צבי הירש לויטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי הירש לויטן
אין תמונה חופשית
לידה 1840
קובנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1915 (בגיל 75 בערך)
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי צבי הירש לויטן (לויתן, ידוע גם כ'רבי הירשל מסלבודקה' (1840, ה'ת"ר1915, ה' בכסלו ה'תרע"ו) היה מייסד וראש ישיבת 'אור החיים' שבסלובודקה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי הירש נולד בקובנה, למד בישיבת רבי יעקב יוסף (חריף) בווילון, לאחר מכן עבר לסלובודקה, היה תלמידו ומקורבו של רבי ישראל סלנטר. נישא לרבקה[1].

בשנת תרכ"ג ייסד את ישיבת 'אור החיים' בסלבודקה. ישיבה זו שימשה בהמשך לייסוד ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. יסד כולל אברכים, וכן חבורות שונות ללימוד תורה, לפועלים ואנשי מלאכה. כמו כן סייע בהקמת ישיבות וכוללים נוספים ברחבי רוסיה, כדוגמת 'כולל קובנא' ועוד.

בשנת תרס"ב, 1902 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים בחצר שטרויס במוסררה יחד עם רבנים אחרים שעלו מליטא: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, ואחרים. הוא הקים שם 'בית מוסר', והיה אחד הדרשנים בו. כן שימש כר"מ בבית המדרש שבחצר שטרויס.

בירושלים הקים באלול תרע"ב כולל אברכים בשכונת גבעת שאול שם אף ייסד בית כנסת, וכן ייסד כולל נוסף במוצא בשם 'בית הרבנים המאוחד - גידולי ציון'. כמו כן היה נוסע למקומות שונים ומרוחקים על מנת ללמד תורה ומוסר.

ישיבת אור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור בשנת תרכ"ג, בגיל 23, הקים רבי צבי הירש ישיבה לנערים (=ישיבה קטנה), בפלך בסלבודקה שבפרברי העיר קובנה. שמה הרשמי היה 'ישיבת אור החיים', אך הייתה ידועה יותר בכינויה 'ישיבת רבי הירשל' על שמו.

רבי צבי היה מכתת את רגליו בעצמו ממקום למקום על מנת לאסוף ולשכנע תלמידים לבוא ללמוד בישיבה, בדרך זו הצליח להביא מאות תלמידים לישיבה. עול החזקת הישיבה היה מוטל עליו, ולצורך כך לקח חובות רבים על מנת שהישיבה תצליח לתפקד.

בימי בין הזמנים כאשר לא התקיימו לימודים בישיבה, היה רבי צבי יוצא לכפרים שמסביב על מנת לאסוף מיהודי הסביבה תפוחי אדמה וירקות, אותם היה אוגר במרתפים על מנת שיספקו מזון למשך השנה. אשתו הייתה מבשלת מאותן המצרכים ארוחות לבני הישיבה. בביתו של רבי צבי שרר עוני, ובני ביתו היו ניזונים משאריות מה שאסף, הוא עצמו היה אוכל סעודה אחת ביום בלבד.

בשנת 1876 לאחר סגירת בית המוסר "תלמוד תורה" בקלם, עבר רבי נתן צבי פינקל תחילה לעיירה גרובין עם רבו רבי שמחה זיסל, שם ניהלו "בית מוסר". לאחר שלא הסכימו ביניהם על דרך הנהגת בית המוסר עבר הסבא לעיירה סלבודקה, ונתמנה לכהן כמשגיח בישיבת רבי הירשל. הסבא סייע לכינון הישיבה, הן מהצד הכלכלי - מאחר שהיה מהמשפעים על קרן 'לחמן' שהקים עובדיה לחמן - הוא הקציב משוכרת קבועה לרבי צבי, דבר שאיפשר להוציא מהישיבה בחורים שלא התיאמו, מאחר שלא היה צריך להתבסס על כספי שכר הלימוד. מכפסי הקרן אף הוקם מבנה חדש לישיבה. והן מהצד הרוחני - הוא הוסיף עוד אנשי צוות בישיבה כדוגמת רבי שלמה נטע קוטלר ועוד, ובחר בתלמידים טובים, כדי להרים את דרגת המוסד.

בשנת תרל"ח יסד את הישיבה הגדולה בבית המדרש 'הלווית המת', שממנה התפתח לאחר מספר שנים, בשנת תרמ"ב ישיבת 'כנסת ישראל המפורסמת. הגרעין הראשון של תלמידי הישיבה היו בוגרי הישיבה הקטנה 'אור החיים', שאף שימשה מאותו הזמן כעין מכינה לישיבה הגדולה[2].

את שיחות המוסר לתלמידי 'הלווית המת' היה מוסר הסבא בחדרו שבישיבת אור החיים.

צוות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתו, רחל ליבא (1877), נישאה לרב אביגדור מנקביץ. בתם, טויבא זלדה נישאה לרב רפאל שפירא (הנכד)
  • בנו, משה יוסף, נישא ליהודית גרשטיין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיעוד קברה בהר הזיתים באתר בית העלמין.
  2. ^ תנועת המוסר, דב כץ חלק ג', עמ' 25-26.