קולוניאליזם באמצעות רווחה
קולוניאליזם באמצעות רווחה (באנגלית: Welfare colonialism) הוא סוג של קולוניאליזם, שבמסגרתו משקיעים המתיישבים כסף ומשאבים באוכלוסייה הילידית, לכאורה על מנת לשפר את הרווחה, אך מעשית באופן שמגביר את התלות של הילידים במתיישבים ומדרדר את איכות חייהם. שימוש במושג החל בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך הוא היה לנפוץ יותר לאחר שפרסם האנתרופולוג רוברט פיין (אנ') את ספרו The White Arctic, בשנת 1977.[1] שימוש במושג, כדי להסביר את התמשכות העוני והתלות של אוכלוסיות ילידיות למרות השקעה רבה בבריאות, רווחה וחינוך של הילידים, נעשה במיוחד בהקשר של קולוניאליזם התיישבותי במדינות כגון קנדה, ארצות הברית ואוסטרליה, אך הוא יושם גם בהקשרים אחרים.
היסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שנות ה-70, המונח "Welfare colonialism" היה בשימוש נדיר, ולא בהקשר ייחודי. המונח התייחס להיבטים של הקולוניאליזם של "המעצמות הגדולות"[2] או מדי פעם הופיע בוויכוחים במסגרת התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, כשפעילים אפרו-אמריקאים התנגדו לכניסת עובדים סוציאליים לבנים לקהילותיהם[3]
מאז שנות ה-70, רוב ההתייחסויות למושג קשורות לעבודתו של רוברט פיין, אנתרופולוג בריטי-קנדי, שפעל באוניברסיטת ממוריאל בניופאונדלנד. פיין לימד גם באוניברסיטה העברית והיה נשוי לשתי אנתרופולוגיות ישראליות (אם כי לא באותו זמן). הוא חקר את הניסיונות הכושלים של ממשלת קנדה לשלב שליטה באינואיטים עם תמיכה בהם, בשנות ה-60 וה-70. הוא פיתח בסיס תאורטי להבנת מדיניות רווחה, בריאות, וחינוך המכוונת כלפי אוכלוסיות ילידים ברחבי העולם.
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי אריק ריינרט, המאפיינים של קולוניאליזם באמצעות רווחה הם:[4]
- היפוך של המודל הקולוניאלי: כספים זורמים מממשלת המתיישבים לאוכלוסייה הילידית ולא להפך. כספים אלו משמשים לפיתוח מוסדות חברתיים שמקימים המתיישבים בקהילות ילידים;
- שילוב, לעיתים כפוי, של האוכלוסייה הילידית לתוך המוסדות החברתיים שהקימו המתיישבים – מוסדות חינוך, בריאות, תעסוקה ודיור – באופן שמערער את המוסדות המסורתיים של הילידים;
- ניסיונות לתקן את הירידה ברמת החיים של האוכלוסייה הילידית באמצעות סובסידיות והטבות כספיות, מהלך שיוצר תלות וגורם לבעיות חברתיות אחרות.
לפי פיין, קולוניאליזם באמצעות רווחה היא שיטה נאו-קולוניאלית לשליטה מרחוק, שיוצרת תלות ופוגעת באוטונומיה של המקומיים, דרך מדיניות שכוונותיה טובות ונדיבות, אך תוצאותיה הן בסופו של דבר לא מוסריות.[4] להבדיל מצורות אחרות של קולוניאליזם, קולוניאליזם באמצעות רווחה לא נולד מתוך כוונה לדכא את הילידים, לתבוע את אדמתם או לחלץ משאבים. למדינה, על פי רוב, יש אינטרס בשיפור איכות החיים של האוכלוסייה הילידית. אולם, השימוש בשיטות שפותחו עבור סוג אחר של חברה, גורם בסופו של יום יותר נזק מתועלת לאוכלוסייה הילידית, ולעיתים קרובות מלווה בבורות ואדישות שעשויות לגרום למוות.[5]
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-60 וה-70, ניסתה ממשלת קנדה לעסוק, לשלוט ולתמוך בקהילות האינואיטים. מדיניות זו היוותה שינוי מגמה מהמדיניות הקודמת שכללה העברה בכפייה של אינואיטים לאזור הארקטי הגבוה (אנ') והעברת ילדים לחינוך במסגרת מערכת הפנימיות של האינדיאנים הקנדים.[6]
לפי פיין, אף על פי שהמדיניות החדשה כללה את הקהילה בהחלטות, הן נציגי הממשלה והן הנהגת הילידים הכירו בכך שישנה גם המשכיות במדיניות, ובכלל זה המשך הפעולה על פי התפיסה שיש להפוך את האינואיטים ל"קנדיים" יותר.[7] לי ויסלינג מציין שמורים, אחיות ומדריכים שנשלחו לקהילות האינואיטים לא הוכשרו במוסדות ילידיים, אלא במוסדות קנדיים, ולעיתים קרובות היו להם מעט מודעות לשפה ולמנהגים של האינואיטים, מה שהוביל לתוצאות מזיקות.[8]
אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבוריג'ינים קיבלו אזרחות מלאה באוסטרליה בשנת 1962.[9] הממשלה האוסטרלית השקיעה סכומי כסף גדולים לקידום רווחתם, אך נסיבות החיים של רבים מהם עדיין מתוארות לעיתים קרובות כ"מזעזעות".[10] חלק מהחוקרים של בעיה זו התבססו על המושג קולוניאליזם של רווחה כדי להסביר את הפער בין ההשקעה לתוצאות. כך למשל, האנתרופולוג ניקולס פיטרסון כותב ש"המושג קולוניאליזם באמצעות רווחה גם מתייחס ישירות לבעיה הזו וגם מציע לה הסבר. ההסבר המרכזי שקולוניאליזם באמצעות רווחה מציע הוא שהענקת זכויות אזרח חברתיות לילידים במדינות לאום בעולם הראשון היא, בלי משים, מחלישה באותה מידה שבה היא מועילה, בגלל התלות החברתית והפוליטית שהיא יוצרת".[11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Robert Paine, The White Arctic: Anthropological Essays in Tutelage and Ethnicity (Institute of Social and Economic Research: 1977) (WorldCat)
- ^ C. Paul Bradley, "Welfare colonialism in the British West Indies; a study of development and welfare policy, 1938-1954, Dissertation submitted to the faculty of political science, Columbia University, 1965
- ^ Charles E. Silberman, "The Revolt Against 'Welfare Colonialism'", Chapter X in Crisis in black and white, (Vintage Books: 1964), pp. 308–357
- ^ 1 2 Erik S. Reinert, "Development and Social Goals: Balancing Aid and Development to Prevent ‘Welfare Colonialism’", United Nations Department of Economic and Social Affairs, Working Paper No. 14, January 2006, p. 13
- ^ William Affleck, John L. Oliffe, Martha Malaya Inukpuk, Raymond Tempier, Francine Darroch, Allison Crawford, Monique Séguin, Suicide amongst young Inuit males: The perspectives of Inuit health and wellness workers in Nunavik, SSM - Qualitative Research in Health 2, 2022-12-01, עמ' 100069 doi: 10.1016/j.ssmqr.2022.100069
- ^ Minnie Aodla Freeman, Inuit, The Canadian Encyclopedia, Published June 8 2010, Last updated January 10 2023
- ^ Robert Paine, The nursery game: Colonizers and colonized in the Canadian Arctic, Études Inuit Studies 1(1) (1977), pp. 5–32
- ^ Lee E. Weissling, Arctic Canada and Zambia: A Comparison of Development Processes in the Fourth and Third Worlds, Arctic 42, 1989, עמ' 208–216
- ^ Canberra corporateName=Commonwealth Parliament; address=Parliament House, Overview of Indigenous Affairs: Part 1: 1901 to 1991, www.aph.gov.au (ב־Australian English)
- ^ Face the facts: Aboriginal and Torres Strait Islander Peoples | Australian Human Rights Commission, humanrights.gov.au
- ^ Nicolas Peterson, Will Sanders, Geoffrey Brennan, Citizenship and Indigenous Australians: Changing Conceptions and Possibilities, Cambridge University Press, 1998-06-28, ISBN 978-0-521-62736-8. (באנגלית)