קוליברי אדום-חזה מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןקוליברי אדום-חזה מצוי
קוליברי אדום-חזה מצוי זכר
קוליברי אדום-חזה מצוי זכר
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: קוליבראים
משפחה: קוליבריים
תת־משפחה: קוליבריים אמיתיים
סוג: קוליברי צבוע חזה
מין: קוליברי אדום-חזה מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Archilochus colubris
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מפ התפוצה של הקוליברי אדום-החזה המצוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוליברי אדום-חזה מצוי (שם מדעי: Archilochus colubris) הוא מין של ציפור קטנת גוף ממשפחת הקוליבריים שבסדרת הקוליבראים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו בין 7 ל-9 סנטימטרים, מוטת כנפיו בין 8 ל-11 סנטימטרים והוא שוקל בין 2 ל-6 גרמים בלבד.

צבע גבם של פרטים בוגרים הוא ירוק מתכתי עד כחלחל, ואילו בטנם וגחונם בצבע לבן עד אפרפר. כנפיהם ישרות, קצרות ורזות. לזכרים בוגרים גרון, צוואר וחלק מהחזה בצבע אדום או כתום בוהק (וזהו גם מקור שמם), וזנב שחרחר המתפצל מכמה נוצות בצורת מזלג. לנקבה זנב שחור המעוגל בקצותיו וצווארה וחזה לא צבועים באדום, אולם לפעמים נראים נקודות לבנות על צווארה.

בטבע, נפוץ הקוליברי אדום-החזה במרחבים פתוחים ברוב הערבות שבמזרח ומעט במערב אמריקה הצפונית וקנדה, וזהו הקוליברי היחיד הנפוץ במזרח אמריקה הצפונית. הנקבה בונה קן באזור קשה יחסית לגישה כדי למנוע את כניסתם של טורפים, על שיח או עץ. גם הנקבה וגם הזכר מגנים על נחלתם בתוקפנות ומנסים עד כמה שהם מסוגלים, בהתחשב בממדי גופם, למנוע מפולשים להתקרב אל הקן ואל נחלתם. התוקפנות מורגשת במיוחד לקראת סוף הקיץ או תחילת הסתיו, כשהם משתדלים לאגור כמה שיותר מזון ולהשמין כהכנה לנדידה לאזורים חמים.

הקוליברי אדום-החזה נודד, ומבלה את החורף במקסיקו ובמרכז אמריקה; זאת בשל תנאי המחיה הקשים בחורף הקר של אמריקה הצפונית. במהלך הנדידה, חלק מהקוליברים עוברים מרחק של כ-965 ק"מ ללא עצירה לאורך מפרץ מקסיקו, מפנמה לפלורידה. הקוליברים מתרבים ביערות נשירים במזרח ארצות הברית ובדרום קנדה, במיוחד באונטריו.

הקוליברי אדום-החזה ניזון בעיקר מצוף פרחים, מחרקים קטנים ומעכבישים, שאותם הוא תופס בעזרת לשונו הארוכה. אף על פי שהקוליבריים ידועים כשותי צוף, פרוקי-רגליים מהווים אצל פרטים בוגרים מקור חשוב לחלבונים, ויטמינים ומינרלים.

בשל ממדי גופם הזעירים, הקוליברי אדום-החזה נטרף על ידי בעלי חיים רבים, ואף על ידי ציפורי שיר גדולות, שרוב תזונתם מורכבת מחרקים. למרות זאת, רק טורפים זריזים ביותר יכולים לתפוס קוליברי כשהוא עף; הקוליברים מהירים מדי עבור רוב הטורפים.

בשל כמות האנרגיה הרבה שהקוליברי מוציא כשהוא עף, הקוליברי אוכל בתכיפות גדולה מאוד במהלך היום. כשהטמפרטורות נמוכות, במיוחד בלילות קרים, הקוליברי נכנס למצב של מעין "תרדמת חורף".

הנקבה מטילה 2 ביצים (אף על פי שמספרן עשוי לעתים להיות 1 או 3), שמהן בוקעים 1–2 גוזלים; היא דוגרת עליהן במשך 12–14 ימים. הגוזלים עוזבים את הקן ועפים לראשונה בגיל 18–22 יום.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוליברי אדום-חזה מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN