קלאוס שילינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלאוס שילינג במהלך משפט דכאו, נובמבר 1945

קלאוס קארל שילינגגרמנית: Klaus Karl Schilling;‏ 5 ביולי 1871 מינכן, בוואריה - 28 במאי 1946 לנדסברג אם לך, גרמניה המערבית) היה מומחה גרמני לרפואה טרופית. זכור לשמצה בשל מעורבותו בניסויים רפואיים בבני אדם שנערכו על אסירי מחנה דכאו בזמן מלחמת העולם השנייה.

אף שלא היה חבר המפלגה הנאצית והיה חוקר בעל שם עולמי, הוא השתתף בהתלהבות בניסויים רפואיים הן בגרמניה הנאצית והן באיטליה הפשיסטית. בשנים 19421945, מחקרו של שילינג בניסיון למצוא תרופה למחלת המלריה הוביל לעריכת ניסויים רפואיים בגופם של למעלה מאלף אסירי דכאו.

הוא נידון למוות בתלייה לאחר נפילת גרמניה הנאצית, והוצא להורג בשנת 1946 בגין פשעים נגד האנושות שביצע בשבויי ואסירי מחנה הריכוז דכאו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילינג נולד במינכן ב-5 ביולי 1871. הוא למד רפואה בעיר הולדתו, ובה קיבל תעודת דוקטורט בשנת 1895. תוך מספר שנים לקח חלק בקולוניאליזם הגרמני באפריקה. נודע בעולם בשל תרומותיו בתחום הרפואה הטרופית, והיה מנהלה הראשון של המחלקה לרפואה טרופית במכון רוברט קוך בשנת 1905, שם עבד במשך שלושה עשורים.

מחקר באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו ממכון רוברט קוך בשנת 1936, שילינג עבר לאיטליה הפשיסטית תחת הנהגתו של בניטו מוסוליני, שם ניתנה לו האפשרות לבצע ניסויי חיסון בחולים במחלקות פסיכיאטריות בוולטרה ובסן ניקולו די סיאנה. הרשויות באיטליה דאגו מהתפרצות של מגפת מלריה במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, ולכן התירו לו לערוך את הניסויים. כאשר הצביע שילינג על חשיבותם של הניסויים בפני הממשלה הנאצית, הוא זכה למענק כספי כדי שיוכל להמשיך במחקרו באיטליה.

הניסויים בדכאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילינג חזר לגרמניה לאחר פגישה עם לאונרדו קונטי, שר הבריאות הנאצי, בשנת 1941, ובתחילת שנת 1942 סופקה לו מעבדת מחקר במחנה דכאו על ידי היינריך הימלר, ראש האס אס. על אף הערכות שליליות מעמיתיו, שילינג המשיך בעבודתו ב"מעבדת המלריה" בדכאו לאורך כל תקופת המלחמה.

אומנם בשנות השלושים שילינג הצביע על כך שניסויים בבני אדם במלריה יוכלו להתבצע מבלי לגרום לתחלואה או לנזק גופני, אך מושאי הניסוי שלו בדכאו קיבלו זריקות של חומרים סינתטיים במינונים גבוהים עד קטלניים. מבין למעלה מאלף אסירים בהם נערכו ניסויי המלריה בדכאו, 300 עד 400 איש מצאו את מותם; מבין השורדים, רבים מהם נותרו עם נזקים בלתי הפיכים.

במהלך משפטי דכאו שנערכו לאחר סגירת המחנה עם תום המלחמה, שילינג הועמד למשפט בפני בית דין צבאי אמריקאי, ותצהיר שלו מאוקטובר 1945 הוצג במהלך המשפט.

בית הדין גזר עליו פסק דין מוות בתלייה ב-13 בדצמבר 1945. הוא הוצא להורג בכלא לנדסברג ב-28 במאי 1946.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאוס שילינג בוויקישיתוף