קלמן לטאבאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלמן לטאבאר
Latabár Kálmán
לידה 24 בנובמבר 1902
קצ'קמט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 1970 (בגיל 67)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1936–1969 (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קושוט (1950)
אמן מצטיין של הונגריה (1950)
אמן דגול של הונגריה (1953) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kálmán Latabár Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סאבולץ' פנייש: מנוליטה. תיאטרון האופרטה של בודפשט. קלמן לטאבאר (מיקלוש מטולצ'י) ואולי סוקולאי (אוטיליה אוטי), 1932
השחקנים אירן פשוטה, קלמן לטאבאר ושאנדור פצ'י במהלך צילומי הסרט "היסטוריה מצרית" (1962)
לוח הזיכרון של קלמן לאטבאר במעונו בזמנו, ב: 17 Dózsa György út
קבר משפחת לאטאבר. בית הקברות פרקשרטי : 31 / 1-1-9 / 10.

קלמן לאטאברהונגרית: Latabár Kálmán; קצ'קמט, 24 בנובמבר 1902בודפשט, 10 בינואר 1970) היה שחקן יהודי-הונגרי (רק לאמא יהודייה) זוכה פרס האמן המצטיין, פרס האמן הדגול ופרס קושוט (המקביל בהונגריה לפרס ישראל). כונה בשם חיבה על ידי מעריציו - במיוחד הילדים הצופים: לאטי-Latyi. הוא היה שחקן נערץ ואחד הקומיקאים ההונגרים הפופולריים ביותר במאה ה-20. צאצא של שושלת שחקנים מפורסמת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של קלמן לטאבאר היו השחקן ארפאד לטאבאר והשחקנית (היהודייה) אילונה דויטש. הוא סיים את בית הספר למשחק של סידי ראקושי ב-1922 והופיע לראשונה בציבור בתיאטרון הטירה (Várszínház) כקומיקאי רקדן. בתחילה היה לו חוזה בתיאטרון האופרטה של בודפשט, ולאחר מכן בין 1927 לבין 1933 סייר בחו"ל יחד עם אחיו הצעיר ארפאד ועם אמנים רקדנים נוספים. הם הופיעו גם בברלין בתיאטרון של הבמאי בעל השם העולמי מקס ריינהרדט (ב"שני האייקס", ובהלנה היפה של אופנבך. ריינהרדט החשיב את זוג האחים כטובים ביותר בדור השחקנים הצעירים של אירופה. המבקרים השוו אותם לבאסטר קיטון ולצ'פלין. לאחר שובו חתם חוזים בתיאטראות המוזיקליים השונים בבירת הונגריה. סרטו הראשון צולם ב-1936. הוא נשא את קטלין וולטר (בתם של אישטוואן וולטר ושל ארז'בט ברנדייס) ב-28 באוגוסט 1937 בבודפשט.[1] בנו קלמן, יליד 1938, שבחר גם הוא את מקצוע המשחק, הוטבל לקתולי לאחר שהוריו הסכימו ביניהם שילדיהם העתידיים ילכו לפי דת אמם.[2]

קלמן לטאבאר שיחק בתיאטרון האופרטה של בודפשט מ-1945 ואילך. עד היום הוא בלתי נשכח בתפקידים של מנלאוס (אופנבך: הלנה היפה), הרוזן בוניפציוס (בוני) (אמריך קלמן: נסיכת הצ'רדש), פרוש (שטראוס: העטלף) ונייגוס (להאר: האלמנה העליזה).

הוא היה קומיקאי בעל כישורי ריקוד מצוינים, שכישורי האלתור ויצירת דמויות הקריקטורה שלו השתלבו יחד עם מצבי הרוח הקומיים חסר המעצורים שלו. קולו המתרעם-מתלונן, תנועותיו שנראו מסויגות, כאחד אין לו תרגולת ביחסים בין אישיים ולכן מתנהג בצורה מביכה, חסרת אונים בחברה, הוא שיחק "מגושם" וירטואוזי, בעל הומור אינדיבידואלי מיוחד, בזכות כל אלה זכה לפופולריות עצומה. הוא יכול היה לחצות את הבמה מצד לצד, מבלי להוציא הגה מפיו, והקהל לא היה יכול להפסיק לצחוק. קלמן עם ארפאד אחיו הופיעו לעיתים קרובות בדואטים גרוטסקיים. כל תפקידיו הוכנו בזהירות ובדאגה בלתי רגילים. הסוד להצלחת "אלתורי הבמה" שלו היה החזרות המרובות, התרגול המדויק. במשחקו לא שם אף פעם, אף אחד על "עמוד הקלון", כלומר לא הביך אף אחד. הוא אהב אנשים ואת הצחוק המשוחרר שלהם. יצירתו זכתה להכרה בפרס קושוט בשנת 1950, הוא הפך לאמן מצטיין באותה השנה ובשנת 1953 קיבל את פרס האמן הדגול.

לטאבאר סבל מהחמרה במחלת הסוכרת שלו, שהטיפול בו נפגע עקב הדחק והלחץ המתמידים של מקצוע המשחק שלו ואורח חייו הלא מסודר. חודשיו האחרונים חלפו בין דירתו לבין בית החולים והשבועות האחרונים שלו רק בבית החולים. מצבו הפך לקריטי בתחילת 1970 והמצחיקן הגדול עצם את עיניו לנצח ב-11 בינואר. "המסלול נסגר", דיווחה הטלוויזיה על מותו באותו הלילה.[3] מדינה שלמה התאבלה על מותו של השחקן הדגול, הקומיקאי, הליצן, ההומוריסטן, הרקדן הווירטואוזי. העיתונות וחבריו השחקנים ספדו לו וביכו את מותו. הדמויות הבלתי נשכחות שעיצב עדיין שמורות לדורות הבאים. במלאת 75 שנה להולדתו, בשנת 1977, הציבה מועצת העיר קצ'קמט שלט זיכרון על בניין בית הולדתו. הלוח שופץ בשנת 2008.

תפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידי במה עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידי קולנוע עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sportszerelem (1936; első filmje) – Cserepes Szigeti
  • Fizessen, nagysád! (1937) – Bukovác Pál, tornatanár
  • Pénz áll a házhoz (1939) – Ficek Benő, táncművész
  • Karosszék (1939)
  • Cserebere (1940) – Tatár István
  • Csákó és kalap (1940)
  • Ismeretlen ellenfél (1940)
  • Édes ellenfél (1941) – Lacika Ödön
  • Behajtani tilos (1941) – Mihály
  • Egy bolond százat csinál (1942) – Dömötör, egy kitalált főúr / Rod Igor Szu Ares gróf (kettős szerepben)
  • Egy szoknya, egy nadrág (1942) – Sóváry Péter, színész / Ál-dúsgazdag madridi özvegy (kettős szerepben)
  • Afrikai vőlegény (1944) – Kökény Tóbiás
  • Könnyű múzsa (1947; nem mutatták be) – Demeter Pál, zeneszerző
  • Mágnás Miska (1948) – Pixi gróf
  • Janika (1949) – Fenek Jenő, író-színpadi szerző
  • Dalolva szép az élet (1950) – Seregély Bálint, bűvész
  • Civil a pályán (1951) – Karikás
  • A képzett beteg (1952) – Károly
  • A selejt bosszúja (1951) – Ede
  • Péntek 13 (1953) – Ákos
  • Állami Áruház (1952) – Dániel Károly, az áruház női konfekciójának vezetője
  • Ifjú szívvel (1953) – Matejka bácsi
  • Fel a fejjel (1954) – Peti bohóc
  • Micsoda éjszaka (1958) – Tőrös Antal tanár úr
  • Nem ér a nevem (1961) – Gyárfás, a SZOT-üdülő kultúrosa
  • Egyiptomi történet (1963, m.–egyiptomi koprodukció) – Calvarossi, bűvész
  • Latabár Kálmán-est (1968, TV-show)
  • Irány Mexikó! (1968) – Csoró
  • Bözsi és a többiek (I–II., 1969, TV-film)

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות שנכתבה לגביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Demeter Imre: Latyi és Latabár (Film Színház Muzsika, 1958. október 10.)
  • Latabár Kálmán album (szerk. Nyári László, Bp., 1962)
  • Gáspár Margit: Színész arcok, L. K. (Film Színház Muzsika, 1967. december 15.)
  • Molnár Gál Péter: Latabár (Színház, 1968. 1. sz.)
  • Szalay Károly: Latabár (Filmvilág, 1969. 24. sz.)
  • Horváth Béla: Latyi (Utunk, 1970. január 23.)
  • Barabás Tamás: Búcsú Latabár Kálmántól (Tükör, 1970. január 20.)
  • Abody Béla: Eltűnt egy műalkotás (Élet és Irod., 1970. január 17.)
  • Gáber István: Kesergő művész a leningrádi szállodában. Egy este Latabár Kálmánnal (Színház, 1970. április)
  • Molnár Gál Péter: Portrék gyászkeretben. Latabár (Filmvilág, 1973. 3. sz.)
  • Szász Péter: Fohász egy kis átokért (Film Színház Muzsika, 1976. december 25.).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישטוואן רמני דינש: האם אנחנו מכירים אותם? גלריית דיוקנאות של הונגרים מפורסמים ממוצא יהודי.
  • Magyar színházművészeti lexikon. (לקסיקון הונגרי לאמנות הבמה. 1994) ISBN 963-05-6635-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלמן לטאבאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A házasságkötés bejegyezve a Budapest VII. ker. polgári házassági akv. 1211/1937. folyószáma alatt.
  2. ^ Szfőv. polgm. L. 194/1937-IV. sz.
  3. ^ Film Színház Muzsika XIV. évf. 14. szám (1970. április 4.), 27. o.
  4. ^ Magyar Közlöny, 1952. nov. 28. (83. szám)
  5. ^ Magyar Közlöny, 1962. december 9. (92. szám)
  6. ^ Magyar Közlöny, 1969. nov. 6. (84. szám)