קהילת יהודי לאסק
לאסק[1] שבפרובינציית לודז' בפולין זכתה במעמד של עיר בשנת 1422. באותן שנים העיר הייתה בבעלות משפחת לאסקי. עד המאה ה-17 הייתה לאסק עיר מתפתחת, אולם בראשית המאה ה-17 מצבה התדרדר. אחד הגורמים לכך היו השרפות הרבות שפקדו את העיר. קהילת יהודי לאסק התקיימה משלהי המאה ה-16 ועד להשמדתה בשואה.
מהמאה ה-16 עד תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
היהודים הגיעו ללאסק בשלהי המאה ה-16. באותה מאה הם קיבלו פריווילגיה מהפריץ בעל העיר, שהבטיחה לו ארנונה נאה מהיהודים, ומצד שני הקנתה להם חופש דתי ורשות לעסוק במסחר ובמלאכה זעירה. פריוילגיה זו אושרה שוב בשנת 1640, וחודשה שוב בתקנות בשנת 1790.
בעליה הפולנים של העיר התערבו בפעולות הקהילה היהודית, כך שבכל עסקת נדל"ן נדרשה הסכמה של בעלי העיר. עסקאות אלה היו מכרה זהב לנטילת מס נוסף מהיהודים. מאידך הם הרשו לבית הדין היהודי לדון בסכסוכים קהילתיים פנימיים, אולם היה ניתן לערער על פסק הדין הרבני בפני בית הדין הפולני של הפריץ.
החל מהמאה ה-17 עסקו רבים מיהודי לאסק במלאכה זעירה, ובמאה ה-18 היהודים שחכרו את הפונדקים נמנו עם עשירי הקהילה. עד המאה ה-19 עלה מספרם של היהודים שעסקו במסחר, ופחת מספר היהודים שעסקו בחכירת פונדקים. במחצית המאה ה-19 הקימו שני יהודים מטוויות כותנה ראשונות.
בגלל השריפות התכופות שאירעו בלאסק, המצב הכלכלי הכללי של היהודים במאה ה-18 היה ירוד. בנוסף המיסים הגבוהים רוששו את רוב הקהילה ורבים מבני הקהילה היהודית הוגדרו כעניים. פרנסי הקהילה נאלצו לקחת כספים בהלוואה אצל בעל העיר אולם קצרה ידה של קופת הקהילה מלשלם את הקרן או אפילו את הריבית עליה[1].
לאסק כמרכז רוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאסק שימשה כמרכז תורני, וכיהנו בה מספר דמויות תורניות מרכזיות. הרב הראשון של לאסק היה ר' ישראל בן איתמר, שנפטר בשנת 1726, ולאחריו שימש ברבנות ר' מאיר גץ מהילדסהיים (נולד בשנת 1686), שהיה ידוע כגדול בתורה. אחד מספריו הנודעים היה קובץ שו"ת "אבני שוהם", שעסק בדינים שבין אדם לחברו, ונכתב במקור על ידי אביו.
רב מפורסם נוסף היה ר' פנחס זליג, שנפטר בשנת 1770, שחיבר את הספר "עטרת פז", פירוש על סדר מועד. בזמן כהונתו של ר' מאיר צילך, שנפטר בשנת 1826, זכתה לאסק לשם של מקום תורה היות שפסקי ההלכה שלו בדיני ממונות וקודשים נתקבלו על דעתם של רבים מרבני פולין.
אישיות תורנית חשובה שלא שימשה ברבנות היה ר' יחיאל מיכל הכהן, שנודע כאיש קבלה, שהוציא לאור ספרי קבלה רבים, ובהם "וחישב לו הכהן", "בית יעקב", "עין פנים התורה" ועוד.
לאחר כיבוש לאסק בידי הפרוסים בשנת 1793, סבלה הקהילה היהודית בדומה לשאר הקהילות היהודיות באזור מהגבלות בתחום הפיננסי. מסוף המאה ה-18 ועד מחצית המאה ה-19 החמיר מצבה הכלכלי של קופת הקהילה, ונישול התושבים מכל רכושם, בעטיים של חובות כספיים גבוהים של הקהילה, היה איום מוחשי ביותר. קושי נוסף נבע מהאיסור שהושת על היהודים לגור בכיכר השוק וברחובות הסמוכים לה, הגבלה שבוטלה רק בשנת 1862.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 השתחררו מכפיפות לקהילת לאסק כל קהילות הסביבה שעליהן חלשה, והן אף הפסיקו לשלם מיסים לקופת לאסק היהודית. קהילת לאסק הצליחה לשמור על שלטונה רק על היישוב היהודי הקטן בעיירה ז'לוב.
לאחר ר' מאיר צילך, שימש על כס רבנות לאסק ר' זאב וולף הכהן, שנפטר בשנת 1838. אחריו שימש ברבנות ר' משה יהודה לייב זילברברג, שחיבר את הספרים "זית רענן" ו"תפארת ירושלים". במהלך כהונתו החלה להתפשט בלאסק תנועת החסידות, בעיקר מקוצק וורקה. ר' משה לייב היה הרב האחרון שהתנגד לתנועה זו.
אחריו שימש ברבנות ר' דוד דב מייזלס, שנחשב לאחד מגדולי הדור בתקופתו. הוא פרסם ספרים רבים ובהם שו"ת על שולחן ערוך,[דרושה הבהרה] ספר "אהבת דוד" על דיני עדויות, "בנין דוד", פירוש על מגילת איכה, פירוש על הגדה של פסח בשם "רוח דודאים" ועוד. לאחר פטירתו בשנת 1876 כיהן ברבנות של לאסק בנו, ר' צבי אריה יהודה מייזלס, שנפטר בשנת 1932. פסקי ההלכה המפורסמים שלו עסקו בדיני עגונות, תוצר לוואי של מלחמת העולם הראשונה. בנוסף הוציא לאור את השו"ת "חדות יעקב", שעסק בנושאי הלכה מגוונים[2].
הרב האחרון של לאסק היה רבי יהודה לייב אייזנברג, שנספה בשנת 1942 במחנה ההשמדה חלמנו.
בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין שתי מלחמות העולם עסקו יהודי לאסק במלאכה זעירה ובמסחר, והמצב הכלכלי היה קשה. חלק מיהודי העיר מצאו את פרנסתם בקיץ במרכזי הנופש שבסביבה, בקולומנה ובטיאודרי, בהן נבנו בתוך חלקות יער פנסיונים ווילות לאירוח. בשנת 1937 הוקמו מספר מטוויית פשתן בלאסק בעזרתו הפיננסית של ארגון הג'וינט, אולם עד פרוץ מלחמת העולם השנייה כעבור שנתיים, הן לא גדלו והמצב הכלכלי נשאר קשה.
בתקופה האמורה התפתחה בלאסק פעילות ענפה ומגוונת בתחום החינוך היהודי והתרבות. מלבד תלמודי תורה נוסד בשנת 1927 חדר מתוקן, שלמדו בו גם לימודי חול. פתיחת הספרייה השנייה בלאסק בשנת 1928, הייתה אחד ממאורעות התרבות החשובים של העיר. במקביל בשנת 1918 חודשה פעילות איגוד ההתעמלות, ולידו פעל בתקופה האמורה חוג תיאטרון דרמטי.
.jpg)
בתחילת המאה העשרים היו לכל המפלגות הציוניות סניפים בלאסק. במיוחד היו פעילות תנועות הנוער הציוניות. בשנת 1918 נוסד ארגון "החלוץ", ובשנת 1924 הוקם "השומר הצעיר" בלאסק. בעיר הייתה גם פעילות של תנועת בית"ר הסתדרות הנשים הדסה וויצו. הקהילה היהודית נשלטה עד שנת 1918 בידי נציגי הציונים ו"המזרחי". לאחר מכן נשלט מנגנון הקהילה על ידי אגודת ישראל, אף על פי שגם עתה לא היה להם רוב בהנהלה. השפעת אגודת ישראל הלכה וגדלה, ובשנת 1931 היא זכתה בשישה מנדטים בשלטון הקהילה. במועצת העיר לאסק הוסיף לכהן אחד מחברי המועצה היהודיים בתפקיד חבר ראשות העיר כפי שהיה נהוג קודם מלחמת העולם הראשונה[3].
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהפולנים עזבו את לאסק בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים לכפרי הסביבה כדי למצוא מחבוא מהצבא הגרמני המתקדם. לאחר שהגרמנים נכנסו ללאסק חזרו רוב היהודים לעיר. ברגע כניסת הצבא הגרמני, החלו הגזירות על היהודים. נאסרו תפילה בציבור ושחיטה כשרה, הרכוש היהודי נשדד, ויהודים הוכו נמרצות בכל הזדמנות.
בראש היודנראט עמד זלמן קוכמן, שקודם לכן כיהן כיו"ר ועד הקהילה. הגרמנים החשיבו את דעתו של קוכמן, ולא אחת קיבלו את דבריו. זה האחרון עם שאר חבריו השתדלו להעלים מעיני הגרמנים את העבירות של היהודים, בעיקר כשדובר על שחיטה יהודית שנאסרה, הברחת מזון וכיוצא בזה. עד ראשית חודש מרץ 1940 קיבלו המאפיות של היהודים קמח באופן סדיר ואפו לחם. בחודש אפריל 1940 נסגרו המאפיות היהודיות, ולחם סופק על ידי מאפיות גרמניות על סך תלושי מזון שהונהגו. היהודים שהועסקו על ידי הגרמנים קיבלו תוספת מזון, בה בשעה שבכלל האוכלוסייה היהודית הונהג קיצוב מזון חמור. המזון ליהודים ניתן בחנות החלוקה ברחוב גארבאסקה בעיר. ההברחות של מצרכי מזון לא חוקי נמשכו כל תקופת הכיבוש הגרמני.
הגרמנים חטפו יהודים רבים לעבודות כפייה, והם הועסקו בתיקון גשרים, פינוי הריסות, ניקיונות ועבודת חקלאות שונות. שילוח היהודים למחנות עבודה החל בסתיו 1940. המינהל היהודי סיפק לגרמנים אנשים למחנות העבודה, על פי רשימות שפורסמו במקומות ציבוריים. בתור הראשונים לכך נבחרו לשילוח גברים צעירים שאינם נשואים.
הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגטו של לאסק הוקם בהדרגה החל ממרץ ועד נובמבר 1940. ב-18 בנובמבר 1940 ציוו הגרמנים על כל היהודים לעבור לגטו ומי שלא ציית להוראה הוכה נמרצות.
באוקטובר 1940 היו בלאסק 3,467 יהודים, מהם 2,800 מבני המקום והשאר עקורים ופליטים יהודים. מרבית העקורים והפליטים באו מערי הסביבה. בשנתו הראשונה הגטו בלאסק לא היה סגור או שמור מבחוץ, והתנועה ברחובות הייתה מותרת בין השעות שש בבוקר עד חמש אחר הצהריים. רק בשלהי שנת 1941 נאסר על היהודים לצאת מהגטו, ומי שלא ציית נורה למוות במקום.
בגטו הוקם בית חולים באחד הבתים ברחוב טילנה ובראשו עמד ד"ר זינגר. בשנת 1940 פעל בגטו גן ילדים, שעה שילדי בית הספר למדו רק במסגרת שיעורים פרטיים. חיי הדת נמשכו אף הם, על אף האיסור הגרמני.
לגטו החלו להגיע ידיעות על חיסול יהודי האזור בגז בכפר חלמנו. התגובה לידיעות אלה לא הייתה אחידה. חלק האמינו וחלק דחה ידיעות אלה על הסף. ימים אחדים לפני חיסול הגטו ביצעו הגרמנים תלייה פומבית של שני אחים צעירים מקאליש, שהואשמו בגנבת פחם.
גטו לאסק חוסל ב-24 באוגוסט 1942[4]. 3,500 יהודי הגטו הוצאו מבתיהם אל כיכר השוק ומשם הובאו אל כנסייה שנמצאת מחוץ לעיר. הגרמנים דחקו את כולם פנימה למשך שלושה ימים. התנאים בכנסייה היו מחרידים כמעט ללא מזון ומים. לאחר שלושה ימים הוצאו היהודים, ובסלקציה שנעשתה בניהולו של הנס ביבוב, ראש מינהל גטו לודז', נבחרו כ-760 גברים ונשים לעבודות כפייה בגטו לודז'. יתר האנשים הוסעו למחנה ההשמדה חלמנו שם נרצחו. בכך באו לסיומם הטרגי שלוש מאות שנות נוכחות יהודית בעיר לאסק[5][6][7]
אוכלוסיית העיר לאסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תאריך | אוכלוסייה כללית | יהודים |
|---|---|---|
| 1793/94 | 1,718 | 1,327 |
| 1808 | 3,200 | 1,260 |
| 1857 | 3,600 | 2,640 |
| 1897 | 4,220 | 2,860 |
| 1921 | 4,890 | 2,630 |
| 1.9.1939 | לא ידוע | 3,864 |
-
חברי תנועת החלוץ בלאסק. ספר יזכור לאסק עמוד 372 -
חיילים יהודים במדי צבא פולין. ספר יזכור לאסק עמוד 737
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 פנקס הקהילות פולין, כרך ראשון – לודז' והגליל, ירושלים: יד ושם, תשל"ו, עמ' 134–139
- ^ פנחס זליג, עיר לאסק וחכמיה, לודז': דפוס שטשעשינסקי, תרפ"ו
- ^ https://dbs.bh.org.il/he/לאסק/מקום
- ^ שמואל קרקובסקי, כפר נידח באירופה, חלמנו מחנה ההשמדה הנאצי הראשון, ירושלים: יד ושם, תשס"א, עמ' 85 -86.
- ^ https://www.ushmm.org/search/results/?q=lask+Ghetto+
- ^ התמונות באדיבות Muzeum Historii Żydów Polskich POLIN וורשה., https://sztetl.org.pl/pl/miejscowosci/l/275-lask/120-aktualnosci/58847-wystawa-zycie-i-zaglada-laskich-zydow
- ^ זאב צורנמל, ספר יזכור לאסק. התמונות באדיבות ארגון יוצאי לאסק בישראל, ת"א: ארגון יוצאי לאסק., 1968
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לסק, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם