פתן שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgפתן שחור
Sinai-Desert-Cobra.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי חוליות
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: נחשים
משפחה: פתניים
סוג: פתן שחור
מין: פתן שחור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Walterinnesia

פתן שחור (שם מדעי Walterinnesia; באנגלית: Desert Cobra - קוברה מדברית) הוא סוג נחש ארסי והנציג היחידי ממשפחת הפתניים בישראל[2]. עד לא מכבר נחשב למין יחיד בסוגו, אולם לאחרונה התגלה כי האוכלוסייה בטרטוריה המזרחית מהווה מין נפרד.

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם העברי מוזכר במקרא:
ישעיהו, י"א, ח':"וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה"
השם המדעי של הסוג Walterinnesia נקרא על שמו של הרופא הבריטי Walter Innes שגילה לראשונה את הפתן השחור ב-1887 במצרים.

עד לא מכבר הפתן השחור נחשב למין יחיד בסוגו, ומחקרים אחרונים גילו כי למעשה קיימים בסוג שני מינים:

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחש זה הוא באורך בינוני המגיע לאורך מקסימלי של 1.3 מ' ומשקלו עד 1.035 גרם[2]. הוא בעל גוף שחור ומבריק, זנב קצר וראש צר, שטוח ועבה הנבדל מן הצוואר. העיניים קטנות וכהות בעלות ראייה חלשה[2].

תפוצה ואזור מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתן השחור נפוץ במזרח התיכון, במדינות: מצרים, ישראל, לבנון, ירדן,ערב הסעודית, עיראק, כווית, ומערב איראן.

בישראל מצוי בנגב (מאילת ועד צפון הנגב) בערבה ובבקעת הירדן עד 50 ק"מ צפונה לירחו, ובמורדות המזרחיים של מדבר יהודה כולל מישור אדומים[2].

פתן שחור יימצא באזורים ערבתיים, במדבריות, בחולות ובאזורים סלעיים. אזורים בעלי לחות ומים מהווים גורם משיכה עבור הנחש, וכך גם אזורים מיושבים בתחום תפוצתו.

התנהגות ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתן שחור, המין החי בישראל(Walterinnesia aegyptia)

במשך היום הוא שוהה לרוב מתחת לפני האדמה,במערות ונקיקים ומקומות מסתור אחרים. הוא משתמש בראשו דמוי היתד על מנת להתחפר מתחת לקרקע. הפתן השחור פעיל בלילה, וסובל טמפרטורות נמוכות מרוב הזוחלים באזור ועשוי להיות פעיל גם בטמפרטורות של 8 מעלות[2].

תזונתו מורכבת בעיקר ממכרסמים, ציפורים, ולטאות וקרפדות, והוא ניזון גם מנבלות. חוש ריחו המפותח הוא חושו המרכזי ומשמש אותו כדי לאתר ולצוד את טרפו. לאחר איתור הטרף הוא מכיש אותו הכשה ארוכה מבלי להרפות עד למותו, ולאחר מכן הוא בולע אותו באיטיות בשלמותו.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החודשים יולי-אוגוסט הנקבה מטילה 10 עד 17 ביצים המהווים כשליש ממשקלה הכולל, והיא שומרת עליהן במשך חודשיים עד לבקיעתן. ברגע בקיעתם מגיעים הנחשים לאורך של 25 סנטימטרים וצבעם שחור. כעבור 3 שנים עשויים לגדול לאורך 80 ס"מ וכעבור חמש שנים לגודל של מטר ויותר.


ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארס
פתן שחור

הכשת הפתן השחור היא למעשה נשיכה ממושכת והזרקה אטית יחסית של הארס, אופן הכשה זה מבדיל אותו מהנחשים הארסיים האחרים בישראל[3]. רוב הכשות הפתן השחור אינן חמורות, ומאופיינות בתופעות מקומיות כגון נפיחות, אדמומיות וכאב. לעתים ילווה בחום, סחרחורות וכאבי ראש[3].

יחד עם זאת, על פי מדד LD50 עוצמת הארס של המין Walterinnesia aegyptia היא 0.4 מ"ג\ק"ג[4]. לשם השוואה עוצמת הארס של קוברה הודית לפי מדד זה עומדת על 0.80 מ"ג\ק"ג, ואילו לקייפ קוברה עוצמה של 0.72 מ"ג\ק"ג כלומר עוצמת הארס של הפתן השחור חזקה משל שניהם, אולם כמות הארס של הפתן השחור נמוכה משמעותית[4]. כאשר ארס הפתן השחור הוזרק במהלך ניסוי לארנב, נצפו תופעות של היפוגליקמיה והיפוקסיה[5]

ארס הפתן השחור הוא נויירוטוקסי מאוד (פועל על מערכת העצבים) והמורגיני (גורם לשטפי דם), והשפעה פרוטאוליטית (פירוק חלבונים בגוף)[6]. השפעתו גורמת לשיתוק שרירים ושיתוק מערכת הנשימה תוך זמן קצר יחסית מחדירת הארס לקורבן כמו גם להשפעות נוספות ונרחבות אשר עדיין נלמדות בשל מחסור במידע ומחקרים על נחש זה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]