קוליוס ממושקף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקוליוס ממושקף
Speckled Mousebird (Colius striatus) in aloe (7623192928).jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: קוליוסאים
משפחה: קוליוסיים
סוג: Colius
מין: קוליוס ממושקף
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Colius striatus
יוהאן פרידריך גמלין, 1789
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוליוס ממושקף (שם מדעי: Colius striatus) הוא המין הגדול בותר בסדרת הקוליוסאים, ואחד הנפוצים בהם. אורכו הממוצע כ-35 ס"מ, בעוד הזנב מהווה חצי מאורכו. משקלו כ-57 גרם. תחום תפוצתו מתמשך מקמרון מזרחה לאריתריאה ואתיופיה, ודרומה אל דרום אפריקה. הוא מצוי ברוב בתי הגידול בתחום תפוצתו, מלבד ביערות גשם ובאזורים לחים ביותר; בתי הגידול המועדפים עליו הם סבכי שיחים, סוואנות וחורשות. הקוליוסים גם שכיחים באזורים עירוניים.

הגב והכיפה אפורים, על הראש יש ציצת נוצות אפורה. המקור שחור בחלקו העליון וורדרד בחלקו התחתון. זהו מין רעשני יחסית: הקוליוסים משמיעים קריאה דמוית טסו-טסו בעת מעוף, וקריאת האזהרה שלהם היא טסיק-טסיק.

עיקר תזונתו של הקוליוס הוא פירות, בין השאר פירות יער, עלים, זרעים וצוף. מין זה אינו משנה את הרכב תזונתו, גם לאחר מעבר לאזורים אחרים. זהו מין חברתי, שמחפשים מזון ומחזרים בקבוצות. גם אמבטיות האבק שלהם הן פעילות קבוצתית. לעיתים, הקוליוסים בולעים חלוקי נחל, על מנת שקיבתם תעכל צמחייה ביתר יעילות. הם ישנים בקבוצות של כ-20 פרטים.

הקוליוסים מתרבים לכל אורך השנה. הקן גדול יחסית, ומוקם בצורת קערה, מצמחייה וחומרים שונים של בעלי חיים; לעיתים, הקוליוסים משתמשים גם בנייר ובבגדים לבניית הקן. גודל התטולה נע בין ביצה אחת לשבע, אם כי בדרך כלל 3-4 ביצים מוטלות. שני ההורים מאכילים את הגוזלים; ומטפלים בהם; גם פרטים אחרים, בדרך כלל צעירים מתטולות קודמות, מסייעים בטיפול בגוזלים. הדגירה נמשכת 17-18 ימים בדרך כלל. כחוד לאחר מכן, הגוזלים יתחילו לחפש את מזונם בעצמם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוליוס ממושקף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוליוס ממושקף באתר הרשימה האדומה של IUCN