צ'יפס טורטייה
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
חטיף  |
| מוצא |
מקסיקו |
| מרכיבים עיקריים |
טורטיית תירס |
  | |
צ'יפס טורטייה הוא חטיף העשוי מטורטיות תירס (אנג'), שנחתכות למשולשים, ולאחר מכן עוברות טיגון או אפייה (לחלופין הוא עשוי להיות בצורת דיסקים שנחתכו מבצק תירס ואז עברו טיגון או אפייה). טורטיות תירס עשויות מתירס, שמן צמחי, מלח ומים. אף על פי שיוצרו לראשונה באופן מסחרי בלוס אנג'לס, ארצות הברית, בסוף שנות ה-40,[1] מקורו של צ'יפס הטורטייה מהמטבח המקסיקני, שבו קיימות מנות דומות, כמו טוטופוס וטוסטאדאס.[2]
החטיף עשוי בדרך כלל מתירס צהוב, ולעיתים מתירס לבן, כחול או אדום. צ'יפס המיועד לטבילה לרוב יהיה מומלח קלות בלבד, בעוד חטיפים שנועדו לאכילה כפי שהם עשויים להיות מתובלים במגוון טעמים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'יפס טורטייה בצורת משולש זכה לפופולריות בשנות ה-40 בזכות מנהלת מפעל הטורטיות המקסיקני "אל זראפה", רבקה ווב קרנזה, כדרך לעשות שימוש בטורטיות מעוותות שנדחו ממכונת ייצור הטורטיות האוטומטית שבה השתמשו במפעל מערב לוס אנג'לס. קרנזה גילתה שכאשר חותכים את הטורטיות המעוותות למשולשים ומטגנים אותן, מקבלים חטיף צ'יפס, את החטיף היא מכרה תמורת דיים לשקית. בשנת 1994, קיבלה קרנזה את פרס טורטיית הזהב על תרומתה לתעשיית המזון המקסיקנית.[1]
טקס-מקס ומטבח מקסיקני
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'יפס טורטייה הוא מתאבן פופולרי במסעדות טקס-מקס ואוכל מקסיקני בארצות הברית וברחבי העולם. הפופולריות שלו מחוץ לקליפורניה זכתה לעלייה מתמדת מסוף שנות ה-70, כאשר החל להתחרות בחטיף התירס (אנג'), חטיף הטבילה הפופולרי במהלך שלושת הרבעונים הראשונים של המאה ה-20.[דרוש מקור] צ'יפס טורטייה מוגש בדרך כלל עם מטבל, כגון סלסה, צ'ילה קון קסו או גואקמולה. כאשר אינו מוגש עם מטבל, הצ'יפס לרוב מתובל בעשבי תיבול ותבלינים שונים. למרות שהוא זמין כעת ברחבי העולם, ארצות הברית מהווה את אחד השווקים העיקריים שלו. שמות מותגים מסחריים לחטיפי צ'יפס טורטייה כוללים: דוריטוס, טוסטיטוס, חטיפי פילאס פוג ונוספים.
מנה משוכללת יותר המשתמשת בצ'יפס טורטייה היא נאצ'וס. המנה הומצאה לראשונה במקסיקו בשנת 1943. מקורה בעיירה המקסיקנית הקטנה פיאדרס נגראס,. המנה פותחה על ידי המלצר איגנסיו "נאצ'ו" אנאיה. נאצ'ו אילתר את המנה עבור חיילים אמריקאים שסעדו במסעדה בה עבד, כאשר נדרש לאלתר מנה זריזה מהמצרכים שהיו ברשותו. הוא חתך טורטיות למשולשים וטיגן אותם, לאחר מכן הוסיף להם פלפל חלפניו וגבינה מגורדת.[3] הנאצ'וס מוגש לרוב עם גבינה מותכת או מגוררת, ותוספות מגוונות נוספות, כגון: בשר, סלסה (למשל פיקו דה גאלו), שעועית, גואקמולה, שמנת חמוצה, בצל חתוך לקוביות, זיתים וחלפניו כבוש. במסעדות רבות לעיתים מחממים את הנאצ'וס בתנור לפרק זמן קצר כדי לחמם את הצ'יפס ולהתיך את הגבינה.
חטיף תירס
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים חטיפי תירס רבים שאינם עשויים מטורטיות, אלא מקמח תירס שעובד לצורה מסוימת, בדרך כלל בצורה אליפטית. חטיפי תירס אלו דומים בהכנתם וצורתם לחטיפי תפוחי אדמה. חטיף תירס פופולרי בסגנון זה הוא הפריטוס.[4] ההבדל העיקרי בין התירס בטורטייה לזה בחטיפי התירס המעובדים הוא שהתירס שבטורטיית התירס עבר תהליך המכונה ניקסטמליזציה, הכולל עיבוד של התירס הטרי עם סיד.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Associated Press (24 בפברואר 2006). "Rebecca Carranza; a pioneer of the tortilla chip; 98". The San Diego Union-Tribune. Union-Tribune Publishing Co. אורכב מ-המקור ב-21 בינואר 2009.
- ↑ Arnold, Oren (10 באפריל 1939). "Romance Inc. - Chapter 40". Painesville Telegraph. p. 8.
Tostados - crusty toasted tortillas - were served [to] them.
- ↑ Are nachos really Mexican?, cauldron
- ↑ "The Birth of the Frito". National Public Radio. 18 באוקטובר 2007.
- ↑ Caballero-Briones, F.; et al. (ביוני 2000). "Recent advances on the understanding of the nixtamalization process". Superficies y Vacío. Mérida, Yucatán, Mexico: Sociedad Mexicana de Ciencia de Superficies y de Vacío. 10: 20–24. ISSN 1665-3521.