מאורת הזאב

מאורת הזאב
Führerhauptquartier Wolfsschanze
מידע כללי
סוג	מפקדה, מבנה אדריכלי
על שם	אדולף היטלר
מיקום	קנטרן
מדינה	גרמניה הנאצית; (כיום פולין)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1941
תאריך פתיחה רשמי	1941
תאריך פירוק	25 בינואר 1945
חומרי בנייה	בטון מזוין
קואורדינטות	54°04′46″N 21°29′37″E / 54.079444°N 21.493611°E
	האתר הרשמי
	(למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי מאורת הזאב

מאורת הזאב (גרמנית: Führerhauptquartier Wolfsschanze) היה שם קוד למתחם צבאי אשר שימש כמפקדת מטה הוורמאכט ואחד מאתרי המפקדה של אדולף היטלר, הפיהרר של גרמניה הנאצית, בשנים 1945-1940. המתחם שכן באזור פרוסיה המזרחית (כיום בפולין). במקום זה בוצע ניסיון ההתנקשות הכושל של "קשר העשרים ביולי".

פרטי המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם ממוקם בפולין, ליד העיירה קנטז'ין (בשמה הגרמני: רסטנבורג, Rastenburg), בדרום פרוסיה המזרחית, שהייתה חלק מגרמניה עד שנת 1945. מערכת הבונקרים החלה להיבנות על ידי ארגון טוט בשנת 1940. עד שנת 1944 הוקמו במתחם כ-100 מתקנים ומבנים שונים. המתחם הוקם ביער צפוף וכלל כ-40 מבני בונקרים קלים, כ-40 מבני מנהלה וכלכלה ו-7 בונקרים מבוצרים. תקרות הבונקרים היו בעובי של 6 עד 8 מטרים. המבנים העל-קרקעיים כוסו בטיח הסוואה מיוחד, ברשתות הסוואה חסינות-אש, ובשטח המתחם הוקמו עמדות פלאק אנטי-אוויריות. סביב המתחם פוזרו מוקשים ברצועה ברוחב של בין 50 ל-150 מטרים. סביב רצועת המיקוש נמתחה גדר תיל באורך של 10 קילומטרים. בתחום המתחם הוקמו שני מנחתים למטוסים ותחנת רכבת. המתחם נמצא בקשר אלחוטי וטלפוני תמידי עם ברלין ועם כל החזיתות במרחב.

המתחם כולו נבנה לצורך הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 (שם קוד: מבצע ברברוסה). עם תחילת מבצע ברברוסה שהה היטלר רוב הזמן במתחם זה.

קשר העשרים ביולי ולאחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קשר העשרים ביולי

ב-20 יולי 1944, בוצע ב"מאורת הזאב" ניסיון ההתנקשות של קלאוס שנק פון שטאופנברג באדולף היטלר.

אחרי הפלישה לפולין ב-1939, החליט שטאופנברג להתנקש בהיטלר. לאחר שהחלים מפצעיו, הוא הוצב כקצין המטה של ארמיית העתודה בבנדלר-שטראסה בברלין. אחד ממפקדיו שם, גנרל פרידריך אולבריכט, היה אחד מחברי המחתרת הפעילים. בארמיית העתודה הייתה להם הזדמנות חד-פעמית להפיכה צבאית, תוך הריגתו של היטלר ונטילת השלטון. הקושרים ביססו את תוכניתם על תוכנית סודית בשם "תוכנית ואלקירי" שאושרה על ידי היטלר עצמו, בה על ארמיית העתודה לתפוס את השלטון בברלין, במקרה של הפיכה. תוכנית הכיסוי הייתה אמצעי מנע נגד השתלטות עובדי הכפייה על ברלין.

חלקו המקורי של שטאופנברג בקשר, היה להורות מן המפקדה על מעצר קצינים בכירים ביחידות הוורמאכט ובארגונים הפוליטיים של הרייך, אך מאחר שהיה היחיד מבין הקושרים שהיה בעל גישה להיטלר בתדרוכיו היומיים, הסכים שטאופנברג (בעל שלוש האצבעות בלבד) לבצע את ההתנקשות בעצמו.

ההתנקשות התרחשה ב-20 ביולי 1944 ב"מאורת הזאב". שטאופנברג הניח מתחת לשולחן התדרוכים תיק ממולכד בעל מנגנון השהיה פשוט, שנתן לו בין 10 ל-15 דקות להסתלק מהמבנה. לאחר שראה את הפיצוץ ממרחק, השתכנע שטאופנברג שהיטלר נהרג, ויצא מהמחנה במהירות עם עוזרו, סגן ורנר פון האפטן. הם טסו בחזרה לברלין, אך במהלך הטיסה יצאה הוראה ממפקדתו של היטלר, ששרד בהתנקשות, ליירטם. ההוראה נחתה על שולחנו של קושר אחר, פרידריך גאורגי, וכך הגיע המטוס בבטחה לברלין.

לאחר שכבר הפעילו את 'תוכנית ואלקירי', עלה לפתע היטלר לשידור רדיו, והכריז שניסיון ההפיכה נכשל. זמן קצר לאחר מכן נעצרו הקושרים.

ב-20 בנובמבר 1944 שהה היטלר בפעם האחרונה במקום. המתחם הועבר לאחר מכן לידי מטה הארמייה הגרמנית הרביעית. עקב התקרבות הצבא האדום למתחם הוא פוצץ על ידי יחידות הצבא הנסוגות (על פי הרישומים נדרשו לשם כך 12 טונות של חומר נפץ) וננטש ב-25 בינואר 1945. בעשר השנים שלאחר מכן נוטרלו באזור כ-54,000 מוקשים. חלק מן המבנים שופצו והאתר נפתח למבקרים בשנת 1959.

אתר הנצחה ומוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 1992 הוצבה באתר אנדרטה לזכרו של שטאופנברג במקום בו עמד הצריף בו בוצעה ההתנקשות. הצריף נפגע קשה ונהרס ומה שנותר ממנו היא הרצפה. פעם בשנה, ב-20 ביולי, נערך שם טקס אזכרה לשטאופנברג ושאר משתתפי קשר העשרים ביולי.

האתר היה מוזנח במשך שנים רבות. ב-2019 החל שיפוץ של האתר, הכולל שילוט, תאורה, מיצגים, ואמצעי הדרכה. מאות אלפי מבקרים מגיעים לאתר מדי שנה. התוכנית לשפץ את האתר עוררה דאגה וביקורת שהאתר עשוי להפוך למוקד עלייה לרגל לנאו-נאצים.^[1]