צבא סינגפור (באנגלית: Singapore Army) הוא זרוע היבשה של הכוחות המזוינים של סינגפור (Singapore Armed Forces – SAF), והוא מהווה את המרכיב המרכזי במערך ההגנה של הרפובליקה. מטרתו להגן על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של המדינה, לתמוך במאמצי הביטחון הלאו
מי ולתרום ליציבות האזורית. הצבא כפוף למשרד ההגנה של סינגפור ונמצא תחת פיקודו של מפקד הצבא (Chief of Army).
הקמת צבא סינגפור נועדה להבטיח כי המדינה תוכל להגן על עצמה בעצמאות, ולהפחית את תלותה בכוחות חיצוניים לשם ביטחונה.[1]
שני הגדודים הסדירים הראשונים הוקמו עוד לפני עצמאות המדינה: רגימנט הרגלים הראשון של סינגפור (1 SIR) הוקם בשנת 1957, ורגימנט הרגלים השני (2 SIR) בשנת 1962. רק בינואר 1966, לאחר היפרדות סינגפור ממלזיה באוגוסט 1965, עברה השליטה המלאה בשני הגדודים לידי ממשלת סינגפור.
מדי צבא סינגפור
ב־23 בדצמבר 1965 אישר הפרלמנט הסינגפורי את חוק הצבא (Singapore Army Bill), אשר סלל את הדרך להקמת צבא לאומי עצמאי. בשנת 1967 נחקק חוק שירות החובה (תיקון), שהנהיג שירות חובה לכל גבר בריא בגיל 18 ומעלה. מהלך זה חולל שינוי מהותי במבנה הצבא, כאשר חיילי המילואים המבצעיים (Operationally Ready National Servicemen, או בקיצור NSmen) הפכו למרכיב המרכזי בכוח הלחימה.[1]
במהלך שנות השישים התרחב הצבא: ביוני 1967 הוקם גדוד הארטילריה הראשון (20 SAB), באוגוסט 1967 נוספו שני גדודי רגלים נוספים (3 SIR ו־4 SIR), בנובמבר 1968 הוקם גדוד השריון הראשון (41 SAR), ובדצמבר 1969 הוקם גדוד הקומנדו הראשון (1 Cdo Bn).
עם השנים התפתח צבא סינגפור לכוח לוחם מתקדם ויעיל במסגרת הדור השלישי של הכוחות המזוינים של סינגפור (3rd Generation SAF). הצבא ממשיך להתאים את עצמו לשינויים באופי העימותים הצבאיים, במסגרת תהליך ההפיכה ל־Next Gen SAF – הדור הבא של הכוחות המזוינים – שמטרתו לשמר את יכולתה של סינגפור להחזיק בכוח צבאי אפקטיבי ולהבטיח את ביטחונה הלאומי.[1]
צבא סינגפור מאורגן במבנה היררכי המשלב מפקדות כלליות, פיקודים ייעודיים, יחידות מבצעיות וחטיבות אזוריות. בראשו עומד מפקד הצבא (Chief of Army), האחראי על כלל הפיקוד, האימונים, ההצטיידות והפעלת הכוחות במסגרת הכוחות המזוינים של סינגפור (Singapore Armed Forces – SAF).[2]