פרדריקה פון שטאדה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
.jpg) | |
| לידה |
1 ביוני 1945 (בת 78) סומרוויל, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1970 |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
פרדריקה פון שטאדה (באנגלית: Frederica von Stade נולדה ב-1 ביוני 1945) היא זמרת אופרה אמריקאית בפרישה-למחצה. מאז הופעת הבכורה שלה במטרופוליטן אופרה בשנת 1970, הופיעה באופרות, מחזות-זמר\ קונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי העולם, בהם לה סקאלה, האופרה הלאומית של פריז, האופרה של וינה, פסטיבל זלצבורג, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, פסטיבל גליינדבורן וקרנגי הול. בין המנצחים שעמם שרה קלאודיו אבאדו, ליאונרד ברנשטיין, פייר בולז, קרלו מריה ג'וליני, הרברט פון קאראיין, ג'יימס לוויין, ריקרדו מוטי, סייג'י אוזאווה, ג'וזפה סינופולי, גאורג שולטי ומייקל טילסון תומאס. היא הרבתה גם להקליט בסוגות מוזיקה שונות, והייתה מועמדת לתשעה פרסי גראמי כזמרת קלאסית מצטיינת. היא הרבתה להופיע גם בטלוויזיה.
כמצו סופרן השולטת בה במידה במוזיקה לירית ובקולורטורה, ביצעה חמישים ושבעה תפקידים אופראיים על הבמה ועוד שמונה בקונצרטים או על גבי תקליטורים, החל בתפקידי משנה וכלה בתפקידים ראשיים, הן גבריים והן נשיים וכן, בשנים האחרונות, תפקידי אופי. שמה נקשר בעיקר לאופרות מאת מוצרט, רוסיני, לרפרטואר צרפתי ולמוזיקה אמריקאית בת-זמננו, בייחוד יצירות מאת דומיניק ארג'נטו וג'ייק הגי. היא השתתפה בתשע בכורות עולמיות. בין התפקידים שבהם נודעה ביותר פנלופה ב"שיבת יוליסס", רוזינה ב"הספר מסביליה", אנג'לינה ב"לה צ'נרנטולה", שרלוט ב"ורתר", סנדרילון ב"לוסט", מליסנד ב"פליאס ומליסנד", האנה גלאווארי בהאלמנה העליזה (אופרטה) והגברת דה רושה ב"איש מת מהלך", וכן, בתפקיד מכנסיים, ככרובינו בנישואי פיגארו, הנזל בהנזל וגרטל (אופרה) ואוקטביאן באביר הוורד.
מאז פרישתה מעבודת ביצוע במשרה מלאה בשנת 2010, עוסקת פון שטאדה יותר ויותר בעבודת צדקה, בעיקר בעזרה למיזמים המטפחים חינוך מוזיקלי או תומכים בחסרי-בית. בין השאר היא מטפחת את המקהלה העממית של אוקלנד, מקהלת הרחוב של דאלאס והתזמורת הכוראלית של הנגנים הצעירים.
לגירושיה מבעלה הראשון, פיטר אלקוס, נודעה חשיבות בפיתוח חוק משפחה תקדימי באמריקה, שקבע כעיקרון, שכאשר נישואיהם של אמני במה מתפרקים, בתי המשפט יכולים לייחס ערך כלכלי לפרסומם האישי ולראות בו נכס זוגי לחלוקה עם בני הזוג הקודמים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון שטאדה היא בת למשפחה גדולה ועשירה, שתפסה לאורך שנים מקום חשוב בחברה הגבוהה של צפון-מזרח ארצות הברית, ומוצאה מאירלנד פון שטאדה נולדה בסומרוויל, ניו ג'רזי, ב-1 ביוני 1945. שבעה שבועות לפני לידתה, ב-10 באפריל 1945, נהרג אביה בפעולה בגרמניה במלחמת העולם השנייה, כשהג'יפ שלו עלה על מוקש.[1] המכתבים הרבים שכתב לאמה מאירופה נתנו לאחר שנים השראה לקים ואת' וריצ'רד דניאלפור לכתוב את מחזור השירים "אלגיות" למענה. היא תיארה את רגשותיה אל אביה במילות השיר "לאבא" משנת 2004, שג'ייק הגי כתב לו מוזיקה ושניהם ביצעו אותו באלבומו "בשר ואבן"
פון שטאדה נקראה על שם סבתה מצד אמה, פרדריקה לוקאס.[2] משפחתה נהגה לקרוא לה בשם החיבה "פליקה", "ילדה קטנה" בשוודית, שאביה אימץ מספרה של מרי או'הארה, ידידתי פליקה, לכנות בו את סוסת הפוני האהובה שלו.
ב-6 בדצמבר 1946 נישאה אמה של פון שטאדה בשנית, לקצין גבוה בצבא ארצות הברית, הורייס ויליאם פולר. כדיפלומט בשירות משרד החוץ האמריקאי, לקח עמו את אשתו ואת ילדיה, פרדריקה ואחיה צ'ארלס, לשליחות באיטליה וביוון, אבל עבודתו השאירה לו כל כך מעט זמן עם בתו החורגת, שהיא כמעט לא הכירה אותו. זכרונות שהותה באתונה נתנו השראה לאחד משיריה במחזור השירים שלה "כנפי נייר", למוזיקה מאת ג'ייק הגי. שניהם הקליטו את השיר לאלבומו של הגי "פני האהבה: שירי ג'ייק הגי".[3]
ב-6 באוקטובר 1950 עזבו שרה פולר וילדיה את לה האבר על האוניה "אמריקה" בדרכם חזרה לארצות הברית.[4] בני הזוג פולר התגרשו ב-1951.[5] שרה פון שטאדה בנתה לה חיים חדשים בוושינגטון הבירה, שם עבדה כמזכירה ב-CIA. פון שטאדה זוכרת את עצמה כ"ילדת מפתח", עם אם נמרצת, פיקחית, דברנית ובעלת חוש הומור, ש"בעיית השתייה" שלה לא פגעה בקשר החם והנלהב שלה עם בתה.
כהייתה בת שש-עשרה, לקחה אותה אמה לפסטיבל זלצבורג לשמוע את אביר הוורד עם אליזבת שוורצקופף וכריסטה לודוויג בניצוח קרל בהם. אף כי הגיעה לאולם הקונצרטים רטובה ופרועה, אחרי נסיעה בגשם במכונית דולפת, הוקסמה פון שטאדה מן האופרה, שהייתה בשבילה הדבר היפה ביותר ששמעה מעודה, והיא עדיין נוצרת את החתימה, שביקשה וקיבלה משוורצקופף כשראתה אותה מבעד לחלון מסעדה.[6] בשנות לימודיה שלה בנורטון התוודעה למוזיקה קלאסית יותר, כאשר שרה יצירות מקהלתיות מאת מוצרט, הנדל, פלסטרינה, אורלנדו לאסוס וז'וסקן דה פרה.[7]
אך לא ריכרד שטראוס ואף לא אחד מיתר המלחינים בפנתיאון הקלאסי יכול היה לרחיקה מסוג המוזיקה, ששבה את לבה בשנותיה הראשונות. כשבידרה את חבריה ומשפחתה באחד המפגשים שארגנה, שרה תמיד את שירי הפופ או הנעימות ממחזות הזמר שלמדה משמיעה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרדריקה פון שטאדה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צ'ארלס ס. פון שטאדה
- ^ ג'ודית מייקלסון, לוס אנג'לס טיימס, "אוה, חייה של דיווה: 20 שנה לאחר הופעת הבכורה שלה, פרדריקה פון שטאדה מוצאת עצמה בשיאה ובפרשת דרכים בקריירה שלה. 4 במרץ 1990
- ^ יוטיוב, ראיון עם פרדריקה פון שטאדה וג'ייק הגי, חלק 2 9 במאי 2008
- ^ קטע מרשימת נוסעים במחלקה הראשונה על אוניית הקיטור "אמריקה" במסעה מלה האבר לנמל ניו יורק, הפלגה שיצאה לדרך ב-6 באוקטובר 1950
- ^ ניו יורק טיימס, עמ' A20: ה.ו. פולר מת בגיל 81; ותיק מעוטר של הצי האמריקאי 18 באוגוסט 1989
- ^ אן סיברל: "בראוו! בראווה! לילה באופרה", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001, עמ' 6, isbn=9780195139662
- ^ סוזנה לסארד: "פליקה; הניו יורקר 7 במאי 1979, עמ' 35