קוסטקה נגרי
.jpg) | |
| לידה |
1812 יאשי, מולדביה  |
|---|---|
| פטירה |
1876 (בגיל 64 בערך) טרגו אוקנה, רומניה |
| מדינה |
רומניה |
| תפקיד |
חבר בית הנבחרים של רומניה |
  | |
קוסטקה נגרי (ברומנית: Costache Negri; 14 במאי 1812 - 28 בספטמבר 1876} היה מהפכן, פוליטיקאי, דיפלומט, סופר, משורר ומתרגם רומני.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוסטקה נגרי נולד ביאשי, בירת נסיכות מולדובה ולמד בבית הוריו ובחצר השליט יוניצה סנדו סטורזה שרייתו הייתה דודה של אם קוסטקה נגרי. הוא נשלח להמשך לימודים בקישינב ובאודסה ומ-1834 יצא ללימודים בצרפת ובאיטליה, עד שובו למולדובה ב-1841.
כשפרצה מהפכת פברואר, שפתחה את אירועי אביב העמים, היה בפריז. הוא הצטרף למשמרות המהפכה והציג בפני הממשל הצרפתי החדש את דגל שלושת הצבעים הרומני החדש. במרץ נאסר עליו לשוב לנסיכות מולדובה, לכן נסע לברשוב, שם הצטרף לקבוצת מהפכנים רומנים גולים ולקח חלק, לצד וסילה אלכסנדרי, בניסוח הכרוז Prinţipiile noastre pentru reformarea patriei (העקרונות שלנו לארגון מחדש של המולדת). קבוצת המהפכנים הגולים של ברשוב עברה לבוקובינה שם קוסטקה נגרי ואלכסנדרו יואן קוזה תיאמו את הפעילות והתעמולה של הגולים המהפכנים. כל הקבוצה נאלצה בהמשך לעזוב, מרביתם לכיוון פריז. מ-1849 הקדיש את עצמו למאבק למען איחוד הנסיכויות הרומניות. לאחר שעלה לשלטון בנסיכות מולדובה שליט חדש, גריגורה אלכסנדרו גיקה, שב למולדתו ומילא תפקידים שונים במערכת המשפט ובמנהל השלטוני.
ב-1851 מונה על ידי השליט לתפקיד פרקלאב של מחוז קובורלוי[1] והתבלט בפעילותו הפוליטית. מ-1855 יצא לקונסטנטינופול ולווינה כשליח דיפלומטי של השליט לשם קידום נושא איחוד הנסיכויות הרומניות. ב-1856 נבחר לאספה הלאומית אד הוק המולדבית שהוקמה לפי החלטות הסכם השלום שסיים את מלחמת קרים - הוא היה סגן נשיא האספה. הוא דחה את הקולות שקראו לו להציג את מועמדותו לכס השלטון ותמך בבחירתו הכפולה של קוזה ב-1859. לאחר בחירתו של קוזה נשלח קוסטקה נגרי כנציגו לקונסטנטינופול, כדי לפעול להכרה של האימפריה העות'מאנית בתוצאות הבחירות בשתי הנסיכויות הרומניות. נגרי תמך גם בפעולותיו של קוזה וברפורמות שלו.
לאחר הדחת קוזה, נגרי, כמו וסילה אלכסנדרי, פרש מהפעילות הפוליטית. הוא התיישב בטרגו אוקנה והתמסר לתחביביו, איסוף מטבעות ואיסוף ציורים וניהל חליפת מכתבים ענפה עם וסילה אלכסנדרי ועם מיכאיל קוגלניצ'אנו.
בתקופה הסטודנטיאלית שלו פרסם נגרי בכתבי עת שונים עשרות שירים וגם קטעי פרוזה וביניהם, ב-1839, הסיפור "ערבים ונציאניים". זמן רב לאחר מותו נאספו קטעי הפרוזה והוצאו לאור בכרך אחד ב-1909.
במחוז גאלאץ קרויה על שמו מועצה מקומית, שם גם מצוי בית שהוקדש לזכרו ב-1968 ובחזיתו הפסל שלו, שהוצג לראשונה ב-1973.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפטריוט קוסטקה נגרי, 125 שנה ממותו (ברומנית)
- יצירות של קוסטקה נגרי בוויקיסורס (ברומנית)
- קוסטקה נגרי בזכרונותיו של יון גיקה (ברומנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בחלוקה ישנה של המחוזות, מחוז קובורלוי כלל את החלק המזרחי של מחוז גאלאץ ובירתו הייתה בגאלאץ.