פרידריך ליצו
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1881 פוטסדאם, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1964 (בגיל 83) צלה, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני  רייכסמרינה  קריגסמרינה |
| דרגה |
 ויצה-אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
|
| |
| עיטורים | |
  | |
פרידריך ליצו (בגרמנית: Friedrich Lützow; 31 באוגוסט 1881 – 1 בנובמבר 1964) היה קצין צי גרמני ששירת בצי הקיסרי הגרמני, הרייכסמרינה והקריגסמרינה, והגיע בסופו של דבר לדרגת ויצה-אדמירל במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא גם היה סופר על לוחמה ימית.
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה ביום שישי, 1 בספטמבר 1939, כאשר פלשו הכוחות הגרמניים לפולין, נקרא ליצו לשוב לשירות צבאי ב-24 בדצמבר 1939. הוא שימש כראש מחלקת התעמולה של הקריגסמרינה. בתפקיד זה, הוא היה הדובר של אוברקומנדו דר מרין (הפיקוד העליון הימי). הוא ערך בקביעות את שידורי הרדיו של יום רביעי בערב תחת הכותרת "לוחמה ימית וכוח ימי", בהן הסביר את אירועי המלחמה האחרונים בים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליצו נולד ב-31 באוגוסט 1881 בפוטסדאם, שהייתה חלק מהקיסרות הגרמנית. הוא הצטרף לצי הגרמני הקיסרי כצוער ב-10 באפריל 1899 וב-27 בספטמבר 1902 החל את הכשרתו ב-SMS וייסנבורג. התפקיד הראשון שלו היה כצוער ב-SMS וטין. מ-1905 עד 1910 שירת בתפקידים שונים על סירות טורפדו, ובו זמנית עבר אימוני צוללות ולבסוף מונה למפקד על U-4 בשנת 1909.
מ-1910 עד 1913 שירת במספר תפקידי מטה והשתתף בשני קורסים באקדמיה הימית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שימש כקצין הניווט ב-SMS ויקטוריה לואיזה. באוקטובר 1914 הוא מונה לקצין מטה האדמירליות הראשון במפקדת הצוללות, תפקיד שמילא עד מאי 1918, אז קיבל לידיו את הפיקוד על שייטת הצוללות הראשונה בפולה. ממרץ 1917 עד מאי 1918 הוא פיקד גם על הסיירת הקלה SMS המבורג.
לאחר שביתת הנשק עם גרמניה חזר למטה פיקוד הצוללות בדצמבר 1918, שם הואשם בפירוק מפקדת הים התיכון. מפברואר עד אפריל 1919 שירת לזמן קצר עם צוות התחנה הימית הצפונית לפני שהצטרף למשרד הצי של הרייך.
ב-1924, לאחר ששימש כראש המטה של תחנת הצי הצפוני, מאז 1922, הוא קיבל שוב את הפיקוד על SMS המבורג. בספטמבר 1925 הוא מונה למפקד דיוויזיית האימונים בים הצפוני (Schiffsstammdivision der Nordsee), תפקיד שימלא בשנתיים הבאות. תפקידו האחרון לפני פרישתו ב-1929 היה כמנהל קורס ההכשרה לסגל האדמירליות (Führergehilfenlehrgang).
לאחר פרישתו המשיך לעבוד במחלקת הדפוס של פיקוד חיל הים כשהוא עדיין לימד בקורס הכשרת צוות האדמירליות עד 1931. בשנת 1936 הוא הצטרף לפקולטה של האקדמיה הימית הטורקית באיסטנבול שם לימד במשך שלוש שנים.
ב-1939 הופעל מחדש ושימש כדובר הרשמי של פיקוד הצי עד אביב 1945. הוא נפל בשבי בידי הכוחות הבריטיים ב-8 במאי 1945 והוחזק בשבי עד 1947. הוא מת בביתו בצלה ב-1 בנובמבר 1964.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 באפריל 1908, ליצו התחתן עם הילדגרד קינצל, אחותו של אברהרד קינצל. נולדו להם 5 ילדים, ביניהם גינתר ליצו (4 בספטמבר 1912 – 24 באפריל 1945), טייס קרב ואלוף הפלות של הלופטוואפה ששירת במלחמת העולם השנייה.