צבי פרילוצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי פרילוצקי
אין תמונה חופשית
לידה 1862 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1942 (בגיל 80 בערך)
גטו ורשה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צבי פרילוּצקי (נולד בשם הירש-שלום פרילוצקי; 18621942 גטו ורשה) היה עיתונאי, עורך ופעיל ציוני. היה בין המייסדים ועורך הראשי של העיתון היידי היומי דער מאמענט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא חונך על ידי אביו ברוח תנועת ההשכלה. הוא למד באוניברסיטאות של קייב וברלין. החל מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 הוא כתב בשביל העיתון העברי, המליץ. הוא ניסה את כוחותיו בעסקים ופתח חנות, אך נאלץ לסגור אותה וב-1898 הוא עבר להתגורר בסנקט פטרבורג ושם עבר לעסוק בעיתונות בלבד, הוא כתב בעיקר בנושאים ציוניים בעיתונים, כגון: המליץ, הצפירה והזמן[1]. כמו כן הוא כתב ברוסית בשביל בודושנוסט וייברייסקי ייז'גודניק וביידיש בשביל בלעטער פון א טאגבוך.

פרילוצקי היה מראשוני חובבי ציון[2] והיה חבר בארגון הציוני בני משה שמייסדו היה אחד העם.

הוא נפטר בגטו ורשה ב-1942.

עיתונאות יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1905 הוא קיבל רישיון מטעם השלטונות של האימפריה הרוסית להוציא עיתון יידי בשם דער וועג (עברית: הדרך). בין הכותבים של דער וועג נמנה גם בנו של צבי פרילוצקי, נוח פרילוצקי שתוך זמן קצר נעשה העורך וכותב המאמרים הראשי של דער וועג[3]. דער וועג היה היומון היידי הראשון שיצא לאור בפולין[1]. העיתון נסגר ב-1907.

ב-1910 יחד עם בנו ייסד את העיתון היומי היידי דער מאמענט והיה לעורכו הראשי של העיתון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנקס קרמניץ - ספר זיכרון, הוצאת ארגון עולי קרמניץ בישראל, 1954, עמ' 189-190.
  • חני ברקת-גלנצר, היומון ביידיש דער מאמענט (1910-‏1939), עמודים 63-‏71.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 צבי פרילוצקי, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית).
  2. ^ פנקס קרמניץ - ספר זיכרון, הוצאת ארגון עולי קרמניץ בישראל, 1954, עמ' 190.
  3. ^ ב. חילינאוויטש, נח פרילוצקי - ביאגראפיע. בתוך ספרו של פרילוצקי: אין פוילען: כמעט א פובליציסטיש טאגבוך 1911-1905. ווארשע, 1921, עמ' IX.