קהילת יהודי טיינג'ין
קהילת יהודי טיינג'ין (בסינית: 天津ⓘ?; בפין-יין: Tiānjīn; באנגלית: Tianjin) שבסין התקיימה מהמאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה-20, אז עזבו אחרוני בני הקהילה את העיר.
תולדות הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוחרים יהודים החלו להתיישב בטיינג'ין בשנות ה-60 של המאה ה-19 יחד עם סוחרים אירופאים שהחלו להגיע למקום, כשנפתח שם הנמל למסחר עם ארצות הברית וצרפת (1860).[1]
בסוף המאה ה-19 הגיעו לטיינג'ין יהודים שברחו מהאימפריה הרוסית ובשנת 1904 חיו שם, באופן קבוע, כ-10 משפחות יהודיות, אשר רשמו את עצמם, בקונסוליה הרוסית, כקהילה: "האגודה העברית של טיינג'ין" (ברוסית: THA Тяньцинская Еврейская Община). הקהילה שכרה מבנה ששימש כבית כנסת, ונרכשה חלקת אדמה עבור בית עלמין.[2][3]
לאחר מהפכת 1917 ברוסיה ברחו יהודים רבים מרוסיה, דרך מנצ'וריה לסין.[1] בעלי האמצעים המשיכו לאירופה וארצות הברית, דרך שנגחאי ומיעוטי היכולת, או אלו שלא היו בידם מסמכים מתאימים, נשארו בטיינג'ין וכך גדלה הקהילה המקומית לכדי 500–600 משפחות.[2][4]
ב-1935 החלו להגיע לסין פליטים יהודים מאוסטריה וגרמניה והקהילה היהודית בטיינג'ין הגיעה לכ-5,000 איש.[4] הייתה זו הקהילה היהודית השלישית בגודלה, בסין, אחרי חרבין ושנגחאי.[1]
מרבית יהודי העיר עסקו במסחר בפרוות. הם רכשו פרוות באזורים הכפריים, ולאחר תהליך העיבוד, יצאו אותן, בעיקר לניו יורק וללייפציג. בנוסף הקימו התושבים היהודים חנויות שונות שסיפקו מגוון של שירותים.[3]
בסוף שנות ה-40 עזבו יהודים רבים את טיינג'ין לאוסטרליה וארצות הברית ולאחר הקמת מדינת ישראל, ב-1948 עלו רוב היהודים לארץ.[4]
מוסדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"האגודה העברית של טיינג'ין" דאגה להקמת מוסדות קהילתיים שונים, כמו: בית תמחוי, בית ספר יהודי, בית חולים, בית אבות, קרן שדאגה לתמוך בילדים עניים, אלמנות, יתומים, קשישים, חולים ונכים.
בית הספר היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1925 הקימה הקהילה בית ספר יהודי שסיפק חינוך חינם, בעברית ובאנגלית לילדי הקהילה. בשנת 1936 למדו בבית הספר 110 תלמידים והיו בו 15 מורים. בית הספר מומן באמצעות תרומות וכן מהכנסות מאירועים, כמו: מסיבת ראש השנה.[2] בבית הספר היהודי התקיימו שיעורי חובה בעברית, אנגלית ובחלק משנות קיומו גם ברוסית. בית הספר נחשב כמוסד לימודי ברמה גבוה ולכן בין רבע לשליש מהתלמידים, לא היו יהודים, והגיעו מ-16 מדינות שונות. עם זאת, היו יהודים ששלחו את ילדיהם לבית הספר האמריקני, האנגלי או הצרפתי-קתולי שבעיר. בשנת 1941, בעקבות הכיבוש היפני, נסגרו כל בתי הספר הזרים בטיינג'ין, מלבד בית הספר היהודי ובעקבות כך גדל שיעור התלמידים הלא יהודיים בבית הספר.[3]
בית החולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית החולים היהודי היה אחד מהטובים ביותר ברמתו מבין בתי החולים המערביים שבעיר. מרבית הרופאים בו היו יהודים והוא הכיל 30 מיטות.[2][3]
ועדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1920 הקהילה הקימה מספר וועדות, כמו: "ועדה חברתית", "ועדה תרבותית", "חברת החסד" לטיפול בנזקקים וכן "וועדה לענייני ארץ ישראל".
פעילות חברתית ותרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1928 הוקמה בקהילה חבורת תיאטרון חובבים בשם "קונסט (בגרמנית: Kunst פירושו אמנות) ובהמשך הוקמו גם: מועדון שארגן קונצרטים ומופעים. במקום הוקמו גם: ספריה, מסעדה, בית קפה ובר. בשנת 1937 הורחב מבנה המועדון ונבנה אולם בעל 500 מקומות ישיבה.[3]
ציונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1921 הוקם בטיינג'ין משרד ההסברה לארץ ישראל ושנה לאחר מכן שונה שמו ל"הסתדרות הציונית של טיינג'ין" שניהלה את הפעילות התרבותית של הקהילה.[2]
בשנת 1928 הוקם בקהילה סניף של ויצו - הסתדרות עולמית לנשים ציוניות.[2]
בשנת 1932 הוקם סניף של תנועת הנוער בית"ר[2] ובהמשך גם סניף של מכבי. סניף בית"ר בטיינג'ין ארגן פעילויות תרבות וספורט וכן אימונים צבאיים. סניף מכבי עסק בעיקר בענפי ספורט שהתאימו לאקלים המקומי, כמו: החלקה על הקרח, הוקי-קרח, שחייה, פינג-פונג וכדורגל.[3]
היחס ליהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסינים לא הייתה דעה קדומה כלפי הקהילה היהודית והיחס אליהם היה טוב, כפי שהיה לכלל התושבים האירופאים שגרו במקום. לפני 1941 מצבם של יהודים רוסים חסרי אזרחות, שחיו בסין, היה טוב יותר ממצבם של יהודים שהיו אזרחים יהודים סובייטים שנחשפו לאנטישמיות של קיצוניים רוסים, שעבדו עבור היפנים. בשלהי 1941, כאשר פרצה המערכה בין ארצות הברית ליפן, באוקיינוס השקט, ברית המועצות לא הייתה במלחמה עם יפן ולכן בעלי דרכונים סובייטים ובכללם גם יהודים, לא היו חשופים יותר לעוינות של קיצוניים רוסים בחסות היפנים.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה היהודים בטיינג'ין לא סבלו מרדיפות על רקע אנטישמי.
המצב במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי דיווח משנת 2016 אין קהילה יהודית בטיינג'ין. בית הספר ובית החולים הוסבו לשימושים אחרים ובבתי היהודים גרים מקומיים. בית הקברות היהודי נהרס והאזור כולו נבנה מחדש. בית הכנסת ניזוק ומשמש כמועדון. סמלי מגן דוד שהיו בעבר בחזית הבניין ועל גגו הוסרו ונשארה רק חנוכיית זכוכית צבעונית, על החלון שבחזית.[4]
בשנת 2010 התקיימה בירושלים תערוכת צילומים שכותרתה: "יהודים בטיאנג'ין" ובה הוצגו למעלה מ-150 צילומים הקשורים להיסטוריה היהודית בטיינג'ין. ב-4 בנובמבר 2011, מר גאו יאנפינג (Gao Yanping), שגריר סין בישראל ומר שיאו הואיואן (Xiao Huaiyuan), נציג "הקונגרס העממי העירוני של טיינג'ין", העבירו את הצילומים כתרומה של העיר טיינג'ין, לשימור קבוע בבית התפוצות בתל אביב.[5]
אתרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית הכנסת: בית כנסת בסגנון גותי הממוקם בצומת הרחובות נאנג'ינג (Nanjing) ו- ג'נגג'ואו (Zhengzhou).[1]
- רובע הזרים: בתים עם ארכיטקטורה אירופאית מגוונת שהייתה נהוגה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. רוב היהודים התגוררו באזורים וו דאדאו (Wu Dadao) וְשיאובאילו (Xiaobailou).[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דרך ארץ סין: הקהילות היהודיות בחרבין, טיינג'ין ושנגחאי, בית התפוצות, תל אביב 1994
Maynard, Isabelle. China Dreams: Growing up Jewish in Tientsin (Iowa City: University of Iowa Press, 1996) Song, Anna, ed. 犹太人在中国 。The Jews of Tianjin. (China Intercontinental Press, 2004)
Xu, Xin. Coursera. Video lecture, "Famous Jews of Tianjin." Course: Jewish Diaspora in Modern China, Nanjing University.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדיה וקבצים בנושא קהילת יהודי טיינג'ין בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 The Sino-Judaic Institute, The Sino-Judaic Institute, The Sino-Judaic Institute (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 1904-1940 | Chronology | Tianjin (Tientsin) | Communities | The Jewish Community of China, www.jewsofchina.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 סיפורם של יהודי טיינג'ין - הרדיו הבינלאומי של סין, באתר hebrew.cri.cn
- ^ 1 2 3 4 A vanished Jewish community: Remembering the Jews of Tianjin, The Jerusalem Post | JPost.com, 2016-07-14 (באנגלית)
- ^ Ambassador Gao Yanping Attends"Jews in Tianjin" Photo Donation Ceremony, il.china-embassy.gov.cn