צלו של רוזנדורף

צלו של רוזנדורף

מידע כללי
מאת	נתן שחם
שפת המקור	עברית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	הוצאת עם עובד
תאריך הוצאה	2001
מספר עמודים	212
סדרה
ספר קודם	רביעיית רוזנדורף
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002181785

צלו של רוזנדורף הוא ספרו של נתן שחם משנת 2001, שנכתב כהמשך לספר רביעיית רוזנדורף.

תקציר העלילה

הספר מתחיל בלוויה של קורט רוזנדורף, שנפטר בגיל 73 מהתקף לב. הזמן הוא סוף יולי 1973. בראש המלווים הולכים אשתו רות ושני בניו, הבכור ארנון והצעיר מאיר, שניהם בוגרים ובעלי משפחות משלהם. אחרי הלוויה, בין שאר מבקרים ומנחמים, שרובם מנגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שקורט רוזנדורף היה בין חבריה מיומה הראשון בשנת 1936 ועד יומו האחרון, רואה ארנון פנים זרים לו, המושכים את עינו. האיש ניגש אליו ואל אחיו וכיון שארנון הוא היחיד במשפחה, לאחר מות אביו, הדובר גרמנית, הוא קושר עמו שיחה קצרה אך אינו מזדהה וכעבור זמן קצר פורש והולך לדרכו.

אחרי שכל המנחמים הולכים לדרכם, חוקר ארנון את אמו לזהות האיש, ושומע ממנה כי האיש, שאינה נוטה לו חיבה, בלשון המעטה, הוא אגון לוונטל, חברו הטוב של אביו מאז נפגשו על האוניה בדרכם ארצה, בשנת 1936. ארנון, היסטוריון שהתמחותו בגרמניה הנאצית, מיצר על שלא ידע זאת קודם, משום שהוא מחפש את לוונטל, סופר גרמני ששהה שנים אחדות בארץ ולאחר טלטולים שונים חזר לבסוף לגרמניה, מתוך עניין בפרק מסוים בתולדותיו. הוא פותח בחיפושים אחריו, מוצא אותו לבסוף בדרך מקרה, והיכרותו עם אגון לוונטל מביאה אותו אל מקומות, שאת קיומם לא שיער. הספר כולו מסופר בגוף שלישי, אך מנקודת מבטו הבלעדית של ארנון ולא זו של מספר כל יודע.

בדרך מקרה, עקב תאונת דרכים קלה, מתוודע ארנון אל גדעון אשלבכר, מוציא לאור, המטפל, לפי בקשת אביו הזקן, בהוצאת ספריו של אגון לוונטל בעברית. גדעון מארגן מפגש בין ארנון לסופר הגרמני מר הנפש והעוקצני, השמח להזדמנות להכיר את בנו של חברו הטוב ולספר לו על אביו בשנים שלפני הולדתו ובילדותו הרכה. קורט רוזנדורף נשא לאישה את תלמידתו לכינור, נערה הצעירה ממנו ביותר מעשרים שנה, לאחר שנודע לו על מות אשתו ובתו בגרמניה. רות הייתה אז בהריון וקורט דחה את התנגדותו הנמרצת של חברו הטוב לוונטל, שטען לאי התאמה ביניהם. התנגדותו של לוונטל לרות נודעה לארנון עוד לפני פגישתם ממכתבים ישנים, שמצא שמורים בכספת והעלים את תוכנם מאמו. היא לא ידעה על המכתבים, אך חשה היטב בעוינותו של לוונטל והגיבה עליה בהתאם לטבעה.

ארנון הצטיין בנגינה בכינור ואביו קיווה להציבו כיורש הן בפילהרמונית והן ברביעיית רוזנדורף, אך ארנון התנער מן המוזיקה כמקצוע ובחר ללמוד היסטוריה ולנגן רק ברביעיית חובבים, החלטה שאכזבה והעציבה את אביו. הוא שומע מלוונטל על שנותיה הראשונות של הרביעייה ועל חבריה, ולבסוף משחיל את השאלה שלשמה רצה באמת להיפגש עם אגון לוונטל, על אודות אחיו התאום של אגון, אריך לוונטל, שעל פי השמועה, היה זה שישב במחנה הריכוז דכאו עוד לפני המלחמה ושוחרר משם, כנראה בהשפעתו של אחיו אגון. ארנון מבסס השערה זו על פגישתו עם קצין המודיעין האנגלי לשעבר, גרנטלי, בעלה של הויולנית אוה שטאובנפלד, ועל מכתבים ישנים, שהתגלו בארכיון הנאצי בברלין, השאלה, המוצגת באגביות מכוונת, מסעירה את לוונטל במידה כזו, שהוא צונח ארצה בהתקף לב ונלקח לבית חולים. מכאן, במשך שבועות ארוכים, הוא משתדל לקבוע פגישה עם ארנון לשיחה בנושא זה, אך עיסוקים וטרדות מונעים את המפגש, עד למלחמת יום הכיפורים, שבסופה נפצע ארנון בכף ידו ונזקק לניתוחים וטיפולים ממושכים. השיחה הגורלית עם לוונטל נדחית עוד ועוד, וכאשר היא מתקיימת לבסוף, בשעת ביקור של ארנון בברלין, נודעת לארנון חדשה מדהימה, הנוגעת לו אישית - אחותו החורגת, אנה, בתו הבכורה של אביו, לא נספתה במלחמה, כפי שחשב קורט, וגם אמה הספיקה לעבור את כל שנות המלחמה בחיים, בשירות הנאצים ובשירה לפניהם באולמות קונצרטים ואופרה, ורק בסיומה ממש נהרגה. מסתבר איפוא, שכאשר התחתן אביו עם אמו, עוד היה איש נשוי, עובדה שקוממה נגדו את אשתו והרחיקה ממנו ללא תקנה את בתו. השתיים האמינו, שהוא בחר להתנכר לאישה הארית הנוצריה ולשאת לו אישה יהודיה בארצו החדשה, ולא סלחו לו את העוון. כל מאמציו של לוונטל להסביר את הטעות שקורט חי בה, כשהאמין בשמועה על מותן, ולאחד את האב עם הבת, עלו בתוהו. הבת, אנה, היא פסנתרנית מעולה, שלפני המלחמה נכונה לה קריירה מזהירה, אך אירועי המלחמה, בעיקר עם הכיבוש הרוסי, מטילים עליה את צלם הכבד ואינם מאפשרים לה להופיע לפני קהל, כך שהיא מצמצמת את נגינתה לליווי זמרים ונגנים לקראת קונצרטים, בביתה בלבד. בתה סופי, שנולדה לה בשנת 1942 מיחסיה עם צעיר נאצי נלהב, היא אבובנית מוכשרת ומנגנת בתזמורת הסימפונית של פרנקפורט. אביה של סופי, משנודע לו על מוצאה היהודי למחצה של אהובתו, התנער ממנה בשאט נפש, יצא אל החזית הרוסית והשתדל ככל יכולתו להיהרג בה כדי לכפר על חטא הקשר עם יהודייה. השתדל והצליח.

לוונטל מזהיר את ארנון, שאנה עלולה לדחות אותו ומפציר בו במפגיע שלא יתקשר אליה אלא ישאיר את מלאכת ההכנה ללוונטל עצמו. רק כעבור זמן, כשארנון מגיע ליריד הספרים בפרנקפורט, יוצאת הפגישה לפועל וארנון מתוודע אל אחותו ופוגש לרגע, לאחר קונצרט, את אחייניתו. ארנון מקווה להמשיך את ההיכרות, אך אינו רואה סיכוי רב לכך, משום שנפשה המסובכת והמופרעת של אחותו כנראה לא תאפשר זאת.

באחת משיחותיו עם אנה, מזכיר ארנון את הסיפור על אחיו התאום של אגון לוונטל וחשדותיו באשר לתפקיד שמילאו שני האחים בשירות הגרמנים, על סמך התכתבות בשמות צופן עם גורם בתל אביב בשנות המלחמה, אך אנה ממהרת לסתור את דבריו ומבהירה לו, שלאגון לוונטל לא היה מעולם אח, לא תאום ולא אחר, וכי היה זה הוא עצמו שישב בדכאו ושוחרר משם, במחיר בגידה בחבריו למפלגה הקומוניסטית, וגם האישה והבן, שייחס לאחיו האובד, כביכול, היו אשתו ובנו שלו, שאכן נמלטו אל ברית המועצות ונעלמו שם. לבקשתה הנמרצת, הוא מבטיח לה לשמור עובדה זו בסוד, לא לספר על כך לאיש ולא לגלות את ידיעתו ללוונטל עצמו, אך הדברים נודעים שלא מדעתו של ארנון וללא מעורבותו ואגון לוונטל, איש בודד, שבור וחולה, אכול פחדים וחרטות, מאשים את ארנון שלא בצדק, מסרב לקבל את הכחשותיו ולבסוף שם קץ לחייו, מוות שאנה, שהצהירה על סלידתה מן האיש, מאשימה בו את ארנון על אף הכחשותיו.

ראו גם

• רביעיית רוזנדורף

לקריאה נוספת

• נתן שחם, רביעיית רוזנדורף, הוצאת עם עובד, ספריה לעם, 1987
• נתן שחם, צלו של רוזנדורף, הוצאת עם עובד, ספריה לעם, 2001.

קישורים חיצוניים

• דוד ויצטום, ביקורת על "צלו של רוזנדורף"
• צלו של רוזנדורף, באתר OCLC (באנגלית)