קאמי קלודל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
קאמי קלודל
Camille Anastacia Kendall Maria Nicola Claudel
Camille Claudel.jpg
לידה 8 בדצמבר 1864
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוקטובר 1943 (בגיל 78)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם, ריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה על ידי אוגוסט רודן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים סלון פריזאי (1888) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קאמי אנסטסיה קנדל מריה ניקולה קלודלצרפתית: Camille Anastacia Kendall Maria Nicola Claudel; ‏ 8 בדצמבר 1864 פר-אן-טרדנואה, מחוז אן - 19 באוקטובר 1943 מונדוורג, מחוז ווקלוז) הייתה פסלת וציירת צרפתיה. אחותה הגדולה של המשורר והדיפלומט פול קלודל ומאהבתו, שותפתו לעבודה ו"מוזה" של הפסל אוגוסט רודן. הקריירה המטאורית שלה נשברה על ידי מחלת נפש ואשפוז פסיכיאטרי ומתה כמעט כאלמונית. חצי-מאה אחר כך, ספר מאת אן דלבה עליה ("אישה אחת, קאמי קלודל") (1982) וסרט שהופק על חייה ("קאמי קלודל") (1988) השיבו אותה לתודעת הקהל הרחב. אמנות הפיסול שלה, בעלת צביון ריאליסטי ואקספרסיוניסטית מתקרבת לזו ל האר נובו על ידי השימוש המתוחכם בעקומות ופיתולים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול קלודל בגיל 16, פסל מאת קאמי קלודל

קאמי קלודל נולדה ביישוב פר-אן-טרדנואה (Fère-en-Tardenois) כבתם של לואי פרוספר קלודל (יליד היישוב לה ברס La Bresse בהרי הווז', משכונאי, ושל לואיז-אתנאיז, לבית סירבו (Cerveaux), בת של רופא ואחיינית של כומר הכפר. בעקבות מות בנם הבכור שארל -אנרי, תינוק בן 16 ימים, הפכה קאמי לילד בכור של המשפחה. אחריה נולדו עוד שני ילדים:בת בשם לואיז (ילידת 1866) ובן, פול (יליד 1868). בהמשך עברה המשפחה לגור ביישוב וילנב-סיר-פר, כפר קטן קרוב לפר-אן-טרנואה, שבו בילתה קאמי קלודל את ילדותה. בנעוריה שנים 1876–1879 ישבה המשפחה בנוז'אן-סיר-סן, במחוז אוב. שם עשתה קלודל את צעדיה הראשונים כאמנית ויצירותיה משכו את תשומת לבו של אלפרד בושה, פסל צעיר בן האזור ושחי בפריז, שהעריך מאוד את כשרונה היוצא דופן ושיתף אותה בכך.

מסלולה האמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמי קלודל וג'סי ליפסקומב עובדות בסטודיו של קלודל ברחוב נוטר-דאם-דה-שאן בפריז, 1887

התחלותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מביל צעיר יצרה קלודל יצירות בחימר. היא זכתה בתמיכת אביה, שהתיעץ עם בושה, אולם נאלצה לעמוד מול התנגדות חריפה מצד אמה שעיסוק זה של הבת הוציאה אותה מן הכלים. בשנים 1881-1879 גרו בני קלודל בוואסי, במחוז מארן עילית. קאמי קלודל שכנעה את משפחתה לעבור לגור בפריז על מנת להשתלם באמנות. היא עברה לפריז רק עם אמה ואחיה, בעוד האב נאלץ להישאר בוואסי בגלל מחויבויות מקצועיות. בשנים 18821886 גרו בני קלודל בשדרות מונפרנס בבית 135. קאמי קלודל נרשמה לאקדמיית קולארוסי.ב-1882 היא שכרה סטודיו ברחוב נוטר-דאם-דה-שאן ( ( Notre-Dame-des-Champs) שבו ביקרו אצלה גם פסליות אחרות, רובן אנגליות. ביניהם ג'סי ליפסקומב, איתה קישרה ידידות אמיצה. תצלום מאת ויליאם אלבורן, בעלה של ג'זי, משנת 1887 מראה אותן עובדות בסטודיו.

ב-1882 פגשה קלודל מחדש את אלפרד בושה והפעם, השתלמה אצלו בפריז. בושה הגיע לפריז על מנת להקים בה קומונת אמנים מסוג פאלאנסטר בשם "לה רוּש" או "לה ריש" (La Ruche - כוורת). אולם זכייתו בפרס הסלון 6 חייבה אותו לנסוע לרומא ולגור בווילה מידיצ'י כדי לכבד את ההזמנות.(הוא לא זכה מעולם בפרס רומא, אלה תמיד במקום השני ורק בעזרת פרנסתו מהזמנות ממסדיות - במיוחד מ- La Piete Filiale יכול היה להגשים את שאיפתו למסע זה). הוא ביקש מאוגוסט רודן להחליפו בקורס לפיסול שהעביר לקבוצה של צעירות. וכך פגשה קלודל את רודן בשנת 1882 ובשאה הבאה התקבלה לחניכות באטלייה של רודן במחסן השיש של המדינה ברחוב האוניברסיטה 182.

שנותיה עם רודן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה הראשונות (ביניהן - "הלן הקשישה" ו"פול בגיל 13") שהראתה קאמי קלודל למורה שלה, רודן, עשו עליו רושם עז. בערך בשנת 1884 היא הצטרפה לקבוצת חניכיו והשתתפה בכמה פסליו של רודן, כמו למשל בקבוצת הפסלים המרשימה "שועי העיר קאלה".לפי האגדה קאמי קלודל הייתה אחראית על פיסול הידיים בעוד שג'סי ליפקומב - על פיסול הביגוד.

קאמי קלודל עם מצנפת פריגית

במהרה נוצרת כימיה בין רודן לחניכתו הגאונית, בעלת הכשרון המקורי והרצון האיתן. רודן העיד כי עלמת קלודל הפכה לחניכתו המצטיינת ושהוא מתיעץ איתה בכל דבר. ולמבקרים הוא היה אומר:

"אני הראיתי לה איפה למצוא זהב, אבל הזהב טמון בה עצמה"

גם קלודל עצמה משפיעה על המורה שלה, ונתנה לו השראה למשל ב"אידול הנצחי", "הנשיקה" שאותה עיצבו יחדיו, וגם ב"שערי הגיהנום" שנותר בלתי גמורה. באו אחריהן יצירות כמו "דנאידה" בעזרת החניך ז'אן אסקולא, ו-"Fugit Amor" (אהבה נמלטת) שהחניך שהשתתף ביצירתו אינו ידוע. הרומן בין רודן לקלודל נמשך כעשור. אמנם כשנפגשו חי רודן מזה עשרים שנה עם בת זוגו, המודל לשעבר רוז ברה (Rose Beuret) אותה הכיר ב-1864, שנת לידתה של קלודל. הוא לא התכוון לרגע לעזוב את רוז ברה ולבסוף נשא אותה לאשה בגיל 76, חדשים ספורים לפני מותו ב-1917. נסיבות אלה מסבירות את התפרצויות הקנאה האלימות של קלודל. הפלגש הבאה של רודן בשנים 1898–1905 הייתה תלמידה אחרת שלו, הפסלת הפולניה סופי פוסטולסקה.

רודן, מוקסם על ידי פניה של קלודל, עיצב לה כמה פסלי דיוקן, כמו "קאמי עם שיער קצוץ", קאמי עם מצנפת פריגית", "מסיכה של קאמי קלודל" ואחרי פרידתם השתמש בתווי פניה בדיוקנאות אלגוריים כמו "השחר" או "צרפת" בשנת 1899 המחזאי הנורווגי הנריק איבסן קיבל השראה מסיפור האהבה בין רודן לקאמי קלודל במחזה שלו "כשנקום מבין המתחים", הנחשב מעין צוואה של המחבר שבה הרהוריו על יצירה ואמנים. קלודל הציעה תכופות נישואים לרודן, אולם זה סירב לה.

קלודל - כמודל לרודן ולבושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמי קלודל, שהייתה תלמידה, עוזרת, מאהבת ומוזה לאוגוסט רודן, שימשה לו גם כמודל למספר פסלים:"הדיוקן של קאמי קלודל" בברונזה, משנת 1884, "שחר" (Aurore) בשיש (1885), "קאמי עם כובע" (Camille au bonnet) בגבס, משנת 1885, "היי שלום" (Adieu) בגבס, משנת 1892, "המתאוששת" (La Convalescente) בשיש, משנת 1892, "המחשבה" (La Pensée) בשיש, משנת 1901, "צרפת" (1904) בברונזה. לפי פסלו של רודן "קאמי עם כובע" עוצבה יצירה של הנרי קרוס בשיטת pâte de verre משנת 1911. קלודל שימשה כמודל גם לאלפרד בושה בפסל "נערה קוראת" (Jeune fille lisant") משנת 1882 בגבס עם פטינה והקדשה עליו לאמנית.

התגבשות דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות 1886 יצרה קלודל את הפסל "הנערה עם זר ("La Jeune Fille à la gerbe) שהוכרזה מאוחר יותר, בשנת 2003, למורשת לאומית, ושהשפיע על רודן והתקרב לפסל המאוחר שלו, "גאלאטאה" באותה שנה, בעיצומו של קשר האהבה שלה עם רודן, התחילה קלודל לעצב במשך שנתיים שלמות פסל של זוג השרוי בלהט התשוקה "סקונטאלה". הפסל, שהוצג ב-1888 זיכתה את האמנית בהצלחה מסוימת בקרב הקהל והמבקרים כאחד ובפרס הסלון. באותן השנים, בין 1892-1886 התגוררה קלודל בשדרת פור רואיאל 31. הפסלת עברה מהאקספריסיביות הנלהטת והבלעדית של הגוף העירום, כפי שבאה לידי ביטוי אצל רודן, אל ידע מקורי ושליטה בדינמיקה של הגוף המעידים על גאוניות משלה. הגופות מכוסות אצלה יותר ויותר בביגוד המזכירים "אר נובו". עוצמת כשרונה בא לידי ביטוי למשל ביצירת המופת שלה, "הוואלס" (La Valse). אולם אמנית לא הסתפקה בכך אלה החלה לחקור דרך חדשה, מקורית לחלוטין. כך בסקיצות שהראתה לאחיה פול, ביניהן "Les Causeuses" (נשים משוחחות). היא הייתה היחידה שהמציאה ביטוי פיסולי כה נדיר של האינטימיות. גישתה שאפה לתפוס את הרוח החיה של המחווה הפשוטה, בתוך העוצמה של הרגע. היא בחנה את הרגע המתחמק וניסתה לתפוס בו את כל המימד הטרגי. את הפסל "הוואלס" היא העניקה למלחין קלוד דביסי ששמר אותו בסטודיו שלו כל שנות חייו. הועלתה לא פעם האפשרות של קשר רומנטי בין השניים.

בשנים 1905-1882 פיסלה קלודל מעל עשרים דיוקנאות, ביניהם אנשים קרובים, כמו אחיה פול קלודל, אחותה, לואיז או רודן עצמו.

כשרודן התחיל לנסוע באופן סדיר לטור (אנדר ולואר) בקשר לאדנרטה שהוזמנה בנוגע לסופר אונורה דה בלזק, הוא צירף לאחד הביקורים ב-1891 גם את קלודל והם שהו ביחד בטירת ל'אילט. (L'Islette). טירה זו שימשה אז מפלט דיסקרטי ושלו לאהבתם המאושרת. קלודל תיכננה באותם ימים פסל דיוקן לנכדתו של בעל הטירה -"בעלת הארמון הקטנה" (La Petite Châtelaine) - אותו גמרה ב-1896. שלוש עונות הקיץ שבילתה קלודל בטירה זו סימנו ציון דרך בחייה כאמנית. רודן נפרד ממנה בהדרגה וקלודל הרגישה קרועה בין תשוקתה לקשר איתו לבין צאמונה לעצמאות אמנותית. הזוג נפרד ב-1892. אחרי רומן בן עשור עם קלודל, החליט רודן להישאר לצדה של רוז ברה. עם זאת הוא ניסה להמשיך לקדם את יצירותיה של קלודל, ללא הצלחה מרובה, כשהיא ממשיכה להיפגע מצילו הענק.

ההשערות על אמהותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סרז' ז'ראר לקלודל ולרודן נולדו שני ילדים - אחד מהם אוגוטס - שלא הוכרו על ידי רודן ובמהלך הרומן בין שני האמנים קאמי עברה מספר הפלות. לפי נכדתה רן-מארי-פארי, לזוג המאהבים נולדו ארבעה ילדים ועל אחד ממקורביו של רודן הוטלה המשימה לסדר את קצבתם של שניים מהם. ההשערה לגבי שני הילדים אושרה גם ביומנו של ז'האן ריקטוס. המידע סופק לו על ידי מרסל דלטי, מזכירתו של רודן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Odile Ayral-Clause, Camille Claudel: sa vie, Paris, Hazan, 2008.
  • Dominique Bona, Camille et Paul : la passion Claudel, Paris, Grasset, 2006 ISBN|2246706610.
  • Jacques Cassar, Dossier Camille Claudel, (lettres, documents, articles de presse parus à son époque), Paris, Librairie Séguier/Archimbaud, 1987.
  • C. Claudel Fondation Pierre Gianadda Martigny (Suisse) עמ'=167 -עוצרת התערוכה:ניקול ברבייה (Nicole Barbier) (16 בנובמבר 1990 – 24 בפברואר 1991).
  • Anne Delbée, Une femme, Paris, Presses de la Renaissance, 1982.
  • Michèle Desbordes, La robe bleue, Éditions Verdier, 2004
  • Michel Deveaux, Camille Claudel à Montdevergues, L'Harmattan, 2012.
  • Pablo Jimenez Burillo et coll., Camille Claudel 1864-1943, Paris, Gallimard, 2008.
  • Paola Ferrantelli, Camille Claudel (L'idolo eterno), (pièce de théâtre italienne), Irradiazioni, 2007.
  • Ingrid Goddeeris, « D'une découverte à l'autre : la précieuse collection d'autographes de Léon Gauchez et les 36 lettres inédites de Camille Claudel », in In monte artium, n°|5 : tiré à par, 2012.
  • Florence de la Guérivière, La main de Rodin, (roman), Paris, Séguier, 2009.
  • Antoinette Lenormand-Romain, Camille Claudel et Rodin: la rencontre de deux destins, Paris, Hazan, 2005.
  • Véronique Mattiussi, Mireille Rosambert-Tissier, Camille Claudel, itinéraire d'une insoumise. Idées reçues sur la femme et l'artiste, Éditions Le Cavalier Bleu, 2014
  • Jean-Paul Morel, Camille Claudel. Une mise au tombeau, Bruxelles, Les Impressions Nouvelles, 2009 ISBN|9782874490743.
  • Claude Pérez, L'Ombre double, Montpellier, Fata Morgana, 2007.
  • Hélène Pinet et Reine-Marie Paris, Camille Claudel, le génie est comme un miroir, Paris, Gallimard, 2003.
  • Reine-Marie Paris, Camille Claudel, 1864-1943, Paris, Gallimard, 1984 ISBN|2-07-011075-3
  • Reine-Marie Paris, Chère Camille Claudel, éditions Economica 2012, ISBN|978 2 7178 6440 3
  • Anne Rivière, L'Interdite. Camille Claudel 1864 - 1943, Paris, Éditions Tierce, 1983.
  • Anne Rivière, Bruno Gaudichon et Danielle Ghanassia, Camille Claudel, Bibliographie, Catalogue Raisonné, Adam Biro, Paris 1996
  • Anne Rivière et Bruno Gaudichon, Camille Claude l: correspondance, Paris, Gallimard, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאמי קלודל בוויקישיתוף