צמרנית הסלעים

צמרנית הסלעים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	צמרנית
מין:	צמרנית הסלעים
שם מדעי
	Phagnalon rupestre; ‏קנדול

צַמְרָנִית הַסְּלָעִים (שם מדעי: Phagnalon rupestre) היא בן שיח סלעים נמוך המכוסה כעין צמר אפור ממשפחת המורכבים, ופרחיו צהובים^[1]^[2]. צמרנית הסלעים היא אחד מתוך ארבעה מינים בסוג צמרנית בישראל וסביבתה והשכיחה ביניהם, שניים בישראל ושניים מחוצה לה^[3]^[4]. שלושת האחרים הם: צמרנית אדומית מדרום ישראל. צמרנית מבריקה אנדמית לחצי האי סיני ודרום ירדן, וצמרנית סיני מחצי האי סיני, דרום ירדן, ערב הסעודית ותימן. היא נמנית עם הצמחים שבית גידולם הטבעי בסלעים, אבל גם בחומות וקירות, והכותל המערבי בכללם^[5].

הסיבים ("שערות") הנאספים לכדי פתיל "צמר" לבן על ידי גירוד הגבעולים והצד התחתון של העלים באמצעות הציפורניים, שימשו את הבדואים כאמצעי נוח להדלקת אש. ניצוץ קל דיו להצית אש בפתיל. מכאן נגזר שם הסוג צמרנית ושם המין ניתן משום בית גידולו העיקרי.

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתה העולמית של צמרנית הסלעים היא ים-תיכוני ומערב האזור האירנו-טורני ומשתרעת מאגן הים התיכון (כולל מצרים וחצי האי סיני) מזרחה אל איראן ודרומה לחצי האי ערב (כולל תימן)^[1]^[2]. בישראל היא נפוצה בבתי גידול סלעיים ובבתות כמעט בכל ישראל^[3].

צמרנית הסלעים נפוצה מאוד בעיקר בבתי גידול סלעיים שמהווים עבורה מפלט מהמפגש התחרותי עם צמחים אחרים באותו אזור, בעוד שבבתות ספר או בשולי המדבר, שם תנאי הסביבה אינם נוחים להתפתחות צפופה של צמחים אחרים היא הופכת לצמח שמתבסס על פני השטח. בשטחים אלה של בתות ספר ושולי מדבר היא מגיעה לשלטון על קרקעות לס בתחומים שכמות המשקעים הם 250 עד 350 מ"מ. תחום משקעים זה הוא אזור הגידול האופטימלי עבורה^[6].

בנוסף, היא אחת מצמחי החומות, קירות וגגות של מבנים עתיקים וגדרות אבן^[7], אשר בדרך כלל מקום גדולים הטבעי הוא מצוקים וסלעים, טרשים באזור הים תיכוני. והיא אחד מתוך 15 מינים הצומחים בין אבני הגזית הענקיות של הכותל המערבי^[5].

צמרנית הסלעים אינה צמח סלעים אמיתי. צמח סלעים אמיתי (מוחלט) אינו מופיע בבתי גידול שאינם סלעיים כדוגמת כתלה חריפה ומציץ סורי, ובדרך כלל צמרנית הסלעים מופיעה אחריהם בסוקצסיה ומנצלת בדרך כלל את כיסי הקרקע הרחבים שהותירו בעזרת שורשיה הצדדיים והדקיקים. היא מאכלסת גם את שולי הסלעים בעלי הלחות הגבוה משום הנגר הרב שמתנקז ממשטחי הסלעים ונאספים בשוליהם.

חלקיו העליונים של הצמח מתייבשים בקיץ, חלקיו התחתונים נשארים חיים, עם עלים קטנים.

הפריחה מסוף פברואר עד תחילת יוני. העלווה מתפתחת באמצע אוקטובר ומתקיימת עד סוף יוני. פרי ירוק כבר מצוי מאמצע מרץ והפצת הפרי הבשל מאמצע מאי עד תחילת יולי^[3]. לאחר הפצת הזירעונים נותרים על הצמח חפי מעטפת פרושים סביב מצעיות ריקות.

שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם צוּפָן ניתן על ידי אפרים רבינוביץ (הראובני) א. רבינוביץ לפי השם הערבי בחוברת שמות צמחי ארץ-ישראל שנתחדשו או נתבררו, ירושלים תרע"ז ולצדו הוצע שם חליפי "צמרנית". השם צופן אושר גם במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 568) משנת 1930, אבל בסופו של דבר השם צמרנית ניתן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 683 כהצעתו הראשונית של הראובני.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמרנית הסלעים היא בן שיח נשיר שגובהו 15 עד 50 ס"מ, בסיסו מעוצה וגבעוליו מכוסים כעין צמר ועליו שעירים גם הם. ניצני התחדשותו נמצאים בגובה נמוך מעל פני הקרקע (Chamaephyte).

השורש הוא שורש שיפודי בעל שורשים צדדיים דקיקים החודרים בין שכבות הסלע.

הגבעולים רבים, זקופים או נטויים, לבנים ומכוסים שערות צמר מהודקות וצפופות.

הלוואים חסרים.

עלי הגבעול מסורגים, פשוטים, תמימים וצמריים-מלבינים. קיים חילוף עונתי בין עלי החורף לעלי הקיץ. עלי הגבעול הראשונים גדולים, עלי הקיץ קטנים מהם. עלי החורף ירוקים מלמעלה ושעירים-לבנים בעיקר בצדם התחתון. עלי הקיץ קטנים ומכוסים כעין צמר רב שמשמש להגנה בפני הקרינה.

הקרקפות כדוריות מעט, חרוטיות או דמויות כד, קטנות קוטרן עד 10 מ"מ נישאות יחידות על עוקצים ארוכים בקצה הגבעול. לרוב התפרחת סגורה, הקרקפות הן פוליגמיות (heterogamous), כלומר יש בה גם פרחים חד-מיניים (נקביים) וגם דו-מיניים ובעלות פרחים צינוריים בלבד.

המצעית שטוחה וחשופה (קירחת).

המעטפת בעלת חפים רעופים, חומים קירחים ומבריקים (בצמרנית אדומית עלי המעטפת החיצוניים צמירים במקצת), חפי המעטפת החיצוניים והאמצעים דמויי ביצה, הם קהים ומעוגלים בראשם, ואילו החפים הפנימיים חדים יותר. שפתם הקרומית צרה (בצמרנית סיני השפה הקרומית רחבה)^[8]. עלי המעטפת פשוקים, כאשר הם נרטבים מעט הם נסגרים, כך נמנעת הפצת הזרעים שנרטבו בטללי הקיץ, או בגשמים קלים. לאחר הרטבה בגשם עז הם מתפשקים והזרעים משתחררים.

כל פרחי הקרקפת צהובים, פוריים וצינוריים וניתן להבחין בהם בנקל. הפרחים החיצוניים של הקרקפת נימיים ונקביים ובעלי 2 או 3 או לעיתים רחוקות 4 שיניים או קטועים בראשם. הפרחים הפנימיים מרובים יותר, דו-מיניים ובעלי 5 שיניים^[8]^[9].

האבקנים 5, ניצבים במסורג לעלי הכותרת^[9]. הזירים מפורדים, המאבקים מאוחים על פי רוב לצינור ויוצרים צינור סביב עמוד השחלה והם נפתחים כלפי פנים. כל מאבק מסתיים בתוספת בולטת של קונקטיב^[10]. בסיס המאבקים דמויי חץ^[8].

השחלה תחתית, בת שני עלי שחלה, מגורה אחת, ביצית הפוכה אחת, אַנְאַטְרוֹפִּית (Anatropous) – הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו.

הזירעונים זעירים מאוד, גליליים כמעט, מחוסרים מקור ובקודקודם ציצית. הציצית בת דור אחד של מספר שערות פשוטות ומחוספסות בלבד (אין מוצים), והן ארוכות פעמים אחדות מהזירעון^[8]. הפירות הם זירעונים (cypsela, achene) יבשים בעלי קליפה עבה יחסית וקשיחה.

הזרע חסר אנדוספרם וקליפתו מעורה לרוב בקליפת הפרי^[6]. הצלקת בקליפת הזרע במקום שהיה החיבור של הזרע למצעית מכונה טבורית (hilum). העוברים ישרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמרנית הסלעים, באתר NCBI (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר צמח השדה
צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
צמרנית הסלעים, באתר Tropicos (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר GBIF (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר The Plant List (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² .Phagnalon rupestre (L.) DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² .Phagnalon rupestre (L.) DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏28-11-2023
^ ¹ ² ³ צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ צמרנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ ¹ ² אבי שמידע, אבי דרום, פרחי ירושלים, ירושלים: כנה, כרטא, 1986, עמ' 24, 25, 28, 32
^ ¹ ² עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-30, 135
^ על צמחים אלו נמנים: השיכרון הזהוב, מציץ סורי, כותלית יהודה, טבורית נטויה, לוע ארי סיצילי וצלף קוצני.
^ ¹ ² ³ ⁴ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7, 448-452
^ ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442
^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 58, 661, 681

[:1-1] ¹ ² .Phagnalon rupestre (L.) DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:4-2] ¹ ² .Phagnalon rupestre (L.) DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏28-11-2023

[:5-3] ¹ ² ³ צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[4] צמרנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:7-5] ¹ ² אבי שמידע, אבי דרום, פרחי ירושלים, ירושלים: כנה, כרטא, 1986, עמ' 24, 25, 28, 32

[:2-6] ¹ ² עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-30, 135

[7] על צמחים אלו נמנים: השיכרון הזהוב, מציץ סורי, כותלית יהודה, טבורית נטויה, לוע ארי סיצילי וצלף קוצני.

[:0-8] ¹ ² ³ ⁴ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7, 448-452

[:6-9] ¹ ² א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442

[:3-10] נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 58, 661, 681

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]