קניון מת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קניון דרום סין (אנ'), אשר הוקם בשנת 2005 בדונגגוואן, היה לקניון הגדול ביותר בעולם באותה עת, עמד שומם כ-10 שנים עד שהפך ב-2015 למתחם בילויים

קניון מתאנגלית: Dead Mall) הוא כינוי למרכז קניות (לרוב מקורה) שרובו עד כולו של שטח המסחר בו נטוש ושתנועת הלקוחות בו דלה.

תופעת הקניונים הנטושים נפוצה באמריקה הצפונית ובסין[1].

ישנם מספר גורמים אשר מביאים לנטישת הלקוחות את הקניונים, כמו ירידה במעמד הסוציו אקונומי של הלקוחות אשר גרים בסביבת הקניון או סגירה של חנות עיקרית במתחם הקניון (כגון סופרמרקט או חנות רהיטים גדולה).

גורם נוסף אשר מוריד את היקף המסחר במרכזי הקניות הוא התפשטות הקניות באינטרנט.

נכון לשנת 2018, בישראל התופעה אמנם קיימת אך בממדים נמוכים בהרבה (בשנת 2015 תוכננה בנייתם של 123 מרכזי קניות חדשים)[1][2].

במהלך מגפת הקורונה בשנת 2020 תופעת הקניונים המתים התרחבה בשל הנחיות הריחוק החברתי והסגר שמדינות רבות נקטו, מה שגרם לרבים להימנע משהייה במרכזי קניות סגורים[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קניון מת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ארי פינס, ‏"במדינת הקניונים", באתר ‏מאקו‏, 1 באוקטובר 2015
  2. ^ עדי רובינשטיין, "הקניונים נופלים ברשת", באתר ישראל היום, 23 בנובמבר 2017
  3. ^ דיאנה בחור ניר, "אנשים מתים לצאת מהבית ולקנות, אבל יהיה להם קשה לשלוף את הארנק בקלות", באתר כלכליסט, 6 במאי 2020