, כילדברט השני, גיסה גונתרם וכן בחיי ברונהילדה.[1] וכן הרגה את הבישוף פראטקסטאטוס (Praetextatus) ב-586.
ילדיה:
- ריגונתיס (569–589)
- כלודברט (נולד בערך ב-565, מת מדיזנטריה יחד עם אחיו דגוברט ב-580)
- שמשון נולד בערך ב-573 מת מדיזנטריה ב-577
- דגוברט, מת מדיזנטריה ב-580 יחד עם אחיו כלודברט
- תאודוריך, נולד בערך ב-582, מת מדיזנטריה ב-584
- כלותאר השני (584 - 629), מלך נויסטריה ואחר כך מלך כל הפרנקים.
לידתו של כלותאר התרחשה אחרי מותו של אביו ולכן פרדגונד נחשדה בניאוף. היא ארגנה 3 בישופים ו-300 גברים שיישבעו שכלותאר הוא בנו של כילפריך ויורשו החוקי.
לאחר הרצח המסתורי של כילפריך ב-584, פרדגונד תפסה את אוצרותיו ומצאה יחד עם בנה הנותר, כלותר השני, מחסה בקתדרלה של פריז, שם הגן עליהם גונתרם עד מותו ב-592.
גרגוריוס מטור מתאר אותה כרוצחת אכזרית וסדיסטית; בנה, כלותר, הרג את ברונהילדה תוך שהוא ממשיך את שנאתה של פרדגונד לברונהילדה. הוא קשר בשרשראות את המלכה ברונהילדה, שהייתה כבר בשנות השישים לחייה לארבעה סוסים שדרבנו לארבעה כיוונים שונים וקרעו את גופה של המלכה לגזרים.
לאחר מכן הפך כלותר למלך כל ממלכת הפרנקים.
פרגונד נפטרה ב-8 בדצמבר 597 בפריז, קברה בבזיליקת סן-דני עשוי אבן גיר קשה, מעוצב במוזאיקה של נחושת ושיש שהובא מכנסיית סן ז'רמן דה פרה.
פרדגונד בפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסופר עליה[2] כי לאודסטיס, (Leudastis), מי שהיה רוזן טור, הפיץ רכילות לפיה הבישוף של בורדו, ברטרנדוס (Bertrandus), הוא המאהב של פרדגונדיס. כילפריק אסר את לאודסטיס לפרק זמן ואז שחררו מהכלא. לאודסטיס פנה אל פרדגונד בבקשה כי תמחל לו, פרדגונדיס הפגועה מהרכילות פרצה בבכי, פקדה על משרתיה לתפוס את לאודסטיס. הלה נפצע כשהתנגד ואז פקדה פרדגונדיס להשליך אותו על הרצפה ולהרוג אותו.
מציעים את פרדגונד כמודל שנתן השראה לסיפור סינדרלה. גרגוריוס מטור כתב עליה שהיא קינאה לבתה, עצמה ובשרה, ריגונתיס, שטענה כי היא זו שצריכה להיות פילגש ולא אימה ושהאשימה את פרדגונד בקמצנות. פרדגונד המתינה להזדמנות מתאימה ותחת מסווה של נדיבות לב לקחה את בתה לחדר האוצר, פתחה בפניה את ארגז האוצרות והראתה לה את תכשיטי המלך אותם הוציאה מהארגז. פרדגונד השימה עצמה עייפה ואמרה לריגונתיס שתוציא מהארגז מה שידה משיגה. כאשר הבת כרעה ברך והתכופפה אל תוך הארגז, סגרה פרדגונדה את מכסה הארגז על צוואר בתה והייתה הורגת אותה אם לא היו המשרתים נחלצים לעזרתה.
ריגונתיס שודכה לנסיך הוויזיגותי ריקרד, בנו של המלך ליאוויגילד מהיספניה. על מנת לצייד את תהלוכת הנישואין ולהעלות את יוקרתה, רוקנה פרדגונד את אוצר הממלכה למרות התנגדות האצולה. פרדגונד טענה כי כל המתנות הן תולדה של רכוש שנצבר על ידי בעלה ונדיבותו. במהלך המסע הארוך נשדדה שיירת הכלולות פעם אחר פעם על אף שהדבר היה אסור על ידי החוק הסאלי, ומשרתיה של ריגונתיס נטשו אותה. כאשר הגיעה ריגונתיס לטולוז, נשאר מכל העושר שהובילה רק מעט מאוד. אחרי מותו של כילפריך ב-584, דסידריוס מאקוויטינה הלך לטולוז להודיע לריגונטיס על מות אביה ולאבטח את שרידי הרכוש. ריגונתיס המרוששת חזרה לבית אימה והנישואין בוטלו. מסופר[3] שכאשר חזר המשרת לאונרדוס (Leunardus) מטולוז וסיפר לפרדגונדיס כי שדדו את תהלוכת החתונה של בתה, ריגונתיס (Rigunthis). פרדגונדיס הזועמת ציוותה להפשיטו מבגדיו ולשלחו ערום. היא גם ציוותה להכות או להשחית את גופם של אנשי הפמליה והמשרתים שהיו בתהלוכה. וזאת כנקמה במי שהיו עדים לקלונה. מאחר שלא יכלה לנקום בשודדים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרדגונד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Merriam-Webster's Collegiate Encyclopedia (New York: Merriam-Webster, Inc., 2000), עמ' 607
- ^ [1] Poems to Friends
- ^ מתוך נירה פנסר, מגדר ואלימות בחברה המרובינגית, בתוך נשים, זקנים וטף: קובץ מאמרים לכבודה של שולמית שחר, עורכים: מירי אליאב-פלדון ויצחק חן, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, תשס"ב 2001.
| השושלת המרובינגית | |
|---|---|
|