קהילת יהודי באדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קהילת יהודי באדן היא קהילה של יהודים אשר התגוררו בחבל הארץ באדן וכיום מתגוררים במדינת באדן-וירטמברג שבדרום-מערב גרמניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוכחות הראשונות לקיומם של יהודים בחבל הארץ של באדן היו בגרינפלד (ב-1218), איברלינגן (ב-1226), פרייבורג (בערך ב-1230), טאוברבישופסהיים ולאודה (ב-1235), קונסטנץ (ב-1241) וזינסהייםמאה ה-13 המוקדמת). היהודים גורשו מכמה אזורים אלו בתקופות שונות: מפפאלץ ב-1391, מברייסגאו האוסטרית ב-1573, ומהדיוקסיה של בזל ב-1581.

לאחר המוות השחור, התגוררו במרקיזות באדן מעט יהודים אך אף הם גורשו ב-1470, בעקבות עלילת דם על כך שיהודי המקום רצחו נוצרים על מנת להכין מדמם מצות לפסח.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת בעיר באדן-באדן אשר נהרס באירועי ליל הבדולח (צילום מסביבות 1920)

היהודים הורשו לחזור לשטחי באדן במאה ה-16. בשנת 1535 מחוז באדן חולק לבאדן-באדן ובאדן-דורלאך, שהתאחדו שוב בשנת 1771.

היהודים גורשו מבאדן-באדן בשנת 1614, אך הוכנסו לעיר מחדש במהלך מלחמת שלושים השנים. על פי החקיקה הראשונה הנוגעת למעמד היהודים בבאדן-באדן בשנת 1714, עמדו בראש הארגון הטריטוריאלי של היהדות שני מנהיגי שולטהייס ורב. בבאדן-דורלאך, היהודים קיבלו לגיטימציה לראשונה בשנת 1537. הקהילה היהודית באזור נמדדה בכ-24 משפחות בשנת 1709 ובכ-160 משפחות בשנת 1738.

לאחר הקמת הדוכסות הגדולה של באדן, עמדת "Schutzjuden", "הגנת יהודים", (אשר קראה לחיזוק זכויות היהודים) התחזקה, ובצו החוקתי של 14 במאי 1807, היהודית הוכרזה כדת בעלת מעמד במדינה. שנה לאחר מכן, הצו השישי העניק ליהודים זכויות אזרח בלתי הפיכות וביטל את מגבלות הנישואין אשר הוטלו עליהם. אולם זכויות האזרח המקומיות נותרו מוגבלות מאוד. הצו התשיעי (המכונה "Judenedikt" מ-13 בינואר 1809) העניק ליהודים ארגון מדינה מוכר רשמית, דרש מהם לאמץ שמות משפחה קבועים וקבע את מעמדם האזרחי שעדיין היה יחסית מצומצם. החוקה של 1818 אישרה במשתמע את הזכויות האזרחיות שהוענקו ליהודים על ידי הגזרות אך שללה מהן זכויות פוליטיות שונות.

מאבק האמנציפציה התמקד בזכויות האזרח המקומיות ונתקל בהתנגדות עזה ולעיתים אלימה בכפרים ובעיירות רבות. פרעות אנטישמיות, הקשורות לעיתים קרובות לנושא האמנציפציה, התרחשו בבאדן בשנים 1819, 1830, 1848 (המהפכה הבאדית) ו-1862.

בשנת 1862 הוענקו ליהודים בבאדן זכויות אזרח מקומיות מלאות. אף על פי כן, איבה כלפי היהודים המשיכה להתבטא בבאדן, שם מצאה המפלגה החברתית הנוצרית האנטישמית של אדולף שטוקר מספר חסידים. לאחר שצבא באדן שולב בצבא הפרוסי, אף יהודי לא הועלה לתפקיד קצין מילואים או קצין רפואי. גם תוארי פרופסור הוענקו כמעט אך ורק ליהודים מומרים לנצרות.

בשנת 1868 מינה הדוכס הגדול פרידריך הראשון את עורך הדין מוריץ אלשטטר, שר האוצר שלו בתור היהודי הראשון שכיהן בתפקיד שר.

בנימין זאב הרצל ניסה לפתח עניין בקרב קיסר גרמניה וילהלם השני בציונות בעזרת דודו של הקיסר, הדוכס הגדול של באדן פרידריך הראשון, אשר תמך בהרצל ובציונות. בשנת 1862 נבחר עורך הדין ר' קוסל לייצג את קרלסרוהה בלשכה השנייה, ולודוויג פרנק ממנהיים נבחר ללנדטאג ואחר כך לרייכסטאג כחבר סוציאל-דמוקרטי. הוא היה בין 589 יהודי באדן שנפלו במלחמת העולם הראשונה. שני יהודים היו בקבינט הראשון של באדן, למרום (שר המשפטים, נרצח על ידי הנאצים בשנת 1933) ולודוויג האס (שר הפנים). שהיה פעיל גם בענייני יהדות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]