פרויקט ריזה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מיזם, בונקר  |
| מדינה |
פולין |
| קואורדינטות | 50°42′N 16°27′E / 50.7°N 16.45°E |
  | |
פרויקט ריזֶה (בגרמנית: Projekt Riese, מילולית: פרויקט "ענק") הוא כינוין של מערכת מנהרות ואולמות גדולה ומסועפת, בשבעה אתרים שנחצבו בתקופת מלחמת העולם השנייה באזור הרי הינשוף הממוקמים בחבל שלזיה תחתית, דרום-מערב פולין, שהיה נתון באותה תקופה תחת שלטון גרמניה הנאצית. הפרויקט מעולם לא הושלם, מתחמים שונים שלו אינם מקושרים ביניהם, ולא קיימת כל עדות מוסמכת בכתב לגבי מטרתו, ומבנהו הסופי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת מלחמת העולם השנייה וכיבוש אזור שלזיה והרי הינשוף על ידי הכוחות הגרמניים, התברר כי לא קיימים באזור מתקנים היכולים לשמש כמחסה והגנה לפיקוד הצבאי והאזרחי של כוחות הכיבוש.
עם התקדמות המלחמה, ובהשפעת תקיפות האוויר המתגברות של בעלות הברית, העבירה גרמניה הנאצית חלק גדול מייצור החימוש האסטרטגי שלה לאזורים בטוחים יותר ובין היתר למחוז שלזיה תחתית. התוכניות להגנה על התשתיות הקריטיות כללו העברה של מפעלי הנשק לבונקרים תת-קרקעיים ובחלק מהם גם בניית מקלטים עבור ראשי המשטר והמנגנונים השונים שלו. בספטמבר 1943 הוחל בבניית מתחם ההגנה בהרי הינשוף שנוהל על ידי שר החימוש אלברט שפר, בתחילה באמצעות מנהל התעשייה של שלזיה, ומאפריל 1944 באמצעות ארגון טודט. לצורך הבניה הוקמו מחנות עבודה עבור כ-20,000 אסירים שהועברו ממחנה הריכוז גרוס רוזן הסמוך. בניית הפרויקט, שבוצעה בסודיות רבה, השפיעה גם על תנאי חייה של האוכלוסייה האזרחית המקומית, שהורשתה לנוע באזורים מוגבלים בלבד. בסוף שנת 1944 התקרב קו החזית של המלחמה ופינוי המחנות והאתר החל בפברואר 1945, אם כי במספר מקומות התנהלה העבודה אפילו בסוף אפריל. הצבא האדום כבש את האזור במאי 1945.
בקרב חוקרים קיימות שתי גרסאות באשר למטרתו האמיתית של הפרויקט, אך הן אינן מאומתות ואינן נתמכות במסמכים או תוכניות כתובות כלשהן. על פי האחת, המדובר בבנייה של מפקדה נוספת עבור היטלר, בדומה למתחמים דומים שנבנו עבורו באירופה, ועל פי השנייה, המדובר במתחמי בנייה עבור מפעלים להרכבה וייצור של כלי נשק. ההערכה היא כי בניית המתקן במעמקי ההרים, החסין להפצצות מן האוויר, הייתה צפויה להיות מושלמת באוגוסט 1945 בעלות כוללת של 130 מיליון רייכסמארק.
בשנת 2011 פורסם כי אותרו מספר מסמכים הנוגעים לתוכניות הפרויקט, אך הם עדיין נחקרים וטרם פורסם תוכנם. בשנת 2015 פורסם כי אותרו סימנים הקשורים לרכבת הזהב הנאצית במעמקי אחת המנהרות, אך גם לכך לא הוצגו הוכחות באופן פומבי.
קטעים מסוימים של הפרויקט פתוחים לציבור וניתן לסייר בהם במסגרת תיור מודרך.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומפלקס כולל מספר מערכות נפרדות של מנהרות ואולמות שנחצבו במעמקי ההרים, וחלקן מאפשרות בתוכן תנועה של כלי רכב. חלק מן האולמות המקושרים למנהרות נמצאות בשלבי בנייה מתקדמים וכוללים גימור פנימי של ציפוי בלוחות בטון.
כחלק מפרויקט הבנייה נסללה רשת דרכים, גשרים ומסילות רכבת אשר קישרו את אתרי החפירות עם תחנות הרכבת הסמוכות. במסגרת הפרויקט נכרתו עצים, נחפרו מאגרי מים ותעלות ניקוז, וסכרים קטנים נבנו על פני נחלים ליצירת מערכת אספקת מים ומערכות ביוב. סלעי ההרים נקדחו ופוצצו בחומרי נפץ, והאולמות שנוצרו חוזקו על ידי בטון ופלדה. לצורך כך הועסקו מומחי כרייה, בעיקר גרמנים, איטלקים, אוקראינים וצ'כים.
התקדמות חפירת המנהרות הייתה איטית, מכיוון שמבנה הרי הינשוף מורכב מאבן גנייס קשה, בניגוד למרבית המתקנים הדומים שנחצבו באבן חול רכה. הבחירה באתר שבו הסלעים קשים ויציבים יותר העניקה את היתרון של הגנה מוחלטת מפני פשיטות אוויר של בעלות הברית ואפשרות לבנות אולמות תת-קרקעיים בגובה 12 מטרים ונפח של 6,000 מ"ק, אם כי גרמה להאטת הבנייה באופן משמעותי. בסך הכל נחפרו מנהרות ואולמות באורך 9 ק"מ, בשטח כולל של 25,000 מ"ר, ובנפח של 100,000 מ"ק.
ההנחה המקובלת כיום היא כי אכן המדובר במתחם פיקוד והגנה עבור היטלר לשימושו בחזית המזרחית כתחליף למתחם מאורת הזאב. ההערכות הן כי מדובר בתוכנית לבניית מתחם עצום ממדים שנועד לאכלס את מפקדתו של היטלר עצמו, הפיקוד העליון של הצבא, הפיקוד העליון של חיל האוויר, משרד החוץ, והנהגת האס אס. פרט לכל הגופים הללו, גם תוספת של כוחות להגנה ושמירה, וכל הנדרש לקיומם האדמיניסטרטיבי והפיזי לאורך זמן. על פי ההערכות, ממדיו הסופיים של הפרויקט אמורים היו לכלול שטח של כמעט 200 אלף מ"ר.
