גאלאץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
גאלאץ
Galaţi
ROU GL Galati CoA.png
סמל גאלאץ
Galati - zona portului vechi.jpg
מראה של העיר
מדינה רומניהרומניה  רומניה
מחוז מחוז גאלאץ, (בירת המחוז)
חבל ארץ מולדובה (חבל ארץ)
ראש העיר יונוץ-פלורין פוכאנו
בירת העיר גאלאץ עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1445 (אזכור ראשון)
שטח 241.5 קמ"ר
גובה 55 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 249,432 (2011)
 ‑ צפיפות 123 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°25′24″N 28°2′33″E / 45.42333°N 28.04250°E / 45.42333; 28.04250קואורדינטות: 45°25′24″N 28°2′33″E / 45.42333°N 28.04250°E / 45.42333; 28.04250
אזור זמן UTC +2
www.primaria.galati.ro
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאלאץ (רומנית: Galaţi, אלפבית פונטי בינלאומי: /ga'laʦʲ/) היא עיר נמל בדרום חבל מולדובה, במזרח רומניה, בקרבת מפגש הגבולות עם רפובליקת מולדובה ועם אוקראינה. אוכלוסיית גאלאץ היא בת 249,432 תושבים, מה שמסמן אותה כעיר השביעית בגודלה ברומניה, הראשית במחוז גאלאץ והנמל הגדול ביותר בין הנמלים השוכנים לאורך נהר הדנובה[1]. גאלאץ היא מרכז תעשייתי וצומת דרכים מהחשובים ביותר ברומניה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלאץ נמצאת בין שפכי הנהרות סירט ופרוט לדנובה, במרחק של כ-130 ק"מ מהים השחור. בחלקה הצפוני-מזרחי גובלת העיר עם אגם בראטש וממערב נמצא אגם קטושה. העיר מקבלת צורה של חצי אי משום היותה מוקפת מים משלושה כיוונים.

גאלאץ נמצאת במפגש שלושה חבלים היסטוריים, מולדובה, מונטניה ודוברוג'ה ובמרחק כמעט זהה מבירות החבלים האלה, 228 קילומטרים עד יאשי, 239 קילומטרים עד בוקרשט ו-220 קילומטרים עד קונסטנצה[2].

העיר משתרעת על שלושה מישורים נבדלים, עמק העיר בעל גובה של 5 עד 7 מטרים, מישור נוסף בעל גובה של 20 עד 25 מטר בו נמצא מרכז העיר ומישור שלישי בעל גבהים שעוברים את 40 המטרים, שם נמצאת העיר המודרנית[3].

תעבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשמליות בגאלאץ
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת החשמליות של גאלאץ

התעבורה מגאלאץ ואליה נעשית בעיקר על הכבישים, ברכבות ובשיט בדנובה. התעבורה האווירית של גאלאץ נפסקה ב-1958, כשבעקבות דרישה סובייטית נסגר שדה התעופה המקומי.

בתוך העיר עצמה יש תחבורה ציבורית מגוונת הכוללת רשת חשמליות, אוטובוסים, טרוליבוסים, מיניבוסים ומוניות.

תנועת הרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד הנסיכויות הרומניות הושם דגש על המודרניזציה וחלק מזה היה פיתוח רשת מסילות ברזל, שתקשר את רומניה עם המערב ותקשר בין הערים החשובות שלה. בספטמבר 1886 אישר הפרלמנט הרומני בנייתה של מסילת ברזל באורך 915 קילומטרים שתקשר בין הערים פיטשט, בוקרשט, בוזאו, בראילה, גאלאץ וטקוץ'. המסילה נחנכה ב-13 בספטמבר 1872 וגאלאץ קושרה לרשת מסילות הברזל של רומניה, שמאז רק הלכה והסתעפה[4]. ב-1874 הוארכה מסילת הברזל עד חוף הדנובה ועוד שלוש מאות מטרים לאורך החוף, כדי לשרת את הנמל ואת ספיחיו, מחסנים, בתי מלאכה ועוד[5].

רשת מסילות הברזל של רומניה מקשרת את גאלאץ עם יותר מ-40 ערים אחרות בתוך רומניה[6] ועם ערים נוספות באירופה, מחוץ לגבולות רומניה.

בגאלאץ רבתית יש שלוש תחנות רכבת לנוסעים ו-12 תחנות (כולל שלוש התחנות לנוסעים) לסחורות.

התחנות לנוסעים ולסחורות הן:
  • גאלאץ Galați
  • פילשט Filești
  • ברבוש Bărboși
התחנות לסחורות בלבד הן:
  • גאלאץ בראטש קנטון Galați Brateș Canton
  • גאלאץ מלינה Galati Malina
  • גאלאץ קטושה Galati Catusa
  • גאלאץ לארגה Galati Larga
  • גאלאץ סחורות Galati Marfuri
  • גאלאץ נמל רציפים Galati Port Docuri
  • גאלאץ (אזור הוספת החוגונים) Galați
  • גאלאץ מיון Galati Triaj
  • ברבוש מיון Barbosi Triaj[7]

השיט בדנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלגות קבועות מגאלאץ אל נמלי הדנובה הסמוכים וחזרה לגאלאץ התקיימו בצורה סדירה עד המהפכה הרומנית (1989) ונפסקו אחריה, פרט למעבורות המקשרות בין שתי גדות הדנובה. עדיין מתקיימות הפלגות לא סדירות עבור נופשים המעוניינים בכך[8]. בנוסף לנמל המפליגים, יש בגאלאץ שלושה נמלים מיועדים לסחורות, מסוף דלקים, נמל מכולות ונמל חומרי גלם.

נמל גאלאץ בשנת 1826
מסוף המפליגים בנמל גאלאץ
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל גאלאץ

השיט בדנובה מחבר את גאלאץ עם יתר הנמלים הרומנים על הדנובה, עם הים השחור ומשם עם כל נמל ימי בעולם ובמעלה הדנובה, באמצעות תעלת מיין-דנובה, עם ערי נמל אירופאיות עד הולנד. השיט, תעבורה יחסית זולה, מאפשר העברת סחורות בעלות נמוכה יחסית.

זרימת הדנובה באזור גאלאץ, לאחר שהנהר מקבל את מי הסירט נעה בין 18,000 עד 19,000 מטרים קוב של מים בשנייה בחודש מאי ובין 2,000 עד 2,450 מטרים קוב בשנייה בקיץ. עומק הדנובה מהים השחור דרך גאלאץ עד בראילה, גם בתקופות הפחות שופעות, אפשר הכרזת הנתיב כנתיב שיט ימי. בחורף יש תקופות בהן פני הנהר קופאים והקרח הנשבר עלול לסכן כלי שיט, לכן השיט נאסר עד חלוף הסכנה.

יתר הנמלים הרומנים על הדנובה ומרחקם מגאלאץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנמל הכיוון המרחק
בראילה במעלה הנהר 20 קילומטרים
איסאקצ'אה במורד הנהר 43 קילומטרים
טולצ'אה במורד הנהר 79 קילומטרים
צ'רנוודה במעלה הנהר 150 קילומטרים
קלראש במעלה הנהר 220 קילומטרים
אולטניצה במעלה הנהר 280 קילומטרים
ג'יורג'יו במעלה הנהר 343 קילומטרים
זימניצ'ה במעלה הנהר 404 קילומטרים
טורנו מגורלה במעלה הנהר 447 קילומטרים
קוראביה במעלה הנהר 480 קילומטרים
קאלאפאט במעלה הנהר 645 קילומטרים
דרובטה-טורנו סברין במעלה הנהר 781 קילומטרים
אורשובה במעלה הנהר 804 קילומטרים

התעבורה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס Avia Bh 25 מהסוג שהיה פעיל בטיסות לגאלאץ וממנה

בשנות העשרים של המאה העשרים נבנה שדה תעופה בגאלאץ, כדי לייצור את הקו האווירי הראשון ברומניה, הקו בוקרשט-גאלאץ. ב-1921 פנתה מנהלת התעופה האזרחית של רומניה אל השלטון המקומי בגאלאץ וביקשה הקצעת קרקע לצורכי הקמת שדה תעופה. לאחר הקצעת 108 הקטרי קרקע במערב העיר הוקמו הנגר מטוסים, מחסן לדלק מטוסים, תחנת כוח ובית למפקד המקום. ב-1926 התחיל לפעול שדה התעופה והנוסע הראשון בתשלום היה סוחר יווני מבראילה, שנחפז להגיע מבוקרשט, כדי לסגור עסקה והצפות של מסילת הברזל מנעו את נסיעתו ברכבת[9][10].

משדה התעופה של גאלאץ יצאו כל יום, פרט ליום ראשון, טיסות ליעדים שונים. מטוסי Junkers F 13 טסו שלוש פעמים בשבוע בקו בוקרשט - גאלאץ - יאשי - צ'רנאוץ ומטוסי Avia Bh 25 טסו כל יום במסלולים גאלאץ - קישינאו - יאשי וגאלאץ - קונסטנצה - בלצ'יק.

במלחמת העולם השנייה שדה התעופה שירת את המאמץ המלחמתי הרומני נגד ברית המועצות. ב-6 ביוני 1944 הגיעו מאיטליה 104 מפציצים מלווים ב-54 מטוסי קרב P-51 מוסטנג. המפציצים הפציצו קשות את העיר ואת שדה התעופה ולאחר מכן הנהלת שדה התעופה דיווחה על הרס של 98%. אחרי המלחמה שדה התעופה חזר לפעול, אך בעצימות נמוכה יותר[11].

ב-1958 נסגר שדה התעופה לפי דרישת ברית המועצות, שלא שבעה נחת מקרבתו לגבולה. לאחר המהפכה הרומנית (1989) והתפרקות ברית המועצות התחילו מגעים להקמת שדה תעופה באזור, אך המחסור במשאבים כספיים ואי הסכמות בין שתי הערים הסמוכות, בראילה וגאלאץ, מנעו בנייתו של שדה תעופה חדש.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצומח והחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצומח והחי מושפעים מאוד מהאקלים, מהקרקע ומנופי המים הרבים.

הצמחייה המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה המקומית היא תוצאה של השפעה הדדית בין הצמחייה המזרח-אירופאית, הדרום-אירופאית והאטלנטית. ההשפעה השלטת היא של צמחיית מפגש הערבה עם היער, אך במקומות הנמוכים יש שפע של צמחים אוהבי מים, כמו סוף וקנה מצוי וגם צמחי מים רבים. על פני הביצות מופיעים צמחים צפים בעלי שורש קבוע, אך גם סוגים חסרי שורש קבוע.

בשולי הביצות אפשר למצוא נופרים לבנים, נופרים צהובים, ראש חץ (Sagittaria sagittifolia), אירוס הביצות ועוד. מיני העצים השכיחים הם צפצפה, ערבה, אלנוס ועוד, אך העץ המזוהה ביותר עם גאלאץ הוא הטיליה, שבתקופת הפריחה שלו הארומה ממלאת את אוויר העיר.

בעלי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החי באזור גאלאץ משתייך לערבה ולשולי היער במפגש עם הערבה, כצפוי לגבי דרום חבל מולדובה. ברחבי המחוז פוגשים חזירי בר, אייליים, חובות, סנאיים, אוגרים, קיפודים,

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו יואן קוזה, מי שהיה פרקלאב של גאלאץ ולאחר בחירתו לדומניטור של שתי הנסיכויות הרומניות חשב לקבוע את גאלאץ כבירת הנסיכויות המאוחדות

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשערה הרווחת היא שמקור השם של העיר הוא בשפתם של הקומנים, שבט טורקי נודד שהתיישב ברומניה, ופירושו "מבצרים" (Galat-מבצר, Galaţi-מבצרים). השערה אחרת מבוססת על הכינוי הישן של גאלאץ - Haliciu mic.‏ mic ברומנית – "קטן". Haliciu זה שם שאינו רומני ואין לו משמעות ברומנית, אך מזכיר את Halic (האליץ'), הבירה הראשונה של גליציה, מדינה שגבולותיה השתרעו עד שפך הדנובה[12], ממנה נגזר שמה[13]. הכנסייה של גאלאץ הייתה כפופה לבישופות האליץ', וגאלאץ היא הנמל הנגיש הקרוב ביותר לגליציה, לכן סביר להניח שגאלאץ הייתה פשוט גליציה הקטנה, ובקיצור – גאלאץ.

השערה אחרת מחברת את שם העיר לשבט הגאלים. על פי השערה זו הגאלים, שהיו בדרכם לגלטיה, עברו במקום וייסדו את היישוב המזכיר אותם בשמו.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה האורתודוקסית בגאלאץ

האיזכור הראשון של העיר מופיע במסמך מ-1445 החתום על ידי השליט שטפן הגדול. בשנת 1651 העיר נשדדה ונשרפה על ידי הטאטארים. בשנת 1659 עשה זאת רקושי נסיך טרנסילבניה ובשנת 1711 הטורקים שרפו את כל העיר, פרט למנזרים שבכיכר. בשנת 1789 התנהל במקום קרב בין הטורקים ובין הרוסים בפיקודו של מיכאיל קמנסקי, ששרף את העיר[14].

בשנת 1821 מרדו היוונים שחיו בגאלאץ והרגו סוחרים טורקים. לאחר המרד כבשו הטורקים את העיר, הרגו נוצרים רבים ושרפו את העיר. לאחר איחוד נסיכות מולדובה עם נסיכות ולאכיה, שליט הנסיכויות המאוחדות, אלכסנדרו יואן קוזה, שבעברו היה פרקלאב של גאלאץ, רצה להפוך את גאלאץ לבירת הנסיכויות המאוחדות. רצון זה לא התגשם הן משום כהונתו הקצרה של קוזה, שנקטעה, וגם בגלל קרבת גאלאץ לגבול הרוסי, מה שהיה מאפשר לרוסים בשעת מלחמה כיבוש קל של הבירה הרומנית.

במהלך שנת 1877 שימשה גאלאץ למעבר החילות הרוסים, שיצאו להילחם בטורקים. במלחמת העולם הראשונה ניצלה גאלאץ מכיבוש, אך הופגזה קשות. במלחמת העולם השנייה ההפצצות של בעלות הברית הרסו לחלוטין 30% מהעיר[15]. לאחר כניעת רומניה ומעבר למחנה בנות הברית, נכנסו חבלנים גרמנים למרכז העיר, מיקשו את הבנינים שבמרכז העיר ופוצצו אותם.

ניהול היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניהול המודרני של היישוב גאלאץ התחיל על בסיס התקנון האורגני ב-13 בינואר 1832. לפני חקיקה זו היישוב נוהל על ידי ועדה עירונית, שהורכבה מהספטאר דומיטרקה קודראנו והפאחארניקים פאראסקיב שרבאן וא. אואפרישאן. בנוסף לכך הייתה גם ועדת משטרה. מדצמבר 1831 הוחלפה הוועדה במועצה עירונית בת שלושה חברים. המועצה הראשונה נבחרה ב-1832 וכיהנו בה פטרקה אלטנטוביץ', יורדקי מנטו ויואן סימינוביץ'.

החוק העירוני הראשון בנושא ניהול העיר נוסח ב-1864 ועל פיו נבחר ראש העיר הראשון של גאלאץ, יון ויזו (Ion Vizzu), שכיהן בתפקידו שנתיים.

הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר היא מרכז תעשייתי חשוב. הקומפלקס המטלורגי של גאלאץ, ארצ'לורמיטל גאלאץ (ArcelorMittal Galați), מפיקה 55.6% מתפוקת הפלדה ו-90.4% מתפוקת הפח של רומניה. יותר ממחצית התוצרת מיוצאת. המספנות של גאלאץ מספקות כלי שיט לתעבורה הימית על הדנובה וגם לשיט הימי (עד נפח של 55.000).

גאלאץ היא מרכז מסחרי גדול המקושר, באמצעות השיט על הדנובה (ובהמשך הודות לתעלת מיין-דנובה עד הים הצפוני), עם ארצות רבות בעולם. בעיר ארבעה נמלים, אחד שנועד למפליגים ושלושה שנועדו לסחורות.

המשורר ברבו נמצאנו, יליד המקום, תיאר אותו בחרוזיו בזו הלשון:

גאלאץ, עיר של סוחרים/המשורר חש בה כמו בסדום

בגאלאץ יש ערוץ טלוויזיה המשודר בלוויין והמועבר לישראל באמצעות הטלוויזיה בכבלים. מגדל הטלוויזיה של גאלאץ מתנשא לגובה 150 מטרים, ומשמש גם לשידורי רדיו.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל הטלוויזיה של גאלאץ

טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ משתרעת לאורך כארבעה קילומטרים ומזמנת למטיילים נופי נהר וצמחייה. בקרבת קצה הטיילת הקרוב למעגן המעבורת החוצה את הדנובה, שוכן הגן הבוטני של גאלאץ. בקרבת מקום נמצא גמגדל הטלוויזיה של גאלאץ המתנשא לגובה רב. במרומיו יש מסעדה בה ניתן לסעוד ולהשקיף מלמעלה על הנוןף.

ברחוב הגיבורים (Eroilor) מספר 6 שוכן המוזיאון לאומנות חזותית המתמקד באומנות מודרנית רומנית.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת דנובה תחתית בגאלאץ הוקמה ב-1991, על ידי איחוד מוסדות אוניברסיטאיים שהוקמו בעיר החל משנת 1948. גאלאץ מאכסנת גם מספר מוסדות חינוך ותרבות לאומיים אחרים.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר גאלאץ בלטו שתי קבוצות כדורגל: אוצלול גאלאץ (אוצלול פירושו "הפלדה"), ששיחקה בליגת העל הרומנית בכדורגל ובעונה 2010/11 הייתה אלופת רומניה ודונראה גאלאץ ששיחקה לרוב בליגה הרומנית המשנית, והיו לה הישגים חשובים של העפלה לגמר הגביע הרומני בכדורגל בשנים 1973 ו-1976, אך מועדון זה התפרק ב-2014 מסיבות פיננסיות.

הרכב האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי גאלאץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכל בעלי המלאכה בגאלאץ
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גאלאץ
בניין הקהילה היהודית והמסעדה הכשרה בגאלאץ ובעבר בניין בית הכנסת של הברזלנים[16]

בגאלאץ נמצאו קברים יהודים מתוארכים לשנים 1590, 1595. בבית הקברות היהודי השני של גאלאץ יש אבן משנת 1629 ובשלישי אבן משנת 1774. ידוע על יהודים בגאלאץ כבר משנת 1740. בפרעות שנעשו ביהודים בשנת 1796 התדלדלה האוכלוסייה היהודית, אך מאוחר יותר התאוששה ובסוף המאה ה-19, בשנת 1894 הגיע מספר היהודים ל-15,000.

בגאלאץ חיו יהודים רבים, היא הייתה מרכז תרבות ומרכז ציוני אזורי והתקיים בה קונגרס ציוני עולמי.

בגאלאץ התקיים אירוע היסטורי מרשים בתולדות עם ישראל: מנמל גאלאץ יצאה האוניה "טטיס" ועליה כ-300 חלוצים שנמנו על מספר אגודות ליישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה. הם מייסדי ראש פינה וזכרון יעקב שהיו הסמן הימני של ראשוני העלייה הראשונה ותקומת העם היהודי במולדתו, היה זה ביום ג' לחודש אלול תרמ"ב, 18 באוגוסט 1882 בשעה אחת עשרה וארבעים וחמש דקות.[17]

בעיר גאלאץ הופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני שיצא ברומניה, "אהבת ציון" (Dragostea de Sion). ההגירה צמצמה את מספרם של היהודים בעיר ל-12,000 (22% מהאוכלוסייה) בשנת 1910. לפני מלחמת העולם השנייה קרוב לשליש מאוכלוסיית גאלאץ הייתה מורכבת מיהודים.

בעת מלחמת העולם השנייה, בריטניה וארצות הברית הפציצו קשות את העיר, ונהרסו שני שלישים ממנה. השלטונות הרומניים דאגו לפינוי האוכלוסייה, פרט לאוכלוסייה היהודית. בעת גירוש היהודים מרומניה לטרנסניסטריה הוקם בגאלאץ מרכז מעבר עבור היהודים שנאספו מהיישובים הקטנים. יהודי גאלאץ עלו ברובם לישראל וכיום ישנה במקום קהילה יהודית המונה כמאתיים וחמישים נפשות.

מסורות וחגים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie - תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]