צבי סנונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי סנונית
אין תמונה חופשית
לידה 8 באפריל 1933
קלינינגרד, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בספטמבר 1966 (בגיל 33)
כ"ט באלול תשכ"ו
גבעתיים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה האנס ואלטר ליכטנשטיין
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 14 בספטמבר 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צבי סנונית (ליכטנשטיין) (8 באפריל 193314 בספטמבר 1966) היה מלחין ומעבד מוזיקלי, מורה ומבקר מוזיקה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנונית נולד בשם האנס ואלטר ליכטנשטַיין בעיר קניגסברג שבגרמניה (כיום קלינינגרד, ברוסיה), בנם של לוטֶה (לבית הירשברג) וד"ר אֶרווין ליכטנשטיין, עורך דין, ולו שתי אחיות גדולות.[1] סביב הולדתו עלו הנאצים לשלטון, ובילדותו, ב-1939, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בתל אביב.

סנונית שימש מבקר המוזיקה של כתב העת "משא" מראשיתו ועד 1963, אז פרש מכך עקב מחלתו.[2]

נפטר מהתקף לב בערב ראש השנה תשכ"ז (1966), בן 33 במותו. הותיר את אשתו ובתם. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[3] ארכיונו, ובו יצירותיו, שמור בספרייה הלאומית.[4]

המלחין השווייצרי קלאוס הוּבֶּר (אנ') חיבר לכבודו ב-1967 את היצירה "לזכר צבי סנונית" לבריטון ושבעה כלים (מילים מאת נלי זק"ש).[5]
שלוש שנים לאחר מותו הופיע ספר זיכרון לזכרו בשם "רשימות, שירים, לחנים" בעריכתם של בנימין עומר ויעקב פדן.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבו של סנונית (אבי אביו), מקס ליכטנשטיין (1860–1942), היה גם הוא דוקטור למשפטים ועורך דין. כיהן מ-1894 במשך שנים כחבר מועצת העיר קניגסברג, זמן קצר שימש בתפקיד נשיא מועצת העיר וכן כיהן כחבר הלנדטאג של פרוסיה (אנ') (לנדטאג, אספת נבחרים) במשך חודשים אחדים מ-1912 עד 1913. הוא היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר, נשיא הלשכה המקומית של "בני ברית" ונשא בתפקידים ציבוריים נוספים, והיה המנהיג השמאלי-ליברלי הבולט ביותר בהתקופה הווילהלמינית (אנ') (מפנה המאה). נספה בטרזיינשטט.[1][6] גיסו שלו היה המשפטן והפוליטיקאי היהודי-גרמני הסוציאליסט הוגו האזה (Haase) (אנ'), יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית העצמאית של גרמניה (אנ') (שהתפצלה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה) ויו"ר-משותף של הממשלה הגרמנית הזמנית בעקבות המהפכה ב-1918.

דודו של סנונית (אחי אביו), היינץ ליכטנשטיין (1904–1990), היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, מההוגים הבולטים בתאוריה של זהות.[1][7]

יצירות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרים וצבי סנונית, בילא ברטוק: משורר העם, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ז.

ממאמריו:

ספר זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין עומר, יעקב פדן (עורכים), רשימות, שירים, לחנים: מכתבים על בעיות חברה, ספרות, תיאטרון, מוזיקה מביכורי עטו של צבי סנונית בשנות חינוכו במשמר-העמק (1946-50), עיטורים: גיורא דיאמנט, משמר העמק: (מרחביה: דפוס השומר הצעיר), תשכ"ט.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גורלי, "צבי סנונית איננו", תצליל, ז (תשכ"ז), עמ' 136.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 "Lichtenstein, Erwin," in: Werner Röder, Herbert A. Strauss (eds.), Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933, vol. 1, München: K.G. Saur, 1980, pp. 442–443, on Google Books; Guide to the Papers of Erwin Lichtenstein (1901- ): 1926-1989, The Leo Baeck Institute; וראו גם תיק ההגירה של אביו בממשלת המנדט, בארכיון המדינה.
  2. ^ א. מ., לזכרו של צבי, למרחב, 4 בנובמבר 1966.
  3. ^ צבי סנונית באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  4. ^ ארכיון צבי סנונית: רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
  5. ^ In memoriam Zvi Snunit: für Bariton und sieben Instrumente (בזל: : פרטי היצירה באתר המוקדש לקלאוס הובר.
  6. ^ "Lichtenstein, Max, Dr. jur.," in: Joseph Walk, Kurzbiographien zur Geschichte der Juden: 1918–1945, herausgegeben vom Leo Baeck Institute, Jerusalem, Munich: K.G.Saur, 1988, p. 234; Peter Pulzer, Jews and the German State: The Political History of M minority, 1848–1933, Detroit: Wayne State University Press, 2003, p. 134; Ernest Hamburger, Juden im öffentlichen Leben Deutschlands. Regierungsmitglieder, Beamte und Parlamentarier in der monarchischen Zeit 1848–1918 (Schriftenreihe wissenschaftlicher Abhandlungen des Leo Baeck Instituts, 19), Tübingen: Mohr (Siebeck), 1968, pp. 376–377.
  7. ^ Norman H. Holland, "Heinz Lichtenstein (1904–1990)," The International Journal of Psycho-Analysis, 71 (1990), pp. 527–529.
  8. ^ רפאל ענבר, חוברת לזכר המלחין-המורה צבי סנונית ז"ל, על המשמר, 6 במאי 1969.